4/12
היום לפני 9 שנים ילדתי את הנסיכות שלי, אחת מהן לא זכתה לנשום ונפטרה בבטן והשנייה אדווה שלי נולדה קטנטנה אבל אמיצה שבועיים הייתי איתה בפגיה לא הסכמתי שאף אחד יחליף לה חיתול ( זה המעט שיכלתי לעשות) דיברתי איתה שעות ליטפתי שרתי שאבתי רק שתתחזק המלאכית הקטנה שלי לא זזתי ממנה. בלילה הראשון שהלכתי לישון בבית קמתי בבוקר טסתי לאדווה שלי נישקתי אותה לבוקר טוב ואז התחיל משהו מוזר היא לא נשמה כמו שצריך הרופאים בדקו אותה ואז פשוט הוציאו את כולם מהפגייה ומאז הכל היה כמו סרט נע ושחור. רואה מהדלתות ערמות של רופאים על המיטה של הקטנטנה שלי לוקחים אותי בכוח למשרד מנהל המחלקה במקביל בעלי גם הספיק להגיע יושבים מספרים לנו שהיא לא החזיקה מעמד היא קטנה מידי והגוף שלה היה בקריסת מערכות האוויר פשוט נגמר לי הרגשתי כאילו אני בחלום רע . רואה את בעלי בוכה ולא קולטת שאני ממררת בבכי . התחילו לדבר איתנו על נהלי קבורה שאלו אם רוצה להחזיק את אדווה שלי ובעלי פשוט אמר לא , המילים שלי לא יצאו מהפה הרי זה חלום רע זה לא קורה לי זה לא קורה לי.... 3 שנים חיכיתי למלאכיות שלי 3 שנים של ציפייה וכאב אבל הכל למען המטרה והן הן המלאכיות שלי היום. חיה את חיי ( עם שני אהבות מדהימות בבית) אבל חיה את חיי עם כאב ומחשבה יומיומית על אדווה שלי ועל אחותה המלאכית שלי. אני לא מדליקה נר לזכרם אני לא מדברת על זה בכלל כי זה פשוט כואב לכולם וכאילו כולם שוכחים אבל לא אני לא אשכח לאף דקה מחיי לא את המלאכיות שלי לפני תשע שנים ולא את המלאכית מלפני 5 חודשים. אני חיה את חי ואוהבת את המשפחה שלי עד אין סוף ומודה כל יום על האהובים שלי אבל הלב שלי חתוך
סליחה אדווה שלי שלא נתתי לך חיבוק אחרון, סליחה שאולי לא הייתי חזקה מספיק בשבילך ערנית יותר
אוהבת אתכן לנצח
היום לפני 9 שנים ילדתי את הנסיכות שלי, אחת מהן לא זכתה לנשום ונפטרה בבטן והשנייה אדווה שלי נולדה קטנטנה אבל אמיצה שבועיים הייתי איתה בפגיה לא הסכמתי שאף אחד יחליף לה חיתול ( זה המעט שיכלתי לעשות) דיברתי איתה שעות ליטפתי שרתי שאבתי רק שתתחזק המלאכית הקטנה שלי לא זזתי ממנה. בלילה הראשון שהלכתי לישון בבית קמתי בבוקר טסתי לאדווה שלי נישקתי אותה לבוקר טוב ואז התחיל משהו מוזר היא לא נשמה כמו שצריך הרופאים בדקו אותה ואז פשוט הוציאו את כולם מהפגייה ומאז הכל היה כמו סרט נע ושחור. רואה מהדלתות ערמות של רופאים על המיטה של הקטנטנה שלי לוקחים אותי בכוח למשרד מנהל המחלקה במקביל בעלי גם הספיק להגיע יושבים מספרים לנו שהיא לא החזיקה מעמד היא קטנה מידי והגוף שלה היה בקריסת מערכות האוויר פשוט נגמר לי הרגשתי כאילו אני בחלום רע . רואה את בעלי בוכה ולא קולטת שאני ממררת בבכי . התחילו לדבר איתנו על נהלי קבורה שאלו אם רוצה להחזיק את אדווה שלי ובעלי פשוט אמר לא , המילים שלי לא יצאו מהפה הרי זה חלום רע זה לא קורה לי זה לא קורה לי.... 3 שנים חיכיתי למלאכיות שלי 3 שנים של ציפייה וכאב אבל הכל למען המטרה והן הן המלאכיות שלי היום. חיה את חיי ( עם שני אהבות מדהימות בבית) אבל חיה את חיי עם כאב ומחשבה יומיומית על אדווה שלי ועל אחותה המלאכית שלי. אני לא מדליקה נר לזכרם אני לא מדברת על זה בכלל כי זה פשוט כואב לכולם וכאילו כולם שוכחים אבל לא אני לא אשכח לאף דקה מחיי לא את המלאכיות שלי לפני תשע שנים ולא את המלאכית מלפני 5 חודשים. אני חיה את חי ואוהבת את המשפחה שלי עד אין סוף ומודה כל יום על האהובים שלי אבל הלב שלי חתוך
סליחה אדווה שלי שלא נתתי לך חיבוק אחרון, סליחה שאולי לא הייתי חזקה מספיק בשבילך ערנית יותר
אוהבת אתכן לנצח
