4.5 חודשים -תופעות מוקדמות

[טלגיל]

4.5 חודשים -תופעות מוקדמות

הקטנה שלי בת 4.5 חודשים וכשאני מעבירה אותה לידי הגננת בפעוטון היא בוכה כולם אמרו לי שזה מוקדם מדי למודעות כזאת (דרך אגב בשבועיים הראשונים היא גם לא עשתה שם קקי) בהתחלה פחדתי שהיא לא אוהבת את השהות שלה שם (מה שגם מוקדם מדי) אבל אח"כ ראיתי שגם כאשר מישהו אחר שהיא לא מכירה מחזיק אותה היא מסתכלת עליו, כמו בוחנת אותו ומתחילה לבכות מה עושים??????

 

[רק אביגיל]

בוכים יחד איתה ../images/Emo10.gif

והולכים

. לא , לא . סתם. זה נכון שזה קורע לב לקרוע ילד מהידיים שלך ועוד בגיל כזה צעיר. אבל כשאין ברירה אז אין ברירה והילד ילמד שאת גם חוזרת. לא בטוחה שזה קשור לחדוריות , אבל האם עד עכשיו רק את היית איתה לבד? בלי שום משפחה אחרת מסביב? האם היא מזהה רק אותך כדמות בחייה? בכולופן , אין לך מה לדאוג. הדאגה היחידה שצריכה להיו לך זה שהפעוטון שהיא נמצאת בו , אכן חם ואוהב ומטפל כמו שצריך בצרכים הפיסיים והנפשיים של הקטנה. הרבה חום ואהבה , מגע , חיבוק , ליטוף , גירויים נכונים לחושים , שמירה על ההגיינה ועל טיב המזון וזהו. אם את משוכנעת שזה כך , היא תתרגל גם לסביבה חיצונית שונה מאשר אמא. וככל שהגיל צעיר יותר ההסתגלות קלה יותר , לדעתי. (בכל דבר בחיים). וחברת תינוקות ומבוגרים אחרים סביבה לכמה שעות ביום , רק תעשה לה יותר טוב. תחזיקי מעמד

וברוכה המצטרפת אלינו

 

[נועה של ים]

../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif

כמו שאביגיל אמרה, בצחוק, אכן בוכים יחד איתה. לדעתי, התינוקת שלך צעירה מאוד, ואת יכולה להתעודד במחשבה שכאשר תגדל, כבר תאהב מאוד להיות עם ילדים אחרים ולא תבכה כאשר תלך לגן. לבתי היה מאוד קשה להתרגל לגנים שלה, ובמיוחד לאור העובדה שעברנו הרבה דירות, היא עברה גם הרבה גנים. אז כמו כולם, בהתחלה באים לחצי יום, אחכ נשארים קצת איתה והולכים ואחכ.. טוב, אחכ חייבים ללכת, למרות הבכי.. (

נועה

 

[טלגיל]

תודה על העידוד

תודה על העידוד ואני יודעת שמבחינה רציונלית אתן צודקות אבל זה קשה או כמו שהמטפלת הגדירה את זה "זה כמו מסמר באוזן כשאת הולכת והיא בוכה" אבל, אולי יש לקטנה שלי נסיבות מקילות, שברתי את הקרסול כשהיא היתה בת חודש וחצי אז הייתי צמודה אליה פיזית עוד שלושה חודשים [רק לפני שבוע חזרתי לעבודה] אבל מצד שני הייתי אצל ההורים שלי ושם כל המשפחה שלי היתה איתה, שיחקה איתה, הרימה אותה וכמובן טיפלה בה אז... לא יודעת...

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

באחד הספרים שקראתי בהריון כתוב:

"ההריון אצל בן האדם נמשך 18 חודשים: 9 חודשים בתוך הרחם, ו- 9 חודשים מחוץ לרחם" חומר למחשבה... (עיקרון הרצף?) הפסיכולוגית שנקראה לאשר שיהונתן בני במצוקה בגן בו היה לפני כשנה וחצי, אמרה: "הבעיה היחידה של הילד היא שהוא אוהב את אימא שלו יותר מדי". כמובן שאין משפט כזה, בעברית או בכל שפה אחרת... מה אני מנסה לומר? העובדה שהיית איתה רק תמכה בה וחיזקה את בטחונה בעולם. אני סומכת מאוד על האינסטינקטים של ילדים הם מגיבים מבלי לדעת על מה ולמה. לא טוב להם - הם בוכים טוב להם - הם שמחים, צוחקים. תבדקי את האופציות שלך...

- בינתיים

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אני מבינה שאת חוזרת לעבודה ולכן שמת

אותה במעון. שאלות: 1. האם חזרתך לעבודה בשלב זה הכרחית או שמא את יכולה לקחת חופשת לידה ארוכה יותר (חוקית לחלוטין)? 2. כמה ילדים יש בפעוטון? אולי משפחתון יתאים לה יותר? כל ילד הוא עולם ומלואו. כל ילד זקוק לדברים אחרים לצורך תחושת הביטחון שלו. כל אימא מגיבה אחרת כשמגיע הזמן בו היא מתבקשת להעביר פיקוד... נראה שילדתך לא מגיבה טוב למקום... זה לא אומר שהיא תגיב כך לכל מקום... לפני שאני מתחילה לחשוב על רעיונות איך להסתדר עם מה שיש, אני תוהה אם את בטוחה שזו הדרך היחידה. תנסי להתעלם ממה ש"כולם אומרים" ולכי עם תחושת הבטן שלך... מה נכון ל ך? מה נכון לילדתך ב ע י נ י י ך? אחרי שתדעי מה נכון, יהיה פשוט יותר למצוא פתרונות מתאימים. מה דעתך?