שינוח, בלי קשר לחוקי הצבא
והיה גם אם מותר להסתובב עם גימלים, לטעמי רצוי שינצל את הזמן להחלמה. הוא אמור לחזור לפעילות מאד אינטנסיבית ופגיעה ברגל עלולה להסלים ולהפוך לנזק בלתי הפיך. מדברת מנסיונם של אחרים. מכירה מקרה בו הוזנח הטיפול בחייל ע"י מפקדיו (חייל מצטיין בגבעתי שמפקדיו החליטו שהוא סתם מתפנק, רק קשרים של ההורים שהפעילו את קצין רפואה ראשי גררו טיפול, מאוחר מידי, בבחור). התוצאה - נזק בלתי הפיך לברך ונכות מסוימת לכל החיים. לכן, מוצאת לנכון שהבן לא יזניח את עצמו ויגרום לעצמו נזקים. האם הרצון לנוע אומר שהפגיעה לא כ"כ חמורה?