black scar1
New member
408 - סיפורי וולדורף.
ספוילר לפרק, אם צריך לציין.
תכלס, לא ידעתי אם לפתוח לזה הודעה חדשה או לשרשר למשהו, כי אני לא במוד הנכון לחפור בצורה נכונה על הפרק.
אני במעין מרתון של העונה הרביעית עכשיו (מאז תחילתה של עונה 5, חזרתי לקריז של מד מן, וצריך להעביר את הזמן עד שהפרקים החדשים יוצאים), טוב רימיתי, התחלתי את המרתון מפרק 4. וגם על המזוודה אני מדלגת כי ראיתי אותו לפני שבוע, סתם כי התחשק לי. ופתאום אני נופלת על הפרק הזה (סיפורי וולדורף) ויוצאת ממנו עם פה שמוט. וואו, לא זכרתי שהוא כזה גאוני אולי בגלל שאת 4 העונות ראיתי בבת אחת לפני איזה שנה בערך במעין מרתון של פרק רודף פרק, אז לא היה לי זמן לעכל כל פרק כמו שהוא, כמו שצריך.
זה פשוט לדעתי אחד הפרקים הכי מבריקים בסדרה. זכרתי שהיה פרק שהראו איך רוג'ר החתים את דון. לא זכרתי איך זה קרה, וממש לא איך זה נגמר. הפלשבקים לתקופה ההיא, שהאירו באופן כ"כ יפה (אה-לה, אבודים) את ההתנהלות של דון והווה.
האירוניה הנפלאה והשומטת לסתות של הפרק הזה.
דון מקבל את הפרס על הפרסומת, ע"י שהוא גנב (טוב זה ויכוח אחר, אבל ככה פגי רואה זאת) את הרעיון של פגי, ולא נותן לה את הקרדיט שהיא חושבת שמגיע לה, ואז גונב את הרעיון של "האידיוט של רוג'ר" (לא זוכרת מה שמו, ואין לי כוח לבדוק, אז ככה אקרא לו, עמכם הסליחה) באמצע פגישה כשהוא שיכור ומטומטם, ולכן ונאלץ לשכור אותו בגלל אותה טעות מפגרת שעשה. כל זה מרפרף חזור ורפרוף לפגישה הראשונה של רוג'ר ודון.
"אף אחד לא נותן לי קרדיט על מה שאני עושה" אומר רוג'ר (ציטוט לא מדויק, אין לי כוח לבדוק). "ומה בדיוק אתה עושה?", שואלת ג'ואן? "אני שוכר בחורים כמוהו (על דון, בטקס קבלת הפרס)". משפט שנאמר בערך באמצע הפרק, וגורם לציפייה ההו-כה מתבקשת לטיים ליין של הפלשבק שנגלה בדיוק את הרגע המדויק שרוג'ר מגלה את הפוטנציאל האדיר של דון, שנגלה שמגיע לרוג'ר את הקרדיט האדיר על שזיהה את דון ושכר אותו.
קצת לפני סוף הפרק, מוסר רוג'ר את הפרס לדון (שאיבד אותו, מרוב שהיה שיכור, בטקס), ודורש ממנו, בתמורה לפרס- "רק אם תגיד שזה הכל בזכותי", דון, מודה, הייתי צריך להגיד את זה. ואנחנו מצפים ל"ביג פיניש" - הסצינה האחרונה של הפלשבק שתראה לנו איך רוג'ר גילה את דון, רק כדי להתבדות ולגלות שרוג'ר חשב שדון אדיוט כל הזמן ושכר אותו בטעות, כשהיה שיכור.
כל הדבר שהוא דון דרייפר, כל התדמית, האדם הזה שאנחנו מכירים היה מקרי לחלוטין. ואז בדיוק נזכרתי, מה שחשבתי בפעם הראשונה שראיתי את הפרק- אולי הפשלה שהביאה את דון לשכור את "האידיוט של רוג'ר", תתגלה כמציאה. אולי הוא יבריק פתאום, גם הוא נשכר בפשלה שעשה איש חכם ושיכור (כמובן שהיום אני יודעת שזה לא באמת קרה, הוא באמת היה אידיוט, הוא לא יהיה דון).
אבל הפואנטה הסופית, הפאץ' ליין, שאני לחלוטין הולכתי שולל עד שהגעתי אליו, מדכאת ומדכדכת כראוי לסדרה. הכל רנדומלי. דון נהיה מי שנהיה בגלל מזל ותו לא. העולם כאוטי ורנדומלי. החלום האמריקאי- אם יש לך כשרון, אתה תצליח, האדם עושה את עצמו, מתנפץ בפרצוף. הכל תלוי במזל, בזה שמנהלים חכמים ישתכרו ויעשו טעויות. ודון נשכר בדיוק כמו "האדיוט של רוג'ר". כ"כ מבריק. שאני צריכה עוד קצת זמן לעכל את הפרק הזה.
ספוילר לפרק, אם צריך לציין.
תכלס, לא ידעתי אם לפתוח לזה הודעה חדשה או לשרשר למשהו, כי אני לא במוד הנכון לחפור בצורה נכונה על הפרק.
אני במעין מרתון של העונה הרביעית עכשיו (מאז תחילתה של עונה 5, חזרתי לקריז של מד מן, וצריך להעביר את הזמן עד שהפרקים החדשים יוצאים), טוב רימיתי, התחלתי את המרתון מפרק 4. וגם על המזוודה אני מדלגת כי ראיתי אותו לפני שבוע, סתם כי התחשק לי. ופתאום אני נופלת על הפרק הזה (סיפורי וולדורף) ויוצאת ממנו עם פה שמוט. וואו, לא זכרתי שהוא כזה גאוני אולי בגלל שאת 4 העונות ראיתי בבת אחת לפני איזה שנה בערך במעין מרתון של פרק רודף פרק, אז לא היה לי זמן לעכל כל פרק כמו שהוא, כמו שצריך.
זה פשוט לדעתי אחד הפרקים הכי מבריקים בסדרה. זכרתי שהיה פרק שהראו איך רוג'ר החתים את דון. לא זכרתי איך זה קרה, וממש לא איך זה נגמר. הפלשבקים לתקופה ההיא, שהאירו באופן כ"כ יפה (אה-לה, אבודים) את ההתנהלות של דון והווה.
האירוניה הנפלאה והשומטת לסתות של הפרק הזה.
דון מקבל את הפרס על הפרסומת, ע"י שהוא גנב (טוב זה ויכוח אחר, אבל ככה פגי רואה זאת) את הרעיון של פגי, ולא נותן לה את הקרדיט שהיא חושבת שמגיע לה, ואז גונב את הרעיון של "האידיוט של רוג'ר" (לא זוכרת מה שמו, ואין לי כוח לבדוק, אז ככה אקרא לו, עמכם הסליחה) באמצע פגישה כשהוא שיכור ומטומטם, ולכן ונאלץ לשכור אותו בגלל אותה טעות מפגרת שעשה. כל זה מרפרף חזור ורפרוף לפגישה הראשונה של רוג'ר ודון.
"אף אחד לא נותן לי קרדיט על מה שאני עושה" אומר רוג'ר (ציטוט לא מדויק, אין לי כוח לבדוק). "ומה בדיוק אתה עושה?", שואלת ג'ואן? "אני שוכר בחורים כמוהו (על דון, בטקס קבלת הפרס)". משפט שנאמר בערך באמצע הפרק, וגורם לציפייה ההו-כה מתבקשת לטיים ליין של הפלשבק שנגלה בדיוק את הרגע המדויק שרוג'ר מגלה את הפוטנציאל האדיר של דון, שנגלה שמגיע לרוג'ר את הקרדיט האדיר על שזיהה את דון ושכר אותו.
קצת לפני סוף הפרק, מוסר רוג'ר את הפרס לדון (שאיבד אותו, מרוב שהיה שיכור, בטקס), ודורש ממנו, בתמורה לפרס- "רק אם תגיד שזה הכל בזכותי", דון, מודה, הייתי צריך להגיד את זה. ואנחנו מצפים ל"ביג פיניש" - הסצינה האחרונה של הפלשבק שתראה לנו איך רוג'ר גילה את דון, רק כדי להתבדות ולגלות שרוג'ר חשב שדון אדיוט כל הזמן ושכר אותו בטעות, כשהיה שיכור.
כל הדבר שהוא דון דרייפר, כל התדמית, האדם הזה שאנחנו מכירים היה מקרי לחלוטין. ואז בדיוק נזכרתי, מה שחשבתי בפעם הראשונה שראיתי את הפרק- אולי הפשלה שהביאה את דון לשכור את "האידיוט של רוג'ר", תתגלה כמציאה. אולי הוא יבריק פתאום, גם הוא נשכר בפשלה שעשה איש חכם ושיכור (כמובן שהיום אני יודעת שזה לא באמת קרה, הוא באמת היה אידיוט, הוא לא יהיה דון).
אבל הפואנטה הסופית, הפאץ' ליין, שאני לחלוטין הולכתי שולל עד שהגעתי אליו, מדכאת ומדכדכת כראוי לסדרה. הכל רנדומלי. דון נהיה מי שנהיה בגלל מזל ותו לא. העולם כאוטי ורנדומלי. החלום האמריקאי- אם יש לך כשרון, אתה תצליח, האדם עושה את עצמו, מתנפץ בפרצוף. הכל תלוי במזל, בזה שמנהלים חכמים ישתכרו ויעשו טעויות. ודון נשכר בדיוק כמו "האדיוט של רוג'ר". כ"כ מבריק. שאני צריכה עוד קצת זמן לעכל את הפרק הזה.