"42" ב"יס היום - כולל ספוילר לסוף העונה.
פרק שאני פחות אוהבת. מוטיב החום כבר נוצל עד מוות בפרקי "שטן פיט", גם מוטיב ה"יש ביננו בוגד/מישהו נגוע/ שרוצח אנשים. גם כאן העוזרת של הדוקטור (במקרה הזה מרתה) מתגייסת לעזרה. מה שכן אהבתי - העידון בדמות הדוקטור, שמרשה לעצמו להגיד "אני מפחד". הוא נעשה הרבה יותר רגיש אם כי לעיתים רגיש מדי, כמה צווחות וצרחות ודמעות? (וזה ספויילר למי שלא ראה את שני הפרקים הבאים). טוב, סקסון עכשיו כבר בולט בגדול, זה כבר לא שלט על הדלת או כותרת בעיתון- זה כבר בולט - יום הבחירות המוזכר על ידי אמא של מרתה, ההקלטות בבית, האנשים שמעידים על עצמם שהם עובדים עבור סקסון, הכל שם. אני זוכרת כשראיתי את זה בפעם הראשונה ופשוט לא הבנתי מה הולך, ואיך זה התחבר כל כך יפה בהמשך. הפרקים הבאים - "פמילי אוף בלד" ו"היומן ניטצ'ר" - שני הפרקים האהובים עלי ביותר, התקופתיות, הניגוד בין האנושי והלא אנושי - עם כל הייתרונות והחסרונות, הדברים שלא יכולים לקרות בשום מצב אחר, אבל מתקשרים כמובן להמשך, לזהותו של המאסטר השני.. (אגב, למה אם מרתה והבחור כלואים בתא סגור, והוא מציע לה להתקשר לאמא שלה, למה היא לא הציעה לו להתקשר ולהשלים עם אמו?) לא הצלחתי גם לקלוט מי בדיוק יזם את הנשיקה הזו בין מרתה והבחור- כי הוא נראה די מבוהל לרגע. בכלל, סופשבוע הבא מבחינתי - ללקק את האצבעות - במוצ"ש הפרק האחרון של העונה השניה, עם הפרידה מרוז, וביום ראשון שאחרי זה, כאמור אחד משני הפרקים החביבים עלי ביותר בעונה שלוש. (ועוד באותו בוקר- החלק השני של הפרק של היום מעונה 4). מעדן.
פרק שאני פחות אוהבת. מוטיב החום כבר נוצל עד מוות בפרקי "שטן פיט", גם מוטיב ה"יש ביננו בוגד/מישהו נגוע/ שרוצח אנשים. גם כאן העוזרת של הדוקטור (במקרה הזה מרתה) מתגייסת לעזרה. מה שכן אהבתי - העידון בדמות הדוקטור, שמרשה לעצמו להגיד "אני מפחד". הוא נעשה הרבה יותר רגיש אם כי לעיתים רגיש מדי, כמה צווחות וצרחות ודמעות? (וזה ספויילר למי שלא ראה את שני הפרקים הבאים). טוב, סקסון עכשיו כבר בולט בגדול, זה כבר לא שלט על הדלת או כותרת בעיתון- זה כבר בולט - יום הבחירות המוזכר על ידי אמא של מרתה, ההקלטות בבית, האנשים שמעידים על עצמם שהם עובדים עבור סקסון, הכל שם. אני זוכרת כשראיתי את זה בפעם הראשונה ופשוט לא הבנתי מה הולך, ואיך זה התחבר כל כך יפה בהמשך. הפרקים הבאים - "פמילי אוף בלד" ו"היומן ניטצ'ר" - שני הפרקים האהובים עלי ביותר, התקופתיות, הניגוד בין האנושי והלא אנושי - עם כל הייתרונות והחסרונות, הדברים שלא יכולים לקרות בשום מצב אחר, אבל מתקשרים כמובן להמשך, לזהותו של המאסטר השני.. (אגב, למה אם מרתה והבחור כלואים בתא סגור, והוא מציע לה להתקשר לאמא שלה, למה היא לא הציעה לו להתקשר ולהשלים עם אמו?) לא הצלחתי גם לקלוט מי בדיוק יזם את הנשיקה הזו בין מרתה והבחור- כי הוא נראה די מבוהל לרגע. בכלל, סופשבוע הבא מבחינתי - ללקק את האצבעות - במוצ"ש הפרק האחרון של העונה השניה, עם הפרידה מרוז, וביום ראשון שאחרי זה, כאמור אחד משני הפרקים החביבים עלי ביותר בעונה שלוש. (ועוד באותו בוקר- החלק השני של הפרק של היום מעונה 4). מעדן.
