דפי נוכחות
New member
48 במכונית עם אח נודניק
לפני חצי שנה הבנתי שאין מה לעשות. אח שלי צריך להתבגר. הוא בן שש עשרה וחי כמו בן שש עשרה שמושפע מהחברה, ובעיקר מאד אוהב להתנשא. מהרגע שאני חוזר הביתה לשבתות הוא מקניט אותי שאני קוקסינל מתל אביב, מציק לי, נוגע לי בדברים, ומקניט אותי כשאני קורא ספרים או מתוודה על זה שאני לא הולך למועדונים או פאבים. מול שולחן הארוחה המשפחתית לא חולפים פרקי זמן ארוכים מבלי שהוא מעיר על איך אני מתלבש, איך אני נראה וכדומה. הדבר לא נעשה מתוך דאגה, בעיקר כשהוא אומר לי שאני לא שווה כלום (אני רקדן והוא כל הזמן מקניט אותי שאני רקדן גרוע ושאני בן אדם שצריך לשנוא). וכל זה כשאח שלי- הוא בסך הכל ילד בן שש עשרה שכל מה שיש לו במוח זה מותגים מותגים ועוד מותגים... זה ובנות. כמו ילד בן שש עשרה- והבנתי שיקח זמן עד שהוא יתבגר ויראה אותי בתור אח שלו (הזמנתי כבר את אחי לתל אביב לבלות איתי- ומן הסתם הוא סירב בטיעון- "פחחחחחחחחחחחחח איתך!"). ההורים די מתעלמים מהמצב. אבא שלי לפעמים גם מצדיק את אח שלי. אמא שלי שותקת. לפני חודש הם הזמינו איתי לחופשה מחוף לחוף משפחתית בארצות הברית כולל הכל כולל דיסנילנד. רק! שהסיבוב הזה כולל נסיעה באוטו במשך 48 שעות צפופות וקשות. וברור לי שאח שלי בנסיעות לאשקלון איכשהו לא משנה איפה הוא מושב- מתחיל להציק לי... מתחיל לפתח עם אבא שלי שיחות במודע על איזה ילד סורר אני שאני בחרתי לעסוק במחול, ושיש לי שער ארוך ואני מתסובב עם אבוי לבושה שמלאנים וגרוע מזה- עם הומואים!... אבא שלי כמובן מצדיק את הכל- ונסיעה כזו עלולה להרוס את המסע המשפחתי. הפתרון כרגע הוא הסכם בינינו שבו נחתום על פירוד כוחות בחופשה. שאנחנו מתחיבים לא לריב. נו באמת! הוא לא הולך לריב איתי? הוא הולך להתעמר בי!... מה עושים?
לפני חצי שנה הבנתי שאין מה לעשות. אח שלי צריך להתבגר. הוא בן שש עשרה וחי כמו בן שש עשרה שמושפע מהחברה, ובעיקר מאד אוהב להתנשא. מהרגע שאני חוזר הביתה לשבתות הוא מקניט אותי שאני קוקסינל מתל אביב, מציק לי, נוגע לי בדברים, ומקניט אותי כשאני קורא ספרים או מתוודה על זה שאני לא הולך למועדונים או פאבים. מול שולחן הארוחה המשפחתית לא חולפים פרקי זמן ארוכים מבלי שהוא מעיר על איך אני מתלבש, איך אני נראה וכדומה. הדבר לא נעשה מתוך דאגה, בעיקר כשהוא אומר לי שאני לא שווה כלום (אני רקדן והוא כל הזמן מקניט אותי שאני רקדן גרוע ושאני בן אדם שצריך לשנוא). וכל זה כשאח שלי- הוא בסך הכל ילד בן שש עשרה שכל מה שיש לו במוח זה מותגים מותגים ועוד מותגים... זה ובנות. כמו ילד בן שש עשרה- והבנתי שיקח זמן עד שהוא יתבגר ויראה אותי בתור אח שלו (הזמנתי כבר את אחי לתל אביב לבלות איתי- ומן הסתם הוא סירב בטיעון- "פחחחחחחחחחחחחח איתך!"). ההורים די מתעלמים מהמצב. אבא שלי לפעמים גם מצדיק את אח שלי. אמא שלי שותקת. לפני חודש הם הזמינו איתי לחופשה מחוף לחוף משפחתית בארצות הברית כולל הכל כולל דיסנילנד. רק! שהסיבוב הזה כולל נסיעה באוטו במשך 48 שעות צפופות וקשות. וברור לי שאח שלי בנסיעות לאשקלון איכשהו לא משנה איפה הוא מושב- מתחיל להציק לי... מתחיל לפתח עם אבא שלי שיחות במודע על איזה ילד סורר אני שאני בחרתי לעסוק במחול, ושיש לי שער ארוך ואני מתסובב עם אבוי לבושה שמלאנים וגרוע מזה- עם הומואים!... אבא שלי כמובן מצדיק את הכל- ונסיעה כזו עלולה להרוס את המסע המשפחתי. הפתרון כרגע הוא הסכם בינינו שבו נחתום על פירוד כוחות בחופשה. שאנחנו מתחיבים לא לריב. נו באמת! הוא לא הולך לריב איתי? הוא הולך להתעמר בי!... מה עושים?
