499 מילים על צ`אט..
מסך ראשון : חדר, כוכבים למעלה, מחשב דולק, ילד כותב, תיק תק, תיק תק, פתיחת דלת. ``עמיחי, מה אתה עושה בשתיים וחצי בלילה באינטרנט?``, אמא של עמיחי בריטואל הקבוע שלה, ספק צועקת, ספק שואלת, היא יודעת את התשובה ``מדבר בצ`אט``, והיא בחרה היום לכעוס, כמו כל יום ``תיזהר!``, צורחת, ועמיחי בהתחכמות של ערב, ``למה אני בדרך לאוטובוס לרמאללה?``, ואותה זה לא מצחיק ``זה לא מצחיק!``, וחוזרת לישון. זה אולי לא מצחיק, אבל ההיסטריה אחרי הרצח של אופיר ז``ל, גם היא לא מצחיקה. ופעם אמרו, אולי האמא שעכשיו חזרה לישון, שלא שופטים דבר גדול בגלל חלקים קטנים, ועכשיו כל איש ברחוב עם עיתון יודע שאינטרנט זה כסף, צ`אט זה מסוכן, ואנחנו זה חרא של עיתון. ``עמיחי, עוד פעם?``, היא יודעת טוב שעוד פעם. רק הפעם זה בצהריים. לחדר נכנס ילד, בן 10, 11 לערך. אין נשק. ``עמיחי, תגיד, אתה מדבר עם ערבים באינטרנט?``, ועמיחי, שעוד לא ממש התרגל לעניין של ``אינטרנט איזור מלחמה``, שואל בהלם ``על מה אתה מדבר?``, ומתן, בגאווה עצמית קצת מוסתרת, אומר ``ראיתי בחדשות``. מסך שחור, מעבר. מסך שני : מטבח, חדר אוכל. ``אני לא רוצה שתמות לי מהמקלדת``, אומרת האמא. הריטואל של הלילה עבר גם לשאר שעות היום, בבית משפחת חסון מדברים על מה שאקטואלי גם. ``אמא, לא מאחורי כל דמות בצ`אט עומד רוצח``, מנסה להרגיע עמיחי. ``אבל איך תדע מי זה מי? כל אחד יכול להגיד לך שהוא מישהו אחר, אפשר לצבוע את עצמו בצבעים``, ב``הארץ`` היו נותנים לה משכורת בשביל לכתוב את זה. מסך שלישי : נער במחשב, תיק תק, תיק תק. הדלת נפתחת. ``עמיחי, אתה יכול להראות לי מה זה צ`אט?``, נשמע קולו של אבא של עמיחי, מבט של ``הנה, אני הולך ללמוד משהו חדש``, וכבר מפיל את הפצצה : ``תגיד, יש לך חברה מהצ`אט הזה באנטשמו?``, אין לי מושג, הדור של פעם מושפע מהדור של היום כל כך, ``למה אתה חושב?``, טוב, הוא בירר את מה שהוא רצה, צריך להתחמק קצת : ``אני יודע? אני יודע? אין לי מושג, אתה כל היום בטלפון עם גון, או עם איזשהיא בת..``, ולא, הוא טעה, אין מה לדאוג חברים. מסך רביעי : לילה טוב עמיחי. הפעם יש דממה. האמא הולכת עוד פעם לחדר של עמיחי, לבדוק מה שלומו, שיסיים כבר, היא לא שומעת תיק תק, או תק תיק, היא הייתה רוצה לחשוב שהוא ישן, אבל היא חייבת לבדוק. היא פותחת באיטיות את הדלת, ``עמיחי?``, היא שואלת\לוחשת, ``עמיחי?``. מסך שחור.
מסך ראשון : חדר, כוכבים למעלה, מחשב דולק, ילד כותב, תיק תק, תיק תק, פתיחת דלת. ``עמיחי, מה אתה עושה בשתיים וחצי בלילה באינטרנט?``, אמא של עמיחי בריטואל הקבוע שלה, ספק צועקת, ספק שואלת, היא יודעת את התשובה ``מדבר בצ`אט``, והיא בחרה היום לכעוס, כמו כל יום ``תיזהר!``, צורחת, ועמיחי בהתחכמות של ערב, ``למה אני בדרך לאוטובוס לרמאללה?``, ואותה זה לא מצחיק ``זה לא מצחיק!``, וחוזרת לישון. זה אולי לא מצחיק, אבל ההיסטריה אחרי הרצח של אופיר ז``ל, גם היא לא מצחיקה. ופעם אמרו, אולי האמא שעכשיו חזרה לישון, שלא שופטים דבר גדול בגלל חלקים קטנים, ועכשיו כל איש ברחוב עם עיתון יודע שאינטרנט זה כסף, צ`אט זה מסוכן, ואנחנו זה חרא של עיתון. ``עמיחי, עוד פעם?``, היא יודעת טוב שעוד פעם. רק הפעם זה בצהריים. לחדר נכנס ילד, בן 10, 11 לערך. אין נשק. ``עמיחי, תגיד, אתה מדבר עם ערבים באינטרנט?``, ועמיחי, שעוד לא ממש התרגל לעניין של ``אינטרנט איזור מלחמה``, שואל בהלם ``על מה אתה מדבר?``, ומתן, בגאווה עצמית קצת מוסתרת, אומר ``ראיתי בחדשות``. מסך שחור, מעבר. מסך שני : מטבח, חדר אוכל. ``אני לא רוצה שתמות לי מהמקלדת``, אומרת האמא. הריטואל של הלילה עבר גם לשאר שעות היום, בבית משפחת חסון מדברים על מה שאקטואלי גם. ``אמא, לא מאחורי כל דמות בצ`אט עומד רוצח``, מנסה להרגיע עמיחי. ``אבל איך תדע מי זה מי? כל אחד יכול להגיד לך שהוא מישהו אחר, אפשר לצבוע את עצמו בצבעים``, ב``הארץ`` היו נותנים לה משכורת בשביל לכתוב את זה. מסך שלישי : נער במחשב, תיק תק, תיק תק. הדלת נפתחת. ``עמיחי, אתה יכול להראות לי מה זה צ`אט?``, נשמע קולו של אבא של עמיחי, מבט של ``הנה, אני הולך ללמוד משהו חדש``, וכבר מפיל את הפצצה : ``תגיד, יש לך חברה מהצ`אט הזה באנטשמו?``, אין לי מושג, הדור של פעם מושפע מהדור של היום כל כך, ``למה אתה חושב?``, טוב, הוא בירר את מה שהוא רצה, צריך להתחמק קצת : ``אני יודע? אני יודע? אין לי מושג, אתה כל היום בטלפון עם גון, או עם איזשהיא בת..``, ולא, הוא טעה, אין מה לדאוג חברים. מסך רביעי : לילה טוב עמיחי. הפעם יש דממה. האמא הולכת עוד פעם לחדר של עמיחי, לבדוק מה שלומו, שיסיים כבר, היא לא שומעת תיק תק, או תק תיק, היא הייתה רוצה לחשוב שהוא ישן, אבל היא חייבת לבדוק. היא פותחת באיטיות את הדלת, ``עמיחי?``, היא שואלת\לוחשת, ``עמיחי?``. מסך שחור.