עוד כמה סיבות בעד וכמה נגד../images/Emo85.gif
בעד משטח גבוה: (וזה נכון לזנב צלב, עוד יותר לזנב T) (א) מיצב הגובה (וגם ההגה) נמצאים במשטר זרימה נקי, מחוץ להשפעת הפרופלור ומעל עקבת הכנף. הזרימה החלקה והשקטה אכן מקטינה רעידות ורעש אקוסטי. אגב רעש אקוסטי במבנה זה לא מה שאתם חושבים (לא שומעים בתא, בטח לא עם אזניות) אלא שזה מוסיף רעידות למבנה באופן קבוע ומקצר את חיי המבנה להתעייפות. כשהזנב שקט יותר מקבלים ארך חיי מבנה ארוכים יותר (ב) במצבי המראה ונחיתה הגה הגובה יעיל יותר כי הוא רחוק יותר מאפקט הקרקע ולכן יכול יותר בקלות "להפנות" אויר כלפי מטה/מעלה בלי שהקרקע תישר את הזרימה ותפריע לו. עצמת הגה גדולה יותר קרוב לקרקע מאפשרת לנחות בבטחה במהירות נמוכה יותר (או להקטין את שטח ההגה). נגד משטח גבוה: (א) מעמיס את מייצב הכיוון ולכן יוצא מבנה חזק וכבד יותר. בזנב T זה עוד יותר גרוע (ב) גרוע יותר בהזדקרות ומסוכן בסחרור. בזוית התקפה גבוהה נכנס המשטח ל"צל" הכנף ומקבל פתאום מסה של אויר מעורבל ו"מלוכלך", בעיקר אם הכנף בהזדקרות - שאז הזרימה עליה מנותקת ומעורבלת. זו נקודה עדינה שגרמה להרבה תאונות במטוסי זנב T. הדוגמה הכי טובה היא מטוס אימון של פייפר שהיה מתחרה ל-152 בשנות ה-80 אבל ננטש ע"י כל בתי הספר כי ממש היה מסוכן בסחרור. בהרצליה יש עדיין גרוטאה שלו. אגב, מהבחינה הזו עדיף זנב צלב על זנב T כי "צל הכנף" מגיע בזוית התקפה נמוכה יחסית, ובהזדקרות הזנב כבר מתחת לזרימה המסוכנת. דוקא התצורה הקלסית עם משטח תחתון היא מאד בטוחה בהזדקרות כי הזנב רחוק מחוץ לאיזור המעורבל. סטטיסטית, רוב המתכננים נצמדים לתכנון הבטוח יותר אוירודינמית. זנב צלב או T נמצאים כמעט רק במטוסי מנהלים או מטוסי נוסעים גדולים, שם טסים רחוק מהזדקרות ולא משתוללים עם המטוס