5 דברים קטנים שלא ידעתם על הילד שלי

[שרון123]

5 דברים קטנים שלא ידעתם על הילד שלי

בואו נעשה שירשור מתוק עם דברים קטנים שייחדו את המלאכים שלנו. על ירדן:

מאד אהבה בעלי חיים, בעיקר ארנבים

מאד מאד חיכתה עד שסוף סוף היו לה אחים(כשהיא הייתה בת 5 וחצי). כשהייתי בהריון וכשהם היו תינוקות היא קראה להם "אחימי"

רצתה להיות מורה כשתגדל

מעולם לא אמרה "משעמם לי"

אהבה לאכול לארוחת בוקר קורנפלקס עם חלב וסחוג תוצרת בית שחמותי היתה מכינה במיוחד, לפעמים היתה מבקשת שנוסיף גם זייתים ירוקים. לפעמים במקום הסחוג היא הייתה מבקשת חילבה

היינו נוסעים במיוחד לשוק ראש העין כדי לקנות לה.

 

[eaz1514]

על רונן ../images/Emo189.gif

שתי אהבות גדולות היו לרונן

ו

. כשהיה בן 10 קנינו את המחשב הראשון, רונן היה כל כך נרגש "בדיוק כמו בחלום שלי" ציטוט מדויק. הוא ידע לפרק ולהרכיב מחשב והיה מתקן לחברים שלו, בכתה ג' שלחנו אותו לקורס בייסיק כשיתר התלמידים היום בגיל תיכון. בבגרות קבל 100 במחשבים ועשה פרויקט גדול בפסקל. באשפוז החל לתכנן לאחיות לוח תורנויות בשיתוף פעולה מלא מצידן.

רונן שנא את החום והלחות, הוא נהג להגיד שחלומו לחיות בלונדון

למרות עיסוקו האינטנסיבי במחשב תמיד היה לו זמן לחברים, לכדורגל, לקרוא מאוד אהב סטפן קינג ומדע בדיוני והיה חולה על רובוטריקים.

וסופגניה, ארוחת בקר כל יום ששי כל השנה

חובב מושבע של ג'אנק פוד,

הכי הכי מלאווח פיצה ו-

(שלא נכנסים אצלנו הביתה) באחד האשפוזים באמצע הקיץ הוא בקש ממני קרמבו, הלכתי קילומטרים ברגל נכנסתי לכל מכולת בשכונת בת גלים צחקו ממני גב' מה את מחפשת קרמבו בקיץ

לכו תסבירו. רונן נהג לשאול אותי כשהיה קטן "אמא את אף פעם לא תמותי נכון"? ילד אהוב שלי, זה לא פייר, אני אף פעם לא שאלתי שאלה כזאת לא עלה בדעתי שזה יקרה לנו. אני מתה כל יום וקמה לתחיה כל יום כשאני מביטה בחיוך הרחב שלך שקפא אי שם אילנה אמא של רונן

 

[koval10]

זה הניסיון השני שלי

לכתוב על גיל. ניסיתי קודם, ומרוב שהיה הרבה מה לכתוב, לא הצלחתי. זה גם קשה מדי בשבילי... הדבר הכי בולט אצל גיל זה טוב

. הוא תמיד עזר לכולם, אפילו קיבל תעודת הערכה הראשונה בכיתה א' על עזרה לזולת. תמיד כשהפעמון צילצל הילדים פרצו החוצה והוא תמיד נשאר לסדר את הכסאות של אלה שברחו.. הוא היה חולה על

שלו, היה אלוף במשחקים קשים מאד לגילו. הוא אמר פעם, שהוא אוהב את המחשב שלו הכי בעולם, וכששם לב ל

שלי אמר: "אחרי אמא".

האוכל האהוב - לזניה, כמו בסרט של גרפילד ו

. הוא אמר שהלזניה שלי הכי טעימה בעולם. מאז הוא איננו אני לא מבשלת לזניה.. גם היה מת על

זה היה טקס שלם לאכול שוקולד. האהבה השנייה שלו זה הארי פוטר

. הוא קרא ברוסית שני הספרים הראשונים ואת השלישי לא הספיק לסיים... אפילו כתבנו על מצבה משפט מהרי פוטר. הוא אמר שכשיגדל יהיה שף בשביל אבא ורופא בשביל אמא הוא מאד אהב מטבח וכל מה שקשור אליו, הוא המציא מתכונים, עשה אפילו

מתכונים ותמיד התלונן למה אני לא מבשלת מה שהוא ממציא

אכל

עם סלמון מעושן וקרא להם "סוש ילדים" כל לילה היה אומר לי: "מחר יהיה לנו עוד יום מקסים!"

נראה לי כבר מזמן עברתח את ה-5... הוא היה רק בן 7.8 , כמה שאני התגעגעתי, ילד מתוק שלי, כבר לא יהיו לי ימים מקסימים בלעדיך, אהבה היחידה שלי...בלי עינייך הכחולות שברקו כל כך, בלי חיוך כובש עם גומה אחת בצד....

 

[דליה ח]

סוף סוף חיברו אותי שוב לאינרטנט...

והנה אני כאן ובסך הכל כמה ימים, ואני רואה שהפסדתי... אז אחרי החגים חזרנו למסלול המטורף של החיים. הקבוצה שלנו נפגשת שוב בימי שלישי, וביום חמישי התחילה הסדנא שפתחתי לכתיבה יוצרת, עם המנחה שלי מהקורס הקודם. מאוד נהנינו, כולם היו אמהות שכולות והוא כל כך רגיש, ונתן לנו לקרוא מה שכתבנו וכמובן לדבר על זה ולפתח את זה. סוג של טיפול. אגב, שטוב אני ממליצה גם למי שחושב שזה לא בשבילו, נכנסים לזה ..וזה נותן הרגשת הקלה. על השאלה מה לא יודעים על הילד/ה שלנו, נראה לי שכמעט הכל היה פרוס כאן על אודליה. אולי לא סיפרתי שהיא כל כך אהבה חמין ספגטי עם עוף, וזה היה האוכל האחרון שהיא אכלה בבית לפני היציאה למסיבה שממנה לא חזרה. מאז אני לא עושה את זה ולא מסוגלת לאכול בשום מקום את האוכל הזה, שגם אני אוהבת מאוד. שיהיה סוף שבוע טוב לכולנו......................דליה

 

[גל213]

על מור

אהבתו הגדולה של מור היה כדורגל,הוא היה אינציקלופציה לכדורגל הכיר את כל השחקנים,אסף קלפים הקבוצה שאהד ביתר ירושלים,על הקבר יש את הסמל של הקבוצה. הוא אהב לשחק בסוני פלסטיישן ,הייתי משחקת איתו ביחד,היום הסוני ארוז עומר לא נוגע בזה. מור אהב לשתות שוקו,בשבילו זה היה כמו מים,היום שוקו לא נכנס הביתה. הפיצה האהובה עליו זה היה רק דומינוס. אהב מאוד כלבים,לא הספקתי לקנות לו,ביום שהוא נהרג הוא ירד עם חבריו ,חזר חזרה להראות לחברים את הכלבה של אמא שלי שבאה לבקר,ירד שוב ולא חזר,.אבל הספיק לגדל ארנבת בבית. הדבר החשוב שהיה למור מוטיבציה עם קשיים מוטריים ,עם הרבה טיפול הגיע להשגים מדהימים,הוא רצה להוכיח שהוא מסוגל. אני כותבת וזולגות לי דמעות,אני כל כך מתגעגעת אליו גלית