ויתור על אכילה ריגשית
הכי חשוב זה לזהות אותה:
* אם פתאום מרגישים רעב פתאומי, ולא רעב צובט בבטן, קטן ומזדחל - רוב הסיכויים שמדובר ברעב ריגשי.
* אם נמצאים בסערת רגשות (התרגשות טובה או דיכדוך או כעס או עצבים) יש לשים לב, אם מתלווה לזה רצון עז לאכול - הרצון הזה הוא בד"כ רעב ריגשי.
* אם פתאום את מוצאת את עצמך במקרר, בלי שהבנת איך הגעת לשם - רוב הסיכויים שהרגשת לפני כן רגש לא נעים והוא הוביל אותך לשם.
כשמזהים, חשוב לנסות לזהות מה הרגש שקדם לרצון העז לאכול.
כשמוצאים מה הרגש, מנסים למצוא פתרונות חלופיים. לדג' אם אני מרגישה חוסר אונים, אז לראות מי יכול לעזור לי/לתמוך בי, במקום ללכת ולאכול כדי לנסות להתמודד איתו. אם יש רגשות בלתי פתורים שחוזרים על עצמם, אפשר ללכת לטיפול ממוקד ברגשות הללו.
כאשר מזהים ומחליטים באופן מודע שהאופציה של אכילה ריגשית היא לא הפתרון, פתאום עולות כל מיני אפשרויות אחרות.