לראות את האור 123
New member
5 שנים
11.11.2013
קמה בבוקר ללא שינה
עיניים נפוחות מדמעות
אחרי שעות של כתיבת מכתב פרידה
נוסעת ברכב בדממה
המחשבות מתרוצצות איך יהיה ומה
מגיעה למיטת האשפוז
רואה את המבטים של הנשים מהיי ריסק
הנה זאת שעולמה חרב עליה
הנה זאת שגזר הדין מוות נקבע לתינוקה
מחכה במיטה לאישור הועדה
מתענגת על כל בעיטה ותזוזה אחרונה
חצי שעה וכבר העו"ס נותנת לנו אישור ברעדה
בעלי ואני הולכים יחד לחדר המוות
נשכבת על מיטה
הרופאים מסבירים ואני לא שומעת
מתייחדת עם רגעיו האחרונים של תינוקי
עוצמת עיניים אומרת שמע ישראל
שומעת אט אט את השקט שאחרי
המסך שחור, אין על מה להסתכל
מלווה בכסא גלגלים למחלקה
אין כוח להחזיק את עצמי יותר
אמא באה גם אחות
צירים ראשונים
פתיחה 2 חדר לידה
אפידורל
חדר חשוך
שוכבת במיטה שומעת שירים
איכה של שולי רנד
לחץ , פתיחה , לידה
פוצע מוות מתוכי
תינוקי שוכב בזרועותיי
עוד חמים ואדמדם
בוכה, נפרדת, מחבקת, מנשקת
מצלמת בתוכי את מי שלא אראה עוד
5 שנים
וכל רגע ורגע מאותו יום זכורים לי בזכרון חרוט
לא אשכח ולא ארצה לשכוח
השבוע זה שבוע הזכרון
מתחיל היום ומסתיים בשישי בתאריך העברי
הגעגוע הוא אינסופי
לא ניתן להגדיר אותו במילים
הוא חלק ממני
למדתי לחיות איתו. אני אמא ל4 חיים ואחד מת
מאז גופי נתן עוד חיים, שחר שלנו כבר בן 3 עוד מעט
מאז אפילו ליוויתי זוגות שעברו בעצמם לידה שקטה
מאז למדתי לחיות עם האובדן
הוא חלק ממני.
היום, מרשה לעצמי לעצור רגע
לחשוב על מסע חיי בשנים האחרונות
להיות גאה בעצמי
על הדרך שעברתי וממשיכה לעבור
היום מרשה לעצמי
לסלוח, לאהוב, לחבק את אוהביי
להדליק נר
לנשמה שהייתה פה לפניי 5 שנים בדיוק
והשאירה געגוע וכיסופים בלב לעד
11.11.2013
קמה בבוקר ללא שינה
עיניים נפוחות מדמעות
אחרי שעות של כתיבת מכתב פרידה
נוסעת ברכב בדממה
המחשבות מתרוצצות איך יהיה ומה
מגיעה למיטת האשפוז
רואה את המבטים של הנשים מהיי ריסק
הנה זאת שעולמה חרב עליה
הנה זאת שגזר הדין מוות נקבע לתינוקה
מחכה במיטה לאישור הועדה
מתענגת על כל בעיטה ותזוזה אחרונה
חצי שעה וכבר העו"ס נותנת לנו אישור ברעדה
בעלי ואני הולכים יחד לחדר המוות
נשכבת על מיטה
הרופאים מסבירים ואני לא שומעת
מתייחדת עם רגעיו האחרונים של תינוקי
עוצמת עיניים אומרת שמע ישראל
שומעת אט אט את השקט שאחרי
המסך שחור, אין על מה להסתכל
מלווה בכסא גלגלים למחלקה
אין כוח להחזיק את עצמי יותר
אמא באה גם אחות
צירים ראשונים
פתיחה 2 חדר לידה
אפידורל
חדר חשוך
שוכבת במיטה שומעת שירים
איכה של שולי רנד
לחץ , פתיחה , לידה
פוצע מוות מתוכי
תינוקי שוכב בזרועותיי
עוד חמים ואדמדם
בוכה, נפרדת, מחבקת, מנשקת
מצלמת בתוכי את מי שלא אראה עוד
5 שנים
וכל רגע ורגע מאותו יום זכורים לי בזכרון חרוט
לא אשכח ולא ארצה לשכוח
השבוע זה שבוע הזכרון
מתחיל היום ומסתיים בשישי בתאריך העברי
הגעגוע הוא אינסופי
לא ניתן להגדיר אותו במילים
הוא חלק ממני
למדתי לחיות איתו. אני אמא ל4 חיים ואחד מת
מאז גופי נתן עוד חיים, שחר שלנו כבר בן 3 עוד מעט
מאז אפילו ליוויתי זוגות שעברו בעצמם לידה שקטה
מאז למדתי לחיות עם האובדן
הוא חלק ממני.
היום, מרשה לעצמי לעצור רגע
לחשוב על מסע חיי בשנים האחרונות
להיות גאה בעצמי
על הדרך שעברתי וממשיכה לעבור
היום מרשה לעצמי
לסלוח, לאהוב, לחבק את אוהביי
להדליק נר
לנשמה שהייתה פה לפניי 5 שנים בדיוק
והשאירה געגוע וכיסופים בלב לעד
