5:2

[ורדה דודי]

5:2

האופציה המעניינת החדשה.
5 ימים של אכילה נכונה, מגוונת, בריאה.
2 ימים סדר גודל של 800 קלוריות.
הטענה, כמו באינטרוולים בספורט, זורק את המטבוליזם לאתגרים, מעורר מערכות ומאיץ ואז חזרה לקצב מתון, שפוי והגיוני.
מעניין?
מאתגר?
תופס חזק בארה"ב, נכנס לסדרת 10 הדיאטות הטובות ביותר.
למען האמת, סותר את נושא הset up במוח שקובע כיוון.
סותר את המתינות והאכילה הנכונה.
תפס חזק.
קצת יותר טוב מ 1:1 שהיה טרנד קודם של יום כן ויום לא.
באותו עניין, אכילה "רגילה", אכילה 800 קלוריות.
נשמע מאתגר או עוד טרנד שבא והולך?

 

[קשר חדש]

זה מיועד לאנשים שמעוניינים לשמור על הק"ג האחרונים

כל הסלבים, שרוצים להראות נוצץ ו"רזה" באירוע הקרוב,
או לאנשים עם עודף משקל משמעותי?
(לא שמעתי על זה בכלל).

 

[ורדה דודי]

כל הזמן מחפשים

זו האופנה החדשה עד שיתברר אחרת או שהאופנה תהפוך לאמת של כולם.
לאוו דווקא של הסלבס, הם מבלים עם מאמני כושר צמודים, מבשלת ורואת עתידות שגרה להם בנשמה
יש הגיון בדברים בתנאי שעובדים עם השיטה באופן ישר ולא בהפוכה.
ששי-שבת,חגים ומועדים נכנסים בסדר הדברים ולא תחמון מתבקש שבו ימי ראשון שני הם ימי ה - 2 והו מתקזזים על שבת שכלול ב 5.
הכוונה 5 רגילים במובן הטוב של המילה ו 2 קצרים בקלוריות.
יש בזה הגיון, מעניין.

 

[ניקנוR]

כמה תיקונים..

1. יכול להיות שנכנס לרשימת הדיאטות, אבל במקור מדובר בהתנהגות קבועה כדרך חיים וממש לא דיאטה לזמן מוגבל. זה משהו שקיים כבר כמה שנים.

2. 5:2 מבוסס על 1:1 (מעניין: למה נתפס בעיניך כ״יותר טוב״? מאיזו בחינה יותר טוב?) בעקבות התנסות אישית ופיתוח לו״ז שהתאים יותר לאותו אדם.
ה- 1:1 הוא לא טרנד אלא צורת אכילה שפותחה ומבוססת על סדרת מחקרים אקדמיים, ומראה תוצאות מדידות. יכול להיות שאין לזה הד קבוע, אני גם לא זוכרת ששמעתי משהו על זה בארץ, אבל זה (לדעתי) רק בגלל הצורה בה עובדת התקשורת ולא בגלל שזה עניין חולף.

3. התפריט אומר ״5 ימים של אכילה רגילה, יומיים של אכילה מוגבלת״ (אני מכירה 500 קלוריות, אבל יכול להיות שעשו איזושהי התאמה לתכנית).
אכילה רגילה זה לא אומר לבלוס, והמטרה של היומיים היא לא ״לקזז״ צריכה קלורית (לפחות לא המטרה העיקרית, עד כמה שאני יודעת, אלא כלי במערך הכולל). ולכן, אני לא רואה שום בעיה עם זה שהיומיים יהיו ראשון ושני. צריך כן לקחת בחשבון, שיומיים של אכילה מוגבלת זה לא דבר שמתאים לכל אחד, ולא תמיד (יש תקופות עמוסות יותר בפעילויות ואז אולי פחות מתאים).

4. לדעתי זה לא סותר את האכילה הנכונה. זו פשוט הצעה לאכילה נכונה אחרת, לא זו שגדלנו עליה.
זה בטח לא סותר מתינות- אם כבר, זה הסמל למתינות.. מעניין למה הרגשת שזה סותר.

 

[ורדה דודי]

500 או 800 קלוריות נשמע כמו אכילה מתונה?

יש כוונה מסויימת באינטרוולים.
ברור שהמטרה של היומיים אינה קיזוז.
עדיין, איפה החיבור לאכילה מאוזנת, מסודרת.
למה 5:2 היא סמל המתינות?

 

[ניקנוR]

לדעתי את מסתכלת על זה לא נכון.

לצורת האכילה הזאת יש הגיון.
כדי להבין אותו צריך להסתכל על הסה״כ ולא על יום אחד.
להסתכל רק על היום בו האכילה מוגבלת ולפי זה להסיק על השיטה כולה או על האכילה לפי השיטה הזו, זה להוציא דברים מהקשרם ולפספס את ההגיון של השיטה.
כשמסתכלים על המכלול, רואים את האיזון והאכילה המסודרת.
מי אמר ש״מסודרת״ זה בהכרח לאכול כל יום באותה צורה, אותה כמות?
מי קבע שצריך לאכול 3 ארוחות ביום כל יום? או 5? או כל 3 שעות?
הרי כל אלה הן הנחיות ״מלמעלה״. מי אמר שהם צודקים, אלה שהנחיתו עלינו את ההנחיות?...

ומתינות- כן, בהחלט. אין בולמוסים, אין התנפלות על האוכל או שפה של קיזוזים והתחשבנויות. אין הימנעויות וצומות מתוך רגשות אשם ואיסורים ואין התפרקות ויציאה מאיזון מול השפע שקיים סביבנו כל הזמן.
יש אכילה מסודרת ומדודה.

ועדיין לא אמרת למה בעיניך הגבלת אכילה (5:2, 1:1) היא לא דוגמה למתינות.
או שרמזת, ואני לא הבנתי. מוכנה להרחיב?

 

[ורדה דודי]

ההגיון באינטרוולים

הבנתי למה בחרת במונח מתינות גם בשיטה הזו.
ברגע שאת כותבת מה אין שם (קיזוזים, הימנעויות, יציאה מאיזון) אני מסתכלת על מה שיש שם.
מה שאין שם אילו מושגים שמתקיימים בעולם של "דיאטות" שבהם מותר ואסור משחקים תפקיד.
ברגע שכתבת "למה הגבלת אכילה היא לא דוגמה למתינות" כתבת את התשובה.
הגבלת אכילה מכניסה לתחום של עד כאן זה בסדר ופה זה כבר לא.
בכל מובן הגבלת קלוריות של 500 היא קיצונית.
אין שום מתינות וכל הסבר שזו התוכנית, זה הרציונאל וההסתכלות היא שבועית וזה חלק ממערך ומהבנת מערכת.
עדיין היומיים האילו הם קיצונים ו 500 קלוריות גובל בצום.
זו ממש לא מתינות.

 

[ניקנוR]

+ הפנייה למי שמעוניין להבין יותר

תודה על התשובה, אני חושבת שהבנתי מה את אומרת.
גם אני מסתכלת על מה שיש ולא רק על מה שאין (וגם כתבתי את זה), וכנראה שזה עניין של הגדרה.

בכל מקרה שבו עוברים מאכילה בלתי מודעת לאכילה מודעת- בין אם ספירת קלוריות, חישוב תזונתי (פחמימות חלבונים וכו׳), הקשבה לגוף- יש הגבלה של אכילה.
ויש סימון של ״בסדר/לא בסדר״.
אז מאחר והגבלה קיימת בכל מקרה, מה שיותר חשוב בעיני זה להבין מי קבע, עד כמה היא מותאמת אישית, באיזו מידה יש גמישות במידת הצורך וכד׳.

המחקר הזה מאתגר את השאלות האלו ואחרות ובמובן מסוים את התפיסה הקיימת, והוא מעניין בעיני הרבה מעבר לתפריט לזמן מוגבל (״דיאטה״).
הוא מציע בחינה מחדש של צורת האכילה שלנו, והשפעות לטווח הארוך- לא רק על המשקל שלנו אלא הרבה מעבר.


הגבלה של 500 קלוריות היא בהחלט קיצונית בהשוואה למקובל היום.
״קיצונית בכל מובן״? לא ברור לי מה זה ״בכל מובן״. שוב- נראה שזה חלק מצורת החשיבה
שהתפיסה הקיימת לימדה אותנו.
מבחינת ההרגשה האישית, למשל, נמצא שזה לא קיצוני.
במקור, היום בו האכילה מוגבלת נקרא ״יום צום״ (למרות שזה לא צום מלא).
אבל האם העובדה שמדובר בכמעט צום- או אפילו צום מלא- היא בעייתית? או מראה על חוסר מתינות?
מה אם הגוף לא דורש מעבר לזה? (ולכן שאלתי ״מי קבע שצריך לאכול כל יום באותה צורה). אני חושבת שאנחנו מסכימות, ש״אני צריכה לסיים מהצלחת״ היא אמירה בעייתית..
וזה אותו הדבר. אם הגוף לא דורש- ואנחנו נותנים לגוף מה שהוא מבקש- זו אכילה מתונה. אכילה בהתאם לצרכים האישיים, לא חוסר ולא עודף.

וזו אחת השאלות מסוג ה״מאתגרות״... אולי אנחנו (באופן כללי, כחברה) בכלל אוכלים יותר מדי?
מי שנמצא בעודף משקל, סביר להניח שאכל יותר ממה שהגוף זקוק לו..


ולמי שרוצה לשמוע ממקור ראשון, חפשו krista varady.
בנוסף למחקרים שלה, יש גם ראיונות מצולמים וגם פייסבוק וטוויטר ואולי אפשר לשאול אותה ישירות ולהבין יותר.

 

[kagome10]

טעות הייחוס הבסיסית

מתון ביחס למה? קיצוני ביחס למה?
עד ממש לא מזמן, אנשים היו צמים באופן קבוע. פשוט כי לא היה להם מה לאכול.
*בעיניי* לא לצום אף פעם ולאכול כל יום, ככה כל החיים - זה ממש קיצוני!
&nbsp
בעיניי לאכול את הכמויות המקובלות בעולם המערבי - זו קיצוניות.
&nbsp
ובנוגע לעולם הדיאטות - בעולם יש מותר ואסור. אם את רוצה להיות רזה, אז אסור לך לעשות X Y Z שפוגע במטרה. זה לא חוקים אנושיים, אלו כללי הטבע. מי שאוכל המון - משמין. יש וריאציות כתלות בגנטיקה וכו', אבל תכלס, אלו חוקי הטבע.
כמו שלא אסור לי לעוף, אני פשוט לא יכולה.
כך גם לא אסור לאכול הרבה דברים משמינים אם רוצים להרזות, אלו פשוט רצונות מתנגשים, והם מתנגשים בגלל חוקי הטבע.
&nbsp
הבחירה לראות בדיאטה מותר ואסור - זו בחירה שלך. רוב האנשים שעושים דיאטה, רואים בה כללי הפעלה. תאכל את זה - תרזה. תאכל את זה - תשמין.
&nbsp
ואם כבר מדברים, לאורך רוב שנות קיום האנושות, בעצם, לא "רוב" אלא "כל", היו המון דברים אסורים ומותרים. ואנשים לא השמינו בגלל זה...
&nbsp
אני חושבת שההתנגדות שלך למותר ואסור היא קיצונית

&nbsp
&nbsp
<אין לי שום דבר נגד קיצוניות, דברים מותרים, דברים אסורים, אכילה מודעת, אכילה לא מודעת (שזה מה שהיה לאורך רוב ההיסטוריה האנושית), צומות, אכילה ללא הפסקה, ושאר פרקטיקות. אבל אני מעדיפה שהטיעונים לכאן ולכאן יהיו הגיונים. ולהגיד "קיצוני" זה בעצם להגיד "שונה ממה שאני רגילה עליו". לא טיעון כבד משקל בעיניי. אם מישהו חי בארצות הברית, שם יש בתים שנבנים בלי מטבחים, אז בעיניוו להכין את האוכל בבית, כל יום, ולא לקנות דברים תעשייתיים כמעט בכלל - זה קיצוני מאוד מאוד!>

 

[ניקנוR]

במחשבה שנייה, אולי זה כן בעייתי לבחור את ראשון ושני, כי

זה מבטל את אפקט המחזוריות.

 

[Ron W]

התמודדות עם רעב היא לא סיבולת ספורטיבית

יותר כמו בהתמודדות עם כאב כלשהוא
מנגד לאינטרוול ספורטיבי שמפתח משהו בשריר ובנימי הדם
ההסתגלות לרעב היא עצבית נטו.
אין בגישה הזו מעבר לקיזוז ודינמיות בתפריט
בסה"כ יש מאזן בין סך הקקל השבועי לרמת הפעילות

 

[ניקנוR]

תיאוריה יפה, אבל לא מסתדרת עם העובדות בשטח..