השנה צוין מספר עגול של שנים לאירועי טרור ולאירועים הקשורים לשו אה:
80 שנה לוועידת וואנזה - פרבר של ברלין בה הוחלט על הפתרון הס ופי. אני בקרתי בווילה כמה ימים לאחר שסיימתי את מרתון ברלין.
50 שנה לטבח בנמל התעופה נתב"ג(אז לוד)
השבוע מציינים 50 שנה לטבח האכזרי שבוצע בספורטאים ובאנשי משלחת ישראליים באולימפיאדת מינכן.
לפני 50 שנה ב-16/8/72 נפתחו המשחקים האולימפיים במינכן בגרמניה המערבית. היה ברור למעשה כי נדרשים מספר שינויים כדי להבדיל את המשחקים האולימפיים 36 שנה בברלין לפני כן בגרמניה הנאצית. על המשחקים היה להיות שמחים ולא לעורר את זיכרונות המשחקים הקודמים שנערכו על אדמת גרמניה. היות ומשחקים אלו היו עבור גרמניה מערבית צעד נוסף לחזרתה למשפחת העמים, הגרמנים התכוננו במרץ אליהם. נבנה כפר אולימפי חדש עם אצטדיון, בריכה ואולמות לענפי ספורט נוספים. כמו כן נבנו קטעים נוספים במסילת הרכבת התחתית.
משלחת ישראל לאולימפיאדה כללה 15 ספורטאים שהתחרו ב-7 מענפי ספורט. בין הספורטאים הבולטים הייתה האתלטית הדגולה - אסתר רוט שחמורוב
באולימפיאדה זאת שבר השחין היהודי-אמריקאי, מרק ספיץ, שבעה שיאי עולם וזכה בשבע מדליות זהב. .לאחר חטיפת הספורטאים הישראלים החליטו אנשי המשלחת האמריקאית למלט אותו מהאולימפיאדה מחשש שינסו לפגוע בו עקב היותו יהודי.
ב- 5/9/72 חדרו שמונה מחבלים לפנות בוקר לכפר האולימפי במינכן בעיצומם של המשחקים האולימפיים והצליחו להשתלט על מגורי הספורטאים הישראלים. שני ספורטאים נר צחו במהלך ההשתלטות ועוד תשעה נלקחו כבני ערובה. בתמורה לשחרורם דרשו המחבלים לחרר כ-200 מחבריהם המוחזקים בישראל. המערב גרמנים ניהלו איתם מו"מ מורט עצבים שבסיומו סוכם לספק להם שני מסוקים שיעבירו אותם לשדה התעופה הצבאי במינכן, שם המתין להם מטוס שאמור היה להטיסם לטוניס.
בינתיים הכינו הגרמנים תכנית חילוץ, שבוצעה כנראה בצורה חובבנית. הצלפים הגרמניים החלו לירות מוקדם צדי לעבר המחבלים, כאשר הם יצאו מהמסוקים כדי לבדוק את המטוס שהמתין להם. מכת האש הראשונה לא פגעה בכולם. אלו שנותרו, הספיקו להטיל רימון יד לעבר אחד המסוקים ולרסס את השני באש כבדה. כל תשעת בני הערובה הישראלים שהיו בתוך המסוקים והיו קשורים זה לזה נהרגו. הגרמנים הצליחו לחסל חמישה מחבלים וללכוד את שלושת הנותרים.
העולם גינה את הטבח במינכן, אך המשחקים האולימפיים נמשכו. מספר מצומצם של משלחות הפסיקו את השתתפותן לאות הזדהות.
עם כל זאת בעולם הערבי הביעו "שביעות רצון" מהפעולה, למרות הביקורת הקשה שהוטחה בעולם במחבלים ובשולחיהם .המחבלים תבעו לשחרר את שלושת חבריהם ואיימו לנקום בגרמנים אם תביעותיהם לא תענינה. בעקבות חטיפת מטוס גרמני, נענו הגרמנים לתביעה לשחרר את שלושת המחבלים.
מדינת ישראל והעולם המערבי הטיחו ביקורת קשה במערב גרמניה על שחרור המחבלים. בארץ הביקורת הייתה חריפה במיוחד.
ערב לפני התקפת המחבלים העניינים נראו אחרת... חברי המשלחת הוזמנו לצפייה בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של שמאל רודנסקי, שזכתה להצלחה בגרמניה. כך גם חגגה אסתר שחמורוב רוט את עלייתה לחצי הגמר במאה מטר משוכות.
בראיון לקראת ציון 7 עשורים לחייה אמרה אסתר, שמינכן שנתה אותה. היא פתאום הבינה שהכל מונע מאינטרסים שלא מצדק. העולם לא התנהג כפי שהיה צריך להתנהג. אחרי מינכן היא התחילה לראות את הדברים אחרת.
טבח י"א הספורטאים הוזכר לראשונה באופן רשמי בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים בטוקיו 20.
לפני כשבוע חתמו משפחות חל לי מינכן על הסכם הפיצויים של יותר ממיליון יורו לכל אחת מ-23 המשפחות הזכאיות, שהציעו הגרמנים שהכירו באחריותם לאירוע. המשפחות כינו מהלך זה "מהלך של צדק, אנושיות ואחריות"
נשיא גרמניה, פרנק-וולטר שטיינמאייר, אמר בטקס הזיכרון המרכזי, שנערך ב-5/9 - 50 שנה בדיוק לאחר השתלטות המחבלים על מגורי המשלחת הישראלית , כי המשלחת הישראלית שהגיעה למינכן ב-1972 הביעה אמון ענק באלה שביצעו נגד עמה את השואה, והוסיף כי גרמניה לא הייתה ראויה לאמון הזה.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אמר בנאומו בטקס ש"הטבח הזה היה ועודנו אס ון לאומי. הוא חילל את הקדושה המאחדת והמלכדת של האולימפיאדה - סמל הספורט, והכתים בדם את דגלה. דגל חמש הטבעות האולימפי, שלעולם לא יהיה כפי שהיה". עוד הוסיף "זוהי לא טרג דיה יהודית וישראלית, זוהי טרגדיה עולמית. אסור שהעולם ישכח: המלחמה בטרור, בכל מקום, בכל זמן, חייבת להיות משותפת, נחושה ותקיפה".
ונחזור לימינו - 50 שנה אחרי. המרתוניסט המחונן, מארו טפרי, שהביא מדליות מאליפות העולם באתלטיקה, שנערכה במינכן, אמר בסיום ריצת המרתון "אני כל כך שמח עכשיו, גאה לייצג את המדינה ואת עצמי בכבוד" והוסיף "במיוחד במינכן, הרי כולם יודעים מה קרה פה לפני 50 שנה. זה ניצחון גדול לכולנו..."
80 שנה לוועידת וואנזה - פרבר של ברלין בה הוחלט על הפתרון הס ופי. אני בקרתי בווילה כמה ימים לאחר שסיימתי את מרתון ברלין.
50 שנה לטבח בנמל התעופה נתב"ג(אז לוד)
השבוע מציינים 50 שנה לטבח האכזרי שבוצע בספורטאים ובאנשי משלחת ישראליים באולימפיאדת מינכן.
לפני 50 שנה ב-16/8/72 נפתחו המשחקים האולימפיים במינכן בגרמניה המערבית. היה ברור למעשה כי נדרשים מספר שינויים כדי להבדיל את המשחקים האולימפיים 36 שנה בברלין לפני כן בגרמניה הנאצית. על המשחקים היה להיות שמחים ולא לעורר את זיכרונות המשחקים הקודמים שנערכו על אדמת גרמניה. היות ומשחקים אלו היו עבור גרמניה מערבית צעד נוסף לחזרתה למשפחת העמים, הגרמנים התכוננו במרץ אליהם. נבנה כפר אולימפי חדש עם אצטדיון, בריכה ואולמות לענפי ספורט נוספים. כמו כן נבנו קטעים נוספים במסילת הרכבת התחתית.
משלחת ישראל לאולימפיאדה כללה 15 ספורטאים שהתחרו ב-7 מענפי ספורט. בין הספורטאים הבולטים הייתה האתלטית הדגולה - אסתר רוט שחמורוב
באולימפיאדה זאת שבר השחין היהודי-אמריקאי, מרק ספיץ, שבעה שיאי עולם וזכה בשבע מדליות זהב. .לאחר חטיפת הספורטאים הישראלים החליטו אנשי המשלחת האמריקאית למלט אותו מהאולימפיאדה מחשש שינסו לפגוע בו עקב היותו יהודי.
ב- 5/9/72 חדרו שמונה מחבלים לפנות בוקר לכפר האולימפי במינכן בעיצומם של המשחקים האולימפיים והצליחו להשתלט על מגורי הספורטאים הישראלים. שני ספורטאים נר צחו במהלך ההשתלטות ועוד תשעה נלקחו כבני ערובה. בתמורה לשחרורם דרשו המחבלים לחרר כ-200 מחבריהם המוחזקים בישראל. המערב גרמנים ניהלו איתם מו"מ מורט עצבים שבסיומו סוכם לספק להם שני מסוקים שיעבירו אותם לשדה התעופה הצבאי במינכן, שם המתין להם מטוס שאמור היה להטיסם לטוניס.
בינתיים הכינו הגרמנים תכנית חילוץ, שבוצעה כנראה בצורה חובבנית. הצלפים הגרמניים החלו לירות מוקדם צדי לעבר המחבלים, כאשר הם יצאו מהמסוקים כדי לבדוק את המטוס שהמתין להם. מכת האש הראשונה לא פגעה בכולם. אלו שנותרו, הספיקו להטיל רימון יד לעבר אחד המסוקים ולרסס את השני באש כבדה. כל תשעת בני הערובה הישראלים שהיו בתוך המסוקים והיו קשורים זה לזה נהרגו. הגרמנים הצליחו לחסל חמישה מחבלים וללכוד את שלושת הנותרים.
העולם גינה את הטבח במינכן, אך המשחקים האולימפיים נמשכו. מספר מצומצם של משלחות הפסיקו את השתתפותן לאות הזדהות.
עם כל זאת בעולם הערבי הביעו "שביעות רצון" מהפעולה, למרות הביקורת הקשה שהוטחה בעולם במחבלים ובשולחיהם .המחבלים תבעו לשחרר את שלושת חבריהם ואיימו לנקום בגרמנים אם תביעותיהם לא תענינה. בעקבות חטיפת מטוס גרמני, נענו הגרמנים לתביעה לשחרר את שלושת המחבלים.
מדינת ישראל והעולם המערבי הטיחו ביקורת קשה במערב גרמניה על שחרור המחבלים. בארץ הביקורת הייתה חריפה במיוחד.
ערב לפני התקפת המחבלים העניינים נראו אחרת... חברי המשלחת הוזמנו לצפייה בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של שמאל רודנסקי, שזכתה להצלחה בגרמניה. כך גם חגגה אסתר שחמורוב רוט את עלייתה לחצי הגמר במאה מטר משוכות.
בראיון לקראת ציון 7 עשורים לחייה אמרה אסתר, שמינכן שנתה אותה. היא פתאום הבינה שהכל מונע מאינטרסים שלא מצדק. העולם לא התנהג כפי שהיה צריך להתנהג. אחרי מינכן היא התחילה לראות את הדברים אחרת.
טבח י"א הספורטאים הוזכר לראשונה באופן רשמי בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים בטוקיו 20.
לפני כשבוע חתמו משפחות חל לי מינכן על הסכם הפיצויים של יותר ממיליון יורו לכל אחת מ-23 המשפחות הזכאיות, שהציעו הגרמנים שהכירו באחריותם לאירוע. המשפחות כינו מהלך זה "מהלך של צדק, אנושיות ואחריות"
נשיא גרמניה, פרנק-וולטר שטיינמאייר, אמר בטקס הזיכרון המרכזי, שנערך ב-5/9 - 50 שנה בדיוק לאחר השתלטות המחבלים על מגורי המשלחת הישראלית , כי המשלחת הישראלית שהגיעה למינכן ב-1972 הביעה אמון ענק באלה שביצעו נגד עמה את השואה, והוסיף כי גרמניה לא הייתה ראויה לאמון הזה.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אמר בנאומו בטקס ש"הטבח הזה היה ועודנו אס ון לאומי. הוא חילל את הקדושה המאחדת והמלכדת של האולימפיאדה - סמל הספורט, והכתים בדם את דגלה. דגל חמש הטבעות האולימפי, שלעולם לא יהיה כפי שהיה". עוד הוסיף "זוהי לא טרג דיה יהודית וישראלית, זוהי טרגדיה עולמית. אסור שהעולם ישכח: המלחמה בטרור, בכל מקום, בכל זמן, חייבת להיות משותפת, נחושה ותקיפה".
ונחזור לימינו - 50 שנה אחרי. המרתוניסט המחונן, מארו טפרי, שהביא מדליות מאליפות העולם באתלטיקה, שנערכה במינכן, אמר בסיום ריצת המרתון "אני כל כך שמח עכשיו, גאה לייצג את המדינה ואת עצמי בכבוד" והוסיף "במיוחד במינכן, הרי כולם יודעים מה קרה פה לפני 50 שנה. זה ניצחון גדול לכולנו..."