58.5 ק"ג

[ורד *]

58.5 ק"ג

היום ברשת על הבוקר הופיעה אשה צעירה שלדבריה ירדה 58.5 ק"ג בדיאטה מאוזנת ובלווי קבוצת תמיכה. התהליך נמשך שנתיים ואכן האישה הייתה במיטבה.היו גם תמונות של לפני ואחרי. ברצוני לספר שאני ירדתי לפני 10 שנים 63 ק"ג ושמרתי על התוצאות במשך 8 שניםהתהליך שלי נמשך שנה של דיאטה מאוזנת בשילוב ספורט ותמיכה. אבל...... . לפני שנתיים חוויתי אובדן של בן משפחה והמשבר היה קשה מנשוא שום תמיכה לא הועילה ועליתי כמעט 40 ק"ג בחזרה. מה שאני רוצה להגיד זה שאנחנו, האנשים השמנים לוקים במחלה בדיוק כמו כל מחלה אחרת. ובמחלה כמו במחלה צריכים ללכת לרופא ולקבל תרופה. התרופה שלנו זה הניתוח שעוזר לנו, כל פעם כשאנו מתחלקים, לחזור לתלם. וכמו בכל מחלה אחרת אנחנו צריכים למלא בקפדנות אחרי הוראות הרופא כדי להשיג את מקסימום התוצאות. וכמו שרוייקו אמר לי פעם, הניתוח זה לא הסוף, במשך השנים צריך לעשות "עבודות תחזוקה" על מנת לשמור על התוצאות ולא ל"זייף". ברגע ש"יורד האסימון", ואנחנו מבינים את המצב שבו אנו נמצאים, ומחליטים לבקש עזרה מהרופא (במקרה שלנו זה הניתוח), עשינו כבר את מחצית הדרך. אני מאחלת לכולכם שנה טובה, בריאה, רזה, שנה של הבנה והקשבה לצרכי הגוף והנפש ופעולה על פי ההיגיון הבריא. ורד.

 

[רוייקו]

ועוד על מה שרשמה ורד:

אני מאמין שהניתוח הוא סוג של עונש. עונש שכל מנותח החליט עליו, על מנת לנסות להגיע למטרה הקשה. כל מנותח משלם את המחיר. אלה שמרזים יותר או אלה שמרזים פחות. האחרונים משלמים מחיר כפול.. את מחיר הכאב (של הניתוח עצמו) ואת מחיר הכשלון. הניתוח בא לסייע בחלק הכי קשה, להתגבר היכן שאלה שלא נותחו נישברים. בהשמנה אשמים שניים: הראש והקיבה. הראש מקבל את החלטות והקיבה מבצעת (כמו ראשות מחוקקת וראשות מבצעת).. את הראש קשה לתקן.. יקחו הרבה שנים של טיפוליפ פסיכולוגיים על מנת לנסות ולנבור בבעיות הפסיכולוגיות השונות שהביאו אותנו להשמנה.. לצערנו, רוב הטיפולים האלה נועדו לכישלון. אם כן, נישאר לנו לנסות ולטפל בקיבה שהיא הגורם המבצע.. הרבה יותר קל לטפל בקיבה - אותו גורם מכני האחראי על היכולת לאכול. ברגע שמגבילים את הקיבה, לא משנה מה עובר על בנאדם - יהיו הבעיות שיהיו - הוא לא יכול לאכול כמויות גדולות ולהשתולל באכילה כפי שהיה משתולל אילו לא היה לו הניתוח.

 

[עדי.פ]

צודקים ב 100% מסכים עם כל מילה

 

[gal33]

לא מדוייק... לדעתי...

מסכימה שיש בניתוח משהו מאוד טראגי, האדם מרצונו החופשי הולך ועושה משהו שמנוגד לדבר הכי בסיסי אצלו - לאכול כמה שהוא רוצה, ללא הגבלה. הרי מפה הכל התחיל אצלי, לפחות מבחינה התנהגותית, כלומר הראש. ממש טרגדיה יוונית. לחלוטין לא מסכימה שרוב הטיפולים הפסיכולוגיים נועדו לכישלון. כן מסכימה שיש מקרים (ואולי הם הרוב) שטיפול פסיכולוגי לבדו לא יצלח. כמו שגם ניתוח קיצור קיבה לבדו לא יצלח, ללא עבודה עצמית של המטופל, וזו כמובן לא חייבת להיעשות במסגרת מקצועית אצל פסיכולוג. לראיה, הרבה ממנותחי SRVG, LAP-BAND, החליפו את האובססיה / התמכרות / רצון בכמויות אוכל גדולות בתאווה למתוקים. זו גם סיבה מובילה לכך שרבים מהם לאחר שנתיים וחמש שנים מעלים חלק מהמשקל. סיבה נוספת היא האכילה בין הארוחות, החטיפים למרות שלא רעבים, שגם זו סיבה התנהגותית עיקרית שמובילה לעליה במשקל לאחר הורדה מאסיבית במשקל. האדם הוא גוף-נפש, רובנו צריכים טיפול דו-מישורי.

 

[ורד *]

תשובה לגל בנוגע לאי דיוק

את צודקת בהרבה מאות של אחוזים. ומאחר שאני הייתי גם ב"הצגה הראשונה" של הסרט הזה. כלומר הורדתי מעלי כמות לא מבוטלת של ק"ג בדיאטה בלבד ושמרתי באמת לאורך זמן (8 שנים), אני יודעת שהכל מתחיל ונגמר בראש.אבל מה לעשות שלפעמים הראש נדפק גם כן. אז צריך עזרה מבחוץ "לשוונג" הראשוני, ואז העבודה על הראש היא יותר קלה. אין ספק שהמטלה שלקחנו על עצמנו צריכה להעשות בשני המישורים. זוהי גם הסיבה שסיימתי את מילותי בהודעה הקודמת כפי שסיימתי. ורד.

 

[gal33]

צודקת, הייתי צריכה להסביר את עצמי

טוב יותר. הסכמתי עם כל מילה שכתבת, ויותר מזה. מאוד נהנתי לקרוא, ואף קראתי מספר פעמים. כתבתי את שכתבתי כתגובה למה שרוייקו רשם שהטיפולים הפסיכולוגיים נועדו לכישלון. במיוחד אחרי הניתוח, מבינים את זה עוד יותר טוב, שלמרות שעשית ניתוח, הצעד הקיצוני ביותר הקיים כטיפול בהשמנת יתר, עדיין הניתוח לבדו לא יצלח אם לא תעזור לו. צדק מאוד רוייקו שרשם, שעם ניתוח, קשה מאוד שלא לרדת במשקל, אך לצערנו, עדיין אפשרי... לילה טוב

, חלומות פז

 

[רוייקו]

בהקשר לדבריה של גל.. אני ממשיך ..

א. יכול להיות שטפול פסיכולוגי פרטי או קבוצתי יכול להועיל, אבל ברוב המקרים נכשל כאשר מהווה כטיפול עיקרי ויחיד. צריך לשלב כמה שינויים בחיים וגם את הניתוח, במקרים שצריך, כמובן: לא כל מיקרה חייב לכלול הליך נתוחי. ב. אחת הסכנות האורבות למנותחי הגבלת קיבה, בניגוד למנותחי קיצור קיבה הינו הסיכוי לשינוי בהרכב המזון ומעבר למזון עתיר סוכרים. מנותחי קיצור קיבה הופכים לשונאי דברי מתיקה.

 

[gal33]

הם למעשה עוברים גמילה התנהגותית.

מה שנקרא, התנייה. האחד למד, שעשיית א´ (אכילת דברי מתיקה) מובילה לחווית ב´ (dumping syndrome), ומאחר ו- ב´ אינו נעים לו, הוא מפסיק לעשות את א´. דרך אגב, יש אחוז קטן מאוד של מנותחי קיצור קיבה שעושים ניתוח שמחזיר את המצב לקדמותו, דווקא בשל אי יכולתם להתמודד עם הסינדרום, ורצונם העז לאכול מתוקים.

 

[רוייקו]

הייתי נימנע מלכתחילה לנתח מועמדים

שבסופו של דבר יבקשו לבטל את הניתוח.. הכוונה היא למנותחי מעקף קיבה (אך ורק במעקפי קיבה). זה סיפור לא פשוט לרצות גם לרזות וגם לטרוף כמויות אדירות של אוכל וסוכר.

 

[gal33]

וואוווו ורד,

א. צר לשמוע על שחווית, ומשתתפת בצערך. ב. שנית, כל הכבוד לך! על הירידה העצומה אז ועל השמירה הכל כך יפה. מה שפיספסתי זה איזה ניתוח עשית ומתי? ואיך הולך מאז? דרך אגב, אמרת פה דברים לא קלים בכלל, אך את בהחלט צודקת לדעתי/ צערי/ שמחתי /תבונתי המאוחרת.

 

[gal33]

מצאתי את הפרטים על הניתוח שלך,

בהצלחה