ליאור יקרה , כל כך מרגש....
במיוחד כשהבנתי שאת בסה"כ בגילו של ילדי הבכור. וכל כך כואב לקרוא שאיבדת את שימחת החיים. בטוחה אני שתגלי אותה עוד פעמים אין ספור, ואולי היא תיעלם שוב, אך תחזור. נשמע דבילי ולא משכנע- אבל זו העובדה. גם אני בבאסה שכזו מאז שאני זוכרת את עצמי, אך מודעת לכוחות העצומים שזה העניק לי, להבנה ולמודעות , להכרה במציאות שלפעמים היא עגומה ביותר, אבל לא הייתי רוצה להלך סתומת עיניים. אהבת חייך זה המחשב?!כן, גם בני כל הזמן חולם על עוד ועוד ועוד מחשב שיקנה לעצמו, וזה בסדר, כי פתאום מגיעה אהבה "אמיתית" ואנו לא זוכרים בכלל מה היה לפני זה....הכל בזמנו. נשיקות חמות לך ולאמך. שבת שלום.