6 ביוני.....מלחמת ששת הימים
האם יש כאן איזכור למלחמה זו? מדברין של מאיר פעיל: השתלבות או ניכור לעומת התקדים של פינוי ישראלי מחצי האי סיני תמורת שלום מדיני, עומד לנגד עינינו יום-יום ושעה-שעה התקדים ההפוך של מפעל ההתיישבות היהודית בשטחים אחרים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים: ברמת הגולן, בגדה המערבית וברצועת עזה. כך נקלעה מדינת ישראל במהלך 35 השנים שחלפו לדילמה קשה ואכזרית בינינו לבין עצמנו: מהו השימוש הנכון והנבון ביותר בשטחים שנכבשו? האם לחתור לספחם אל מדינתנו באמצעות תהליך מתמשך של התיישבות, בתקווה שהעובדות בשטח יקבעו בסופו של דבר את גבולותיה הממשיים של ישראל כמדינה בעלת עומק אסטרטגי מתקבל על הדעת, גם אם לא ייכון שלום עם סוריה, גם אם ישראל תהפוך אט-אט למדינה דו-לאומית יהודית-פלסטינית, גם אם ממלכת ירדן ואולי אף מצרים יידחפו החוצה מהשלום; או שמא ראוי לאמץ את דגם השלום עם מצרים, ולהסכים, תמורת שלום מדיני, לפנות את רוב שטחי הגדה והרצועה ולאפשר לפלסטינים לכונן בשטחים הללו מדינה עצמאית שלבה בירושלים המזרחית. כך גם ביחס לעתיד יחסי ישראל עם ערביי הצפון: האם להעדיף את החזרת רמת הגולן לסוריה תמורת שלום הן עם סוריה ומייד לאחר מכן גם עם לבנון, או להמשיך במצב הקיים, בתקווה נואלת שהסורים ישלימו סוף-סוף עם אובדן רמת הגולן ויפסיקו לטרטר אותנו במלחמת טרור דרך גבולות לבנון. ניצחוננו הצבאי המבריק במלחמת ששת הימים לפני 35 שנים פתח אפוא בפנינו שתי דרכים מנוגדות אל העתיד: דרך השלום (עם השתלבות ארוכת טווח במזרח התיכון), או דרך הניכור והקולוניאליזם, שתגביר ותעמיק את האיבה כלפי ישראל. השכל הישר וההגיון חייבים להנחותנו בדרך השלום. וגם של יואל בן נון: הנטייה היהודית לאופוריה ולדיכאון מסוכנת בשני הקצוות. תעשייה שלמה של בעלי עט ומקש מנצלת את הנטייה הדכאונית כדי לשכתב את ההיסטוריה, להפוך את ששת הימים מניצחון לאסון. 5 ביוני 67´ כמו 5 ביוני 82´ – הכל לבנון, הכל אסון, הכל "פשעי הכיבוש", הכל לאומנות גסה וכיו"ב. מקהלת הצבועים הזאת מדברת על שלום, והביאה עלינו את מלחמת הימים הנוראים הנוכחית; מדברת על דמוקרטיה וקוראת לכוחות בינלאומיים להתערב נגד ממשלת ישראל הנבחרת; מדברת על שמירת החוק ותומכת (בחלקה) בסרבנות ובהוקעת "חומת מגן"; מדברת על מוסר ותומכת בגירושם ובהחרבת בתיהם של כמאה עד מאתיים אלף יהודים–מתנחלים, חלקם אף מדברים על 400 אלף, כולל מתנחלי ירושלים. "פינוי" הם קוראים לזה, ו"שלום". כמה ערבים אתם מוכנים לפנות מבתיהם תמורת שלום? גם להם תקראו ל"שוב הביתה"? ומה אתם אומרים?
האם יש כאן איזכור למלחמה זו? מדברין של מאיר פעיל: השתלבות או ניכור לעומת התקדים של פינוי ישראלי מחצי האי סיני תמורת שלום מדיני, עומד לנגד עינינו יום-יום ושעה-שעה התקדים ההפוך של מפעל ההתיישבות היהודית בשטחים אחרים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים: ברמת הגולן, בגדה המערבית וברצועת עזה. כך נקלעה מדינת ישראל במהלך 35 השנים שחלפו לדילמה קשה ואכזרית בינינו לבין עצמנו: מהו השימוש הנכון והנבון ביותר בשטחים שנכבשו? האם לחתור לספחם אל מדינתנו באמצעות תהליך מתמשך של התיישבות, בתקווה שהעובדות בשטח יקבעו בסופו של דבר את גבולותיה הממשיים של ישראל כמדינה בעלת עומק אסטרטגי מתקבל על הדעת, גם אם לא ייכון שלום עם סוריה, גם אם ישראל תהפוך אט-אט למדינה דו-לאומית יהודית-פלסטינית, גם אם ממלכת ירדן ואולי אף מצרים יידחפו החוצה מהשלום; או שמא ראוי לאמץ את דגם השלום עם מצרים, ולהסכים, תמורת שלום מדיני, לפנות את רוב שטחי הגדה והרצועה ולאפשר לפלסטינים לכונן בשטחים הללו מדינה עצמאית שלבה בירושלים המזרחית. כך גם ביחס לעתיד יחסי ישראל עם ערביי הצפון: האם להעדיף את החזרת רמת הגולן לסוריה תמורת שלום הן עם סוריה ומייד לאחר מכן גם עם לבנון, או להמשיך במצב הקיים, בתקווה נואלת שהסורים ישלימו סוף-סוף עם אובדן רמת הגולן ויפסיקו לטרטר אותנו במלחמת טרור דרך גבולות לבנון. ניצחוננו הצבאי המבריק במלחמת ששת הימים לפני 35 שנים פתח אפוא בפנינו שתי דרכים מנוגדות אל העתיד: דרך השלום (עם השתלבות ארוכת טווח במזרח התיכון), או דרך הניכור והקולוניאליזם, שתגביר ותעמיק את האיבה כלפי ישראל. השכל הישר וההגיון חייבים להנחותנו בדרך השלום. וגם של יואל בן נון: הנטייה היהודית לאופוריה ולדיכאון מסוכנת בשני הקצוות. תעשייה שלמה של בעלי עט ומקש מנצלת את הנטייה הדכאונית כדי לשכתב את ההיסטוריה, להפוך את ששת הימים מניצחון לאסון. 5 ביוני 67´ כמו 5 ביוני 82´ – הכל לבנון, הכל אסון, הכל "פשעי הכיבוש", הכל לאומנות גסה וכיו"ב. מקהלת הצבועים הזאת מדברת על שלום, והביאה עלינו את מלחמת הימים הנוראים הנוכחית; מדברת על דמוקרטיה וקוראת לכוחות בינלאומיים להתערב נגד ממשלת ישראל הנבחרת; מדברת על שמירת החוק ותומכת (בחלקה) בסרבנות ובהוקעת "חומת מגן"; מדברת על מוסר ותומכת בגירושם ובהחרבת בתיהם של כמאה עד מאתיים אלף יהודים–מתנחלים, חלקם אף מדברים על 400 אלף, כולל מתנחלי ירושלים. "פינוי" הם קוראים לזה, ו"שלום". כמה ערבים אתם מוכנים לפנות מבתיהם תמורת שלום? גם להם תקראו ל"שוב הביתה"? ומה אתם אומרים?