6 דקות על אהבה אינטרנטית (וחד צדדית
לך, מזמן מזמן, כששמעתי שחברות שלי התאהבו באנשים מהאינטרנט, חייכתי אליהן ובפנים חשבתי, הם ממש מסכנות אם הן מחפשות באינטרנט איזה אשליה של נסיך החלומות המושלם. ואז התגלגלתי בטעות לאיזה פורום. למרות ששנים אחר כך קראתי בו בעקביות, בעיקר בגללך, הייתי קיימת שם זמן קצר. ואז קראתי הודעה שלך. זה תמיד נשמע לי טיפשי כשאנשים אומרים – משהו במילים שם נגע בי. אבל ככה הרגשתי. רגשות אמיתיים בעולם של צביעות!! כאב!! כאב כמו שלי!! הזדהתי, וכנראה גם עוד אנשים שהגיבו לך. אז מצאתי אותך והתחלנו לדבר באיי סי קיו. ודיברתי עם הרבה אנשים, אל תבין אותי לא נכון, וגם אתה לא היית משהו מיוחד בהתחלה, עוד אחד, אבל תמיד הרגשתי שאתה שונה מבנים אחרים שדיברתי איתם. לאט לאט שמתי לב לדברים. כשאני מתחברת, ואתה שם, אני מחייכת. כשאני מדברת איתך ואתה צוחק אני צוחקת, וכשאתה בוכה, אני מרגישה. לאט לאט שמתי לב שאני מתחברת רק בשביל הסיכוי שאתה תהיה שם. ואז הגיעה הודעה בסגנון של – בואי ניפגש, נחזור מחייכים, אני לא אתאכזב ממך. כמובן כתובה הרבה יותר טוב. באותו רגע הרגשתי ממש כמו באגדות – שהלב שלי גאה על גדותיו!! הרגשתי כל כך מאושרת קפצתי בכל הדירה מלווה בצווחות שמחה. פתאום שאר הימים והלילות והחיים לא נראו מדכאים ואפלים. נהיה סיכוי למשהו חדש ושונה. ואז הגיע הפחד. הוא יתאכזב! הוא יחשוב שאני מכוערת! שאני פרה שמנה! או שהוא לא יאהב את האופי שלי! אני כמעט לא אדבר ולא אהיה שנונה ומצחיקה גם במציאות! ואז נפסיק לדבר! גל קר של פחד ודחיתי סיכוי. אמרתי לך , בוא נדחה את זה בכמה חודשים עד שאני אתרגל. בנתיים המשכנו לדבר, ולאט לאט הרגשתי קירבה גדולה יותר ויותר אליך, היית כל כך שונה מכל הבנים שהכרתי! ואולי זה כי זכיתי להציץ לתוך הנשמה שלך. לפחות אני מקווה. הפכת להיות מרכזי יותר ויותר בחיים שלך, מקור לחלומות של כל הדברים הנפלאים שיכולים לקרות. ובנתיים המשכתי לעקוב אחריך בפורומים שונים, לשמוע דברים (בסוף גם הצלחתי לגלות את שם המשפחה והכתובת שלך). לבסוף פשוט רציתי לפגוש אותך. בהתחלה רמזתי, ואז אמרתי גלויות. בהתחלה פשוט לא יכולת, אחר כך היית ממש עמוס, אחר כך אני לא יכלתי, ואז אתה ואני, ובנתיים היו לך חברות, ואפילו בטעות שלחת לי הודעת אהבה לאחת. כשקראתי, הרגשתי שמחה ופחד ואושר וכל הרגשות שאפשר להרגיש בחצי דקה, כמישהו שאתה מרגיש אליו כל כך הרבה, אומר לך גלויות – אני אוהב אותך כל כך. ואז הגעתי לשם בתחתית ההודעה, וזאת לא הייתי אני. ואז בהודעה אחר כך כתבת, אופס זה לא היה מיועד לך. והמשכנו הלאה. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי בסדר, סבלנות. היית סבלנית שנה וחצי, מה ישנה עוד קצת? לאט לאט התחלנו להתרחק, לי התחילו בגרויות, לך וצלילה עמוקה של לתהום של סמים. כל יום כשנכנסתי לאינטרנט קיוויתי להודעה ממך. לפעמים התאכזבתי, ולפעמים לא. הפכת להיות נסיך החלומות המושלם. ולמרות זאת גיליתי שהסתרת ממני דברים, ביקשת שלא יגידו לי למרות שגיליתי בכל זאת, אמרת שאתה לא רוצה שאני אתכזב, ובכל זאת בכיתי בפנים. ולא נפגשנו. עכשיו כבר אין לך אינטרנט. יש לי את הטלפון שלך. נתת אותו לכל הרשימה. כל כך רוצה להתקשר, ופוחדת. יודעת ששכחת אותי. שלא הייתי מיוחדת בשבילך כמו שאתה היית בשבילי, פשוט חלפתי בחיים שלך. ועדיין, מקווה יום אחד לפגוש אותך, לראות אותך להריח אותך לחבק אותך ולשמוע את הקול שלך. להכיר את מי שהפך להיות חלק ממני. בעצב ושמחה, אני
לך, מזמן מזמן, כששמעתי שחברות שלי התאהבו באנשים מהאינטרנט, חייכתי אליהן ובפנים חשבתי, הם ממש מסכנות אם הן מחפשות באינטרנט איזה אשליה של נסיך החלומות המושלם. ואז התגלגלתי בטעות לאיזה פורום. למרות ששנים אחר כך קראתי בו בעקביות, בעיקר בגללך, הייתי קיימת שם זמן קצר. ואז קראתי הודעה שלך. זה תמיד נשמע לי טיפשי כשאנשים אומרים – משהו במילים שם נגע בי. אבל ככה הרגשתי. רגשות אמיתיים בעולם של צביעות!! כאב!! כאב כמו שלי!! הזדהתי, וכנראה גם עוד אנשים שהגיבו לך. אז מצאתי אותך והתחלנו לדבר באיי סי קיו. ודיברתי עם הרבה אנשים, אל תבין אותי לא נכון, וגם אתה לא היית משהו מיוחד בהתחלה, עוד אחד, אבל תמיד הרגשתי שאתה שונה מבנים אחרים שדיברתי איתם. לאט לאט שמתי לב לדברים. כשאני מתחברת, ואתה שם, אני מחייכת. כשאני מדברת איתך ואתה צוחק אני צוחקת, וכשאתה בוכה, אני מרגישה. לאט לאט שמתי לב שאני מתחברת רק בשביל הסיכוי שאתה תהיה שם. ואז הגיעה הודעה בסגנון של – בואי ניפגש, נחזור מחייכים, אני לא אתאכזב ממך. כמובן כתובה הרבה יותר טוב. באותו רגע הרגשתי ממש כמו באגדות – שהלב שלי גאה על גדותיו!! הרגשתי כל כך מאושרת קפצתי בכל הדירה מלווה בצווחות שמחה. פתאום שאר הימים והלילות והחיים לא נראו מדכאים ואפלים. נהיה סיכוי למשהו חדש ושונה. ואז הגיע הפחד. הוא יתאכזב! הוא יחשוב שאני מכוערת! שאני פרה שמנה! או שהוא לא יאהב את האופי שלי! אני כמעט לא אדבר ולא אהיה שנונה ומצחיקה גם במציאות! ואז נפסיק לדבר! גל קר של פחד ודחיתי סיכוי. אמרתי לך , בוא נדחה את זה בכמה חודשים עד שאני אתרגל. בנתיים המשכנו לדבר, ולאט לאט הרגשתי קירבה גדולה יותר ויותר אליך, היית כל כך שונה מכל הבנים שהכרתי! ואולי זה כי זכיתי להציץ לתוך הנשמה שלך. לפחות אני מקווה. הפכת להיות מרכזי יותר ויותר בחיים שלך, מקור לחלומות של כל הדברים הנפלאים שיכולים לקרות. ובנתיים המשכתי לעקוב אחריך בפורומים שונים, לשמוע דברים (בסוף גם הצלחתי לגלות את שם המשפחה והכתובת שלך). לבסוף פשוט רציתי לפגוש אותך. בהתחלה רמזתי, ואז אמרתי גלויות. בהתחלה פשוט לא יכולת, אחר כך היית ממש עמוס, אחר כך אני לא יכלתי, ואז אתה ואני, ובנתיים היו לך חברות, ואפילו בטעות שלחת לי הודעת אהבה לאחת. כשקראתי, הרגשתי שמחה ופחד ואושר וכל הרגשות שאפשר להרגיש בחצי דקה, כמישהו שאתה מרגיש אליו כל כך הרבה, אומר לך גלויות – אני אוהב אותך כל כך. ואז הגעתי לשם בתחתית ההודעה, וזאת לא הייתי אני. ואז בהודעה אחר כך כתבת, אופס זה לא היה מיועד לך. והמשכנו הלאה. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי בסדר, סבלנות. היית סבלנית שנה וחצי, מה ישנה עוד קצת? לאט לאט התחלנו להתרחק, לי התחילו בגרויות, לך וצלילה עמוקה של לתהום של סמים. כל יום כשנכנסתי לאינטרנט קיוויתי להודעה ממך. לפעמים התאכזבתי, ולפעמים לא. הפכת להיות נסיך החלומות המושלם. ולמרות זאת גיליתי שהסתרת ממני דברים, ביקשת שלא יגידו לי למרות שגיליתי בכל זאת, אמרת שאתה לא רוצה שאני אתכזב, ובכל זאת בכיתי בפנים. ולא נפגשנו. עכשיו כבר אין לך אינטרנט. יש לי את הטלפון שלך. נתת אותו לכל הרשימה. כל כך רוצה להתקשר, ופוחדת. יודעת ששכחת אותי. שלא הייתי מיוחדת בשבילך כמו שאתה היית בשבילי, פשוט חלפתי בחיים שלך. ועדיין, מקווה יום אחד לפגוש אותך, לראות אותך להריח אותך לחבק אותך ולשמוע את הקול שלך. להכיר את מי שהפך להיות חלק ממני. בעצב ושמחה, אני
