Hadar design
New member
6 שבועות...ומכתב
אהוב נפשי, אהוב ליבי, אדמת חיי, עולם שלי.
עברו להם 6 שבועות מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה.
זו אני שראיתי, אתה כבר היית עם עיניים עצומות לפניי.
6 שבועות שאני בלעדייך, כאן בבית שלנו, במיטה שלנו, ביום, בלילה, בחיים שלנו.
אני חיה אותם כרגע ב"כאילו", זה הכל מינוס אתה.
משתוקקת לשתף אותך במה שעובר עליי.
הלוואי והיה לי איזשהו סימן שאתה יודע, שאתה מקשיב.
מקשיב לבכי שלי, מקשיב למילים שלי, מקשיב לצחוק שלי.
פולי שלי (כמה זמן לא שמעתי אותך אומר לי את זה)
6 שבועות שאתה אינך, לא נוכח בשום מקום.
לא רואה אותך יורד במדרגות, לא שומעת אותך, את הקול הצרוד היפה שלך.
לא יכולה להתקשר אלייך, לשלוח לך סמס או לקבל ממך אחד.
6 שבועות שבהם עברתי כל כך הרבה, שאני מתפחלצת מרצון לספר לך.
6 שבועות שאתה, החבר הכי טוב שלי, לא נמצא כדי להקשיב, להסתכל עליי במבט שלך האוהב.
לא רואה את קפליי החיוך היפים שיש לך בעיניים.
לא יכולה לספר לך על מה שעובר לי בראש.
אני מסתובבת מדברת אלייך בתקווה שאם יש משהו באוויר אז אתה שומע.
פולי שלי...
אני משתוקקת להיות קטנה בידיים שלך, שתעטוף אותי כמו תמיד
ותגיד לי ש"הכל בסדר".
מנסה לשלוח רגל במיטה לכיוון שלך ולהרגיש את הרגל שלך.
ואתה לא נמצא, ואתה יודע יודע יודע כמה זה חסר לי.
אני בקושי נרדמת בלילות. כי רק אתה יודע
שגם אם אני לא עייפה ולא נרדמת ברגע שאני שמה בצד, בשקע שמתחת לכתף שלך, את הראש שלי
אז... רק אז אני פשוט נרדמת.
ואתה מסיר את המשקפיים שלי, כי איך אפשר להירדם עם משקפיים.
ומניח לי אותם בצד.
אני לא נרדמת כבר חודש וחצי, ואין לי שקע לשים בו את הראש.
לא השקע שלך. לא יהיה יותר.
אהוב נפשי, עולם שלי, חיי
כל בוקר אני מתעוררת ומבינה שאתה לא תחזור.
כל בוקר אני מסתכלת על הבגדים שלך שנותרו על הקולב היפה בחדר.
הם משורטטים לפי הגוף שלך, היפה הזה
שאל כל כולו אני מתגעגעת.
מזל שקילחתי אותך בימים האחרונים לפניי שהלכת, והלבשתי אותך
לאט לאט בעדינות.
כי זו הייתה הפעם האחרונה שליטפתי את הגוף היפה שלך
שמשך אותי גם בשארית כוחותיך, היית יפה כל כך ומושך כל כך גם אז.
מזל שניפרדתי גם ממנו, והרחתי את כל החלקים, והיית נעים וחלק וגבר.
גם אם לא היו בך כוחות.
חיים שלי, אהוב עולם
אני מתגעגעת. ואתה בטח יודע, כי אני מתגעגעת אלייך גם אם אתה נמצא בחדר לידי.
אני מתגעגעת אלייך בזעקה גדולה.
א-ל-י-ך
למי שאתה, למי שאתה איתי, לשנינו ביחד.
איש יפה שכמוך, מלאך מגן שלי, אני מתגעגעת להכל.
לכח שלך. למילים המצחיקות. לחיוך שלך אליי מקילומטרים.
לזיפים, לשפתיים, לאזניים, לאצבעות שידעו תמיד דרכן אליי.
אני מתגעגעת לכל דבר שהוא אתה, כי רק אתה אח יחיד ומיוחד.
איש נדיר שלי, שקיבלתי במתנה לפניי 15 שנה.
אלייך, שגידלת וביגרת אותי, והפכת אותי לאישה שאני היום.
אני נזכרת בכל הרגעים שהיו לנו, מהיום שבו דפקת לי על הדלת
ולחצנו יד.
ילדה בת 18 הייתי אז, ואתה גבר גבר מתל אביב.
המעיל השחור, הזקן הצרפתי והשיער.
איך השתנית מאז, הכל בך הפך כל הזמן לטוב יותר. יפה יותר.
חתיך יותר, גבר יותר, שלי יותר!
אהוב נפשי, אוצר חיי, עולם שלי אתה.
אני חיה, מיום ליום, וכמו שאתה מכיר אותי.
אני רוצה לכבוש, את העולם הזה, גם עבורך.
ולפעמים אני שבורה ומרוסקת ורוצה לחזור אלייך
ולפעמים זה מאתגר אותי, להתמודד עם זה.
שלחת אותי עם הוראות הפעלה, ואני הבטחתי להילחם בחיים האלה למענך.
אתה האיש שנהנה מהדברים הקטנים.
שלא חסר לו דבר.
שמאושר גם אם הוא רק מנגב פיתה בחומוס.
הדברים הקטנים האלה שהיו מהות חיינו
ועשו אותנו יחד מאושרים.
אהוב שלי, 6 שבועות אני לגמרי בלעדייך
לא היית מאמין לי אם הייתי אומרת לך את זה לפניי חודש וחצי.
אני, הקטנה, שהכל גדול עליה, נאבקת במציאות.
אני בלעדייך, וזה בלתי אפשרי
אבל קוראת כל יום את המילים שכתבת לי על הפתק בבית חולים.
ומסתכלת על התמונות האחרונות שלך
ורואה כמה אתה חי, ויפה ואוהב את העולם. שלנו. שהיה לך.
למענך. אני חיה.
עוד אכתוב...
אני. פולי. אוהבת.
אהוב נפשי, אהוב ליבי, אדמת חיי, עולם שלי.
עברו להם 6 שבועות מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה.
זו אני שראיתי, אתה כבר היית עם עיניים עצומות לפניי.
6 שבועות שאני בלעדייך, כאן בבית שלנו, במיטה שלנו, ביום, בלילה, בחיים שלנו.
אני חיה אותם כרגע ב"כאילו", זה הכל מינוס אתה.
משתוקקת לשתף אותך במה שעובר עליי.
הלוואי והיה לי איזשהו סימן שאתה יודע, שאתה מקשיב.
מקשיב לבכי שלי, מקשיב למילים שלי, מקשיב לצחוק שלי.
פולי שלי (כמה זמן לא שמעתי אותך אומר לי את זה)
6 שבועות שאתה אינך, לא נוכח בשום מקום.
לא רואה אותך יורד במדרגות, לא שומעת אותך, את הקול הצרוד היפה שלך.
לא יכולה להתקשר אלייך, לשלוח לך סמס או לקבל ממך אחד.
6 שבועות שבהם עברתי כל כך הרבה, שאני מתפחלצת מרצון לספר לך.
6 שבועות שאתה, החבר הכי טוב שלי, לא נמצא כדי להקשיב, להסתכל עליי במבט שלך האוהב.
לא רואה את קפליי החיוך היפים שיש לך בעיניים.
לא יכולה לספר לך על מה שעובר לי בראש.
אני מסתובבת מדברת אלייך בתקווה שאם יש משהו באוויר אז אתה שומע.
פולי שלי...
אני משתוקקת להיות קטנה בידיים שלך, שתעטוף אותי כמו תמיד
ותגיד לי ש"הכל בסדר".
מנסה לשלוח רגל במיטה לכיוון שלך ולהרגיש את הרגל שלך.
ואתה לא נמצא, ואתה יודע יודע יודע כמה זה חסר לי.
אני בקושי נרדמת בלילות. כי רק אתה יודע
שגם אם אני לא עייפה ולא נרדמת ברגע שאני שמה בצד, בשקע שמתחת לכתף שלך, את הראש שלי
אז... רק אז אני פשוט נרדמת.
ואתה מסיר את המשקפיים שלי, כי איך אפשר להירדם עם משקפיים.
ומניח לי אותם בצד.
אני לא נרדמת כבר חודש וחצי, ואין לי שקע לשים בו את הראש.
לא השקע שלך. לא יהיה יותר.
אהוב נפשי, עולם שלי, חיי
כל בוקר אני מתעוררת ומבינה שאתה לא תחזור.
כל בוקר אני מסתכלת על הבגדים שלך שנותרו על הקולב היפה בחדר.
הם משורטטים לפי הגוף שלך, היפה הזה
שאל כל כולו אני מתגעגעת.
מזל שקילחתי אותך בימים האחרונים לפניי שהלכת, והלבשתי אותך
לאט לאט בעדינות.
כי זו הייתה הפעם האחרונה שליטפתי את הגוף היפה שלך
שמשך אותי גם בשארית כוחותיך, היית יפה כל כך ומושך כל כך גם אז.
מזל שניפרדתי גם ממנו, והרחתי את כל החלקים, והיית נעים וחלק וגבר.
גם אם לא היו בך כוחות.
חיים שלי, אהוב עולם
אני מתגעגעת. ואתה בטח יודע, כי אני מתגעגעת אלייך גם אם אתה נמצא בחדר לידי.
אני מתגעגעת אלייך בזעקה גדולה.
א-ל-י-ך
למי שאתה, למי שאתה איתי, לשנינו ביחד.
איש יפה שכמוך, מלאך מגן שלי, אני מתגעגעת להכל.
לכח שלך. למילים המצחיקות. לחיוך שלך אליי מקילומטרים.
לזיפים, לשפתיים, לאזניים, לאצבעות שידעו תמיד דרכן אליי.
אני מתגעגעת לכל דבר שהוא אתה, כי רק אתה אח יחיד ומיוחד.
איש נדיר שלי, שקיבלתי במתנה לפניי 15 שנה.
אלייך, שגידלת וביגרת אותי, והפכת אותי לאישה שאני היום.
אני נזכרת בכל הרגעים שהיו לנו, מהיום שבו דפקת לי על הדלת
ולחצנו יד.
ילדה בת 18 הייתי אז, ואתה גבר גבר מתל אביב.
המעיל השחור, הזקן הצרפתי והשיער.
איך השתנית מאז, הכל בך הפך כל הזמן לטוב יותר. יפה יותר.
חתיך יותר, גבר יותר, שלי יותר!
אהוב נפשי, אוצר חיי, עולם שלי אתה.
אני חיה, מיום ליום, וכמו שאתה מכיר אותי.
אני רוצה לכבוש, את העולם הזה, גם עבורך.
ולפעמים אני שבורה ומרוסקת ורוצה לחזור אלייך
ולפעמים זה מאתגר אותי, להתמודד עם זה.
שלחת אותי עם הוראות הפעלה, ואני הבטחתי להילחם בחיים האלה למענך.
אתה האיש שנהנה מהדברים הקטנים.
שלא חסר לו דבר.
שמאושר גם אם הוא רק מנגב פיתה בחומוס.
הדברים הקטנים האלה שהיו מהות חיינו
ועשו אותנו יחד מאושרים.
אהוב שלי, 6 שבועות אני לגמרי בלעדייך
לא היית מאמין לי אם הייתי אומרת לך את זה לפניי חודש וחצי.
אני, הקטנה, שהכל גדול עליה, נאבקת במציאות.
אני בלעדייך, וזה בלתי אפשרי
אבל קוראת כל יום את המילים שכתבת לי על הפתק בבית חולים.
ומסתכלת על התמונות האחרונות שלך
ורואה כמה אתה חי, ויפה ואוהב את העולם. שלנו. שהיה לך.
למענך. אני חיה.
עוד אכתוב...
אני. פולי. אוהבת.
