משתתפת בצערך
אני בטוחה שהצער רב, למרות שבעיני אנשים רבים (מפתיע כמה רבים) אבדן הריון בשלב כה מוקדם כלל לא "נחשב". זו כמובן טעות גסה, כי מבחינתך היית בהריון לגמרי. מה עושים? בוכים, מתאבלים, מעכלים. מדברים עם הרופא על משמעות הממצא ורק כאשר מרגישים מוכנים מנסים שוב. אני יודעת שזו לא נחמה גדולה (אם בכלל) אבל אזכיר שאבדן הריון בשלב כזה הוא בדרך כלל תוצאה של "ברירה טבעית", כלומר, סביר שמשהו בעובר לא היה תקין והטבע "חסך" לכם החלטה מורכבת בעתיד. יחד עם זה, סביר ביותר שהנסיון הבא יצליח ואת תהיי אמא. אני יודעת שזה לא מקל את הצער, אבל אני חושבת שלמרות שכן צריך לתת לעבר מקום חייבית תמיד להסתכל גם קדימה. ולכל אורך הדרך, אנחנו כאן. פילה סגולה.