...

[ירגזי כחול]

...

[ברגע שאני אשלח את זה אני כל כך אתחרט ואני יודעת את זה אבל... לא יודעת. נראה לי שאני צריכה שמישהו יגיד לי משהו על הכל ו... אוף, נמאס לי לתרץ הכל. אז פשוט כותבת וזיהו...] אני לא ממש יודעת מה קורה איתי. טוב לי כי השגתי משהו שכל כך רציתי אבל באותו זמן גם כל כך קשה לי. עברתי למקום חדש, וברור שזה מדהים ולא הייתי מוותרת על השינוי הזה למרות הכל, אבל כמובן שהדברים ממש לא כשהיו... ואני לא מדברת אפילו על הבעיות במשפחה שהגיעו לשיאים מטורפים יותר מאי פעם, או על השינוים ביחסים עם חברים, או... אני מדברת עליי. הכל היה יכול להיות הרבה יותר סביר, הרבה יותר קל להתמודדות, הרבה יותר "חלק מהחיים" ואולי אפילו יותר באיזי... אבל אני נכנסתי לתקופה הזאת במצב ש... לא יודעת. קשה לי להתמודד. קשה לי עם עצמי. מצד אחד אני רוצה לחיות ומצד שני אני לא רוצה שיראו אותי. לא רוצה לדבר עם אף אחד ויודעת שהדבר שאני הכי צריכה עכשיו הוא אנשים. לא רוצה לצאת ומצד שני כן רוצה ויודעת שאני הכי צריכה את זה בעולם אבל לא תמיד יש עם מי. אנשים השתנו לי ואני עדיין לא לגמרי מוצאת את עצמי מחדש בסיטואציה החדשה הזאת ו... להבה, את אמרת לי פעם שלשתף אחרים בתהליך שלך יכול להיות דבר שכל כך עוזר... אז ניסיתי. אבל כנראה שאצלי זה לא עובד ככה, לא עם האנשים שלי... אף אחת מהשלוש שיודעת על מה שקורה איתי לא לקחה את זה כמו שרציתי. וזה לא עושה לי טוב שהן יודעות. וזה אפילו קצת מקשה עליי עוד יותר ו... אני לא יודעת מה הבעיה פה. אם זה הם או שאני פשוט במצב דפוק ואולי זה כולנו. אם זו אני שדופקת את הכל או שזו בכלל לא אשמתי או... אני רק רוצה להרגיש שפויה ולא מרגישה שיש לי איך. או במה לאחוז. ואני מנסה, באמת שאני מנסה. אבל הכל כל כך השתנה וזה צורך כל כך הרבה יוזמה שלי ו... ואולי אין לי כל כך כח. טוב, אני בעצם לא יודעת למה כתבתי את ההודעה הזאת... אבל עכשיו אני קמה מפה והולכת לעשות כמה טלפונים ואוף, אני רוצה לצאת הערב ולהשתחרר. לא אכפת לי איך כבר, רק לנקות קצת את הראש. אני יודעת שרובכם בטח לא מכירים אותי אבל ... אפשר לבקש את האצבעות שלכם?

הלוואי שיהיה לכולנו סופשבוע טוב. ... ותודה על המקום. הייתי צריכה את זה עכשיו.

 

[להבה ירוקה]

...

עוד לא ממש מוצאת מה לומר. לעבור למקום חדש, אפילו אם זו הגשמת חלום - זה קשה. מויי קשה. תיאורטית (עפ"י כל ספרי הפסיכולוגיה), ומעשית (מנסיוני האישי). ואם עוד עוברים כשיש בעיה שעדיין לא נפתרה, אז..עוד יותר קשה (וגם את זה חוויתי מנסיוני האישי). סיפרת לחברות שלך. גם אם לא קיבלת את התגובה הרצויה (אגב, מהי התגובה הרצויה? מה רצית שיעשו? אולי תסבירי להן איך לעזור), בכל זאת - זה מעיד על משהו מאד גדול: את, כפי שאת. מול עצמך. מול החברות שלך. בטוב וברע - את כפי שאת. ובכל זאת ולמרות הכל, זה טוב לספר. יכול להיות שזה לא מספיק. לספר לחברות. מה עם מישהו מקצועי? במקום החדש שאליו עברת? רוצה להרגיש שפויה. בחיי, אני כ"כ מזדהה עם המשפט הזה. לא תמיד יודעת איך להגיע אליו. אבל מה שגיליתי בחודש האחרון (וזה ממש לא את הגלגל, או את אמריקה), הוא שעשייה, מעשים - גורמים לי להתקרב ולחוש בשפיות, הרבה יותר מכל דבר אחר. שתהיה שבת שפויה. מלאה בעשייה, חברים, חברות ושמחה פשוטה.

 

[ניאו30]

זאת בטח לא ממש נחמה אבל...

גם אצלי זה די דומה.הבלבול הזה,החוסר ידיעה של "נכון" ו"לא נכון",של איך מגיעים למה שאנחנו רוצים בכל ליבנו להגיע אליו. תשובות?אין לי ממש,אבל צריך להבין שלכל בן אדם יש את העולם הפנימי שלו,את הרקע שלו ואת האופי שלו.הכי חשוב שלא תשליכי מהם עלייך ולהפך. חוץ מזה,יש דברים שאין לנו שליטה עליהם,לא תלויים בנו ולכן לא צריכים (יודע כמה זה קשה!) לקחת את זה למקום האישי שלנו אלא לקבל את זה כחלק משיעורי החיים שאנחנו צריכים להתמודד איתם. בקשר למה שאמרת על עצמך,אני חושב שאת בתקופה של שינויים עכשיו.תקופה כזו מאופיינת בדרך כלל בתחושת הישגיות על מה שהשגנו ומצד שני בלבול וקושי בקשר להמשך הדרך שלנו.זו דרך חדשה אז לא יודעים ולא מכירים.מה שמכירים זה נוח לנו,אבל לא בהכרח טוב לנו.לכן,לדעתי הבלבול הזה הוא דבר טוב כי הוא גורם לנו לחשוב על הדרך ולאן אנחנו רוצים ללכת בה,ובכלל מי אנחנו?(מי אנחנו באמת). בכל מקרה,יודע ומאמין שצריך להמשיך לנסות,להמשיך לתהות,וגם להמשיך לטעות.מאמין שהטעויות או האכזבות שלנו הם הכלי הכי טוב כדי שנלמד, נשפר,נהיה אנשים טובים יותר ואולי בעיקר נהיה שלמים יותר עם עצמנו.