.

[sick and tired1]

.

מישהו יכול להסביר לי את הצד של הורים שלא מקבלים בת חולה? כי אני באמת לא מצליחה להבין.. תודה

 

[rolan]

חמודה ../images/Emo24.gif

ספרי לנו את מה קרה. אולי זו פרשנות שלך למעשים שההורים עושים וכך זה נראה לך? אשמח אם תספרי ואוכל להתייחס למעשים עצמם, קשה להתייחס כך לדברים. בינתיים קבלי ממני

גדול וחם אחזור בלילה מאוחר. שבת שלום

 

[sunny lady]

../images/Emo24.gif

הי מתוקה. גם אני אשמח לשמוע יותר פרטים כדי להבין יותר טוב, ואולי אוכל לתרום קצת מההבנות שלי היום את ההורים שלי, לעומת האופן שבו "תפסתי" אותם ואת מעשיהם בזמן המחלה. ובינתיים תהיי חזקה ומקווה שתחזרי אלינו

.

 

[sick and tired1]

...

הם פשוט לא מקבלים אותי ככה. לא מבינים- בקשר להבנה אני לא מאשימה כי קשה להבין. אבל במקום זה משפילים. וגורמים לי רק להרגיש יותר רע.

 

[sunny lady]

גם ההורים שלנו...

הם בני אדם. עם כל הצדדים שלהם. אני חושבת שהקשר של הילדים עם ההורים, יותר מכול, הוא הקשר הראשוני שבו מתבטאים כל השיעורים שמכינים אותנו לחיים. זה כמו שתמיד כשאמרו ש"שנות הנעורים הן השנים הכי יפות" - חשבתי לעצמי שהמשפט הזה, עד כמה שהוא קלאסי ונדוש - הוא גם כל כך לא נכון!!! שנות הנעורים הן שנים מבלבלות וקשות שבהן אנחנו מתכוננים לבגרות שלנו. כך המיתוס הזה שהקשר בין הורים לילדים אמור להיות הקשר הכי טהור בעולם, גם הוא לא ממש מדויק. הקשר טהור, נכון, בגלל שמה שיפה בו הוא זה שהוא ברור מאליו ולכן כביכול "לעולם אי אפשר להפריד אותו באמת", לכל מי שמאמין שקשר דם הוא החזק ביותר - אבל בזכות זה שהוא כל כך מובן מאליו כי הוא כל כך חזק (ומבחינתי זה דווקא לא בגלל הדם אלא בגלל ההחלטה המשותפת של הנשמות להיות משפחה בחיים האלה), גם ההורים וגם הילדים יוצרים במשפחה את השיעורים החשובים ביותר שלהם, וזה המקום הכי טוב להתחיל להתמודד בו עם כל הפחדים, החולשות וחוסר האהבה שבתוכנו. אז איך זה שהורים לא מקבלים? תמיד זה הדהים אותי, ולא רק לגבי הורים, אלא בכלל לגבי בני אדם. גזענות, הומופוביה, שנאה - אלה דברים שבחיים לא יכולתי לקלוט אותם. אבל עובדה שיש אנשים שמרגישים כך. והדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים ללמוד מזה, לא משנה מאיזה אדם אנו חווים את זה - זה לא להיות כמוהו. ומתחילים בכך ש: א. אנחנו מקבלים את עצמנו!!! כמו שאנחנו. וזה אוטומטית אומר שלא יכולה להתקיים הפרעת אכילה, כי קבלה עצמית אומר אהבה עצמית, והפרעת אכילה אומר שנאה עצמית, פחד וחוסר קבלה. ב. מקבלים את ההורים שלנו ואת כל האנשים שלא מקבלים אותנו. למה? כי אנחנו כן יודעים לקבל, אז אנחנו נקבל אותם למרות שהם עדיין לא מצאו בליבם את האהבה לקבל גם את מי ששונה מהם. לפעמים התפקיד של הילדים הוא ללמד גם את ההורים. והדרך הטובה ביותר ללמד מישהו - היא לחיות את האמת הזאת בעצמך.

 

[rolan]

לפעמים

בעצם כמעט תמיד, כשאני קוראת את דבריה של סאני האדומה, נעתקות המילים מראשי ומקלדתי. אי אפשר לכתוב טוב יותר את הדברים הנכונים האלו. ולך חמודה - עם כל הקושים, ואני יודעת שהוא רב, עשי מעשה, התחילי את לאהוב את עצמך. את מודעת לבעיות, את מודעת למחלה, תני לעצמך את הקרדיט, הורייך ירגעו ויצטרפו אלייך. למה אני חושבת כך? אני בטוחה שקשה להם, הם לא מצלחיחים להכיל ולקבל את הקושי בהתמודדות, אם תראי להם שאפשר אחרת יהיה להם קל יותר. חזרי וספרי לנו מה את עושה ואיך הם מגיבים. בינתיים, עוד

לחיזוק ו

סתם כך...

 

[sunny lady]

ועוד משהו קטן...

וגם אני אוהבת אותך, רולן יקירה

. בדרך כלל חוסר קבלה נובע מפחד וחוסר ביטחון. כי קבלה=אהבה וההפך מאהבה הוא פחד. כלומר כשמישהו לא מקבל מישהו או משהו אחר - זה בדרך כלל נובע מחוסר הביטחון שלו עצמו, והדבר היחיד שיכול לרפא פחד הוא ההפך שלו - האהבה. כלומר נסי להביע חמלה כלפי ההורים שלך, להבין שגם הם היו ילדים פעם, גם ההורים שלהם נהגו מתוך פחד, וגם כל מיני אנשים אחרים שהם באו איתם במגע במהלך החיים - כל מיני דברים מובילים אדם להתנהג בדרכים מסוימות או לחשוב בדרכים מסוימות, והדרך להתחיל להיפטר משיפוטיות היא לא לשפוט את מי ששופט, אלא להבין שהוא פועל מתוך דברים פנימיים שעוברים עליו ושוודאי לו עצמו לא נעים להתמודד איתם. קל לנו לדבר על חוסר קבלה או חוסר הבנה, אבל האם אנחנו ניסינו אי פעם בזמן המחלה לחשוב על מה שהיא מעוללת להורינו? על כמה כאב, סבל, פחד, דאגה וקושי אנחנו גורמות להם? על זה שאנחנו מבקשות מהם לפעמים להבין משהו שלא היינו רוצות להבין בעצמנו? על זה שאנחנו מבקשות מהן לקבל את העובדה שאנחנו הורגות את עצמנו ופוגעות בכל האחרים בדרך? כמובן שאנחנו לא רוצות לעשות זאת, מובן שאנחנו סובלות מזה - אבל אם אנחנו בקושי מצליחות לשלוט בזה - כיצד נוכל לבקש מהם לשלוט בזה? אהבה אהבה ועוד אהבה. סלחנות וסבלנות - אלה הדברים שמקדמים אותנו, לא הפחד ולא השנאה. ואין לנו את היכולת לשלוט באף אחד אחר חוץ מבעצמנו - אז תתחילי מעצמך. כמו שרולן אמרה, "עשי מעשה, התחילי את לאהוב את עצמך. את מודעת לבעיות, את מודעת למחלה, תני לעצמך את הקרדיט, הורייך ירגעו ויצטרפו אלייך". האהבה מתחילה מבפנים. ובמקרה הזה - גם מהפורום הזה

 

[sick and tired1]

../images/Emo24.gif

תקראי את מה שכתבתי בשרשור

 

[sick and tired1]

...

באמת מילים חכמות. אבל פשוט לא הסברתי טוב. המשפחה שלי לא הכי נורמלית [לא לבקש לפרט בבקשה] ואני יכולה רק לבד. ואיך אני יכולה בכלל להשיג טיפול לבד :-\. תודה בכל זאת קראתי הפנמתי

 

[sunny lady]

../images/Emo23.gif

אוקי מתוקה, עכשיו הבנתי (אני מקווה). אפשר לקבל טיפול לבד. יש מרפאות בארץ שמטפלות בהפרעות אכילה. מרפאות של בתי חולים שאת לא צריכה לשלם על הטיפול בהן, בין אם את צעירה והולכת למרפאת ילדים ונוער, ובין אם את בוגרת והולכת למחלקת מבוגרים. ההתמודדות היא קלה יותר כשיש תמיכה, ולכן את יכולה להקיף את עצמך באנשים שאת אוהבת, וגם בטיפול הרבה פעמים מכירים בנות אחרות שתומכות אחת בשניה, כמו בפורום השכן שלנו. אני יודעת שקשה, אני יודעת שהיית רוצה כתף של הורה להישען עליה, אבל האתגר שלך עכשיו הוא מצד אחד לחפש את הכוחות בעצמך - כי הם שם, וכשתמצאי אותם את תשמחי על כך שהיית צריכה לעבור את החיפוש, כי הם יהיו שלך לנצח. ומצד אחד, לפתוח את לבך לאנשים אחרים בחייך שיכולים לעזור לך. הטיפול המקצועי הוא מאד חשוב, אני מניחה שאת יודעת. תאזרי את הכוחות ואת האומץ ותזמי את הטיפול של עצמך. בסופו של דבר - המטפל אולי עוזר, אבל את היא זו שתעשה את העבודה. ואנחנו פה כדי לתמוך בך גם כן!!

 

[rolan]

../images/Emo45.gif

 

[אופירA]

אין לי מילים! הכל אמיתי ומחזק מאד

 

[sunny lady]

../images/Emo24.gif גם לך יקירה.

 

[sick and tired1]

...

אני יודעת שאת צודקת. ואני גם כותבת קבוע כל יום בפורום השכן... אבל כשאני הולכת לבית חולים.. זה לא עולה כסף? זה לא מתועד בכרטיס שלי? אסור לי שהם ידעו מהטיפול. אסור אסור אסור. זה היה גיהינום פעם שעברה.

 

[sunny lady]

טיפול

כשאת הולכת לבית החולים לקבל טיפול את מקבלת אישור על כך מקופ"ח וזה לא אמור לעלות לך כסף (כשזה בית חולים ציבורי כמובן, ולא פרטי). זה כן נכתב בתיק שלך, אבל עקרונית יש חיסיון רפואי. אסור לרופאים למסור מידע על שום דבר שקשור במצב הבריאותי שלך, אלא אם כן את חותמת להם על ויתור חיסיון רפואי (אם מישהו יודע משהו שאני לא יודעת - מוזמן לכתוב). כל זה בתנאי שאת מעל גיל 18. אם את מתחת לגיל 18 את עדיין בחסות הורייך, ואז מומלץ לשתף את ההורים שלך או מבוגר אחר אחראי שקרוב אליך שיהווה חלק מהטיפול שלך, כי בגיל כזה צעיר את לא צריכה לעבור את זה בעצמך לבד. אני לא יודעת מה מצבך המשפחתי, אבל את יכולה לפנות לטיפול בכל מקרה, וההורים שלך לא צריכים להתנגד לזה. אף אחד לא יכול למנוע ממך טיפול, ואם מישהו מנסה - יש אנשים אחרים שיכולים לעזור לך כן לקבל את הטיפול : עובדות סוציאליות, קרובי משפחה אחרים, רופאים וכו'. את יכולה בתור התחלה, אם אין אף אחד במשפחתך שיכול לעזור לך, לפנות למרפאה להפרעות אכילה (אם תאמרי לי, כאן או במסר אישי, מאיפה את בארץ, אוכל להמליץ לך על מקומות טובים) ולבקש שם עזרה גם עם המצב המשפחתי שלך - לספר הכול. הם שם כדי לעזור בכל! אל תוותרי על טיפול!

 

[sick and tired1]

תודה על המידע. אני מתחת לגיל 18 =\

ואין לי אף אחד לפנות אליו במשפחה... יש משהו שאני יכולה לעשות?

 

[Just Efrat]

יש את עמותת "הפוך על הפוך"

שמעת עליהם? (תכף אנסה למצוא קישור עם מידע עליהם). יש להם יש אנשי מקצוע שונים, ואולי תוכלי למצוא עזרה דרכם.

 

[sunny lady]

מתוקה...

הפוך על הפוך? לא שמעתי עליהם - תוכלי לתת קצת הסבר עליהם, אפרת מתוקה? SICK AND TIRED יקירה, אם אין למי לפנות במשפחה - אולי תפני למישהו בבית הספר שאת סומכת עליו? מורה, יועצת? או לאמא של חברה קרובה. את יכולה לפנות לטיפול במרפאה לבד, אבל בדרך כלל יותר נעים לעשות את זה כשיש תמיכה, רצוי מאדם מבוגר שיוכל לעזור לך. כל אדם שאת מרגישה מספיק קרובה אליו יכול לעזור לך לפנות לטיפול. את יכולה גם לפנות אלי במסר אישי, אם את רוצה, ולפרט יותר על מצבך ומקום מגורייך ואולי אוכל להפנות אותך למקומות הנכונים. כל הכבוד לך על הבגרות שאת מפגינה ועל הכוחות האדירים - את תקבלי עזרה. מגיע לך לקבל עזרה, מתוקה. אל תוותרי עליה.

 

[Just Efrat]

בכייף ../images/Emo39.gif

הפוך על הפוך זה פרוייקט של עמותת על"ם. אלו מרכזי תמיכה לבני נוער שמחפשים עזרה ואוזן קשבת. יש שם גם אנשי מקצוע שונים, כמו דיאטנית,פסיכלוגים ועוד. אני לא יודעת אם זה המקום המתאים, אבל זה בטח לא יזיק. שמעתי על כמה אנשים שהמקום הזה מאד עזר להם. הנה עוד פרטים על המקום.

 

[sunny lady]

תודה ../images/Emo13.gif