......

......

הוא התבונן בה. מרוכז כולו בגוף הצעיר שהתהלך לפניו. אך כמו כל חייל מאומן עמד דום, לא זז ולא נע לעברה. רק התבונן והתבונן. היא הייתה אחת מיני רבות...הן הלכו ביחד. רחש לא נשמע מהחבורה הצעירה. מדי פעם יכולת להבחין בשפתיים נעות- אך קולן לא נשמע. כבהינף מטה קסם נעצרה הקבוצה הצעירה ונעמדה, מצפה לבאות. נדמה היה שאף הציפורים פסקו מלצייץ- מכבדות את המעמד. מאום לא התרחש. כמתוך פקודה אילמת החלו הצעירות לצעוד-בסדר מופתי, כמעט מפתיע בהתייחס לגילן הצעיר. הם עמדו, מתבוננים בהנאה בהליכה המאורגנת, בגופים הצעירים. גם הוא עמד בינהם; מסתכל, בוחן ונרגש. לפתע מעדה אחת הבנות, ואף על פי ששום פקודה לא נשמעה, הוא רץ לעברה. חברתה צעקה בתחילה, אך משהבחינה בקת הרובה המכוון אליה נדמה והמשיכה בהליכתה, מתעלמת מקריאות חברתה לעזרה. הן סיימו את צעידתן, מותירות אותו מאחור עם מה שהייתה פעם- חברתן הטובה. מבט מהיר לאחור גילה אותו עומד מעליה, גופתה המרוטשת פוגמת בהרמוניית היער. מפיו נזל הריר, מהול בדמה... צרחותיה נמגו כבר מזמן, ככל הנראה כשכבר תש כוחה מהמאבק החתום מראש, או כשאיבדה את הכרתה. מרחוק יכולת להבחין בכתמי דם על שלג, באיברים פזורים לרוחב המתחם... הוא המשיך להשתעשע בגופה עד שנשמעה הקריאה- והוא חזר לתפקידו בחוסר חשק בולט. תמיד יותר כיף מלשחק. *מתוך יומו של כלב נאצי*
 
למעלה