../images/Emo58.gif
באופן מפתיע, לא בכיתי כמו שחשבתי שאבכה. אולי כמו שטפטפו לנו כל הפרק, גם כאן זו הייתה יותר celebration מאשר אזכרה. אתמול ראיתי, די במקרה, את Red Mass ויש שם רגעים, אלוהים, רגעים שג'ון ספנסר פשוט נפלא. זו דמות כל כך מיוחדת, כל כך מורכבת ועשירה, הוא ממש חסר לי. לגבי השאר ? איימי הייתה ונשארה הביץ' שהיא, אבל ביץ' פמיניסטית ואינטילגנטית, כמו שאני אוהבת. ג'וש ודונה היו חמודים, אני א***ן לו את הצורה אם הוא לא נותן לה ג'וב, אבל בינינו, לא נראה לי שהוא מסוגל בלעדיה, כך שרוב הסיכויים שהדביל הזה חושב שזה מובן מאליו, ופשוט לא טורח להגיד לה. CJ ודני... אהבתי את הרגע שדני מתיישב ליד ג'וש, שניהם לא מקבלים שום דבר הלילה בגלל שהנשים שלהן מתפדחות להבריז אחת לשניה... ואז הוא מביט הצידה אל CJ, וחזרה לג'וש. קטע מקסים. והחיוך של דני בקטע הראשון שלו עם CJ גם היה נהדר. היה נחמד לראות את כל החבורה, מרגרט המדהימה, דבי, ננסי הנהדרת, צ'רלי נטול זקן [יה!], בנות בארטלט, איינסלי [שנראתה זוועה] וכמובן טובי. הרגע של טובי עם צ'ארלי בכנסיה היה מקסים. גם טובי חסר לי. וזהו. הסיפור של ה-transition מעניין, מקווה שבייקר לא יהיה VP, אני תמיד מעדיפה אישה אבל לא רק בגלל זה - אני לא חושבת שצריך ללכת על 'יד שניה'. והיה גם מעניין לראות את ההתלבטות של סאנטוס לגבי מינוי ה-speaker [אני מניחה שהמקבילה הישראלית היא יו"ר הקואליציה ?] -- הוא חייב ללמוד לסמוך על ג'וש ברמה אחרת לחלוטין. בקמפיין היו יועצי תקשורת [היי, מה עם לו?], אבל כאן זה לגמרי השדה של ג'וש, הוא יודע את המשחק יותר טוב מכולם. world class political mind, master politician וכו' וכו'. בקיצור, מעניין. אבל אתם יודעים מה, עכשיו זה באמת בשביל הנוסטלגיה והנאמנות לדמויות ולסיפור. אני רוצה שיסגרו את זה יפה וזהו.