ויש אפילו כתבה על הנושא היום:
פעם נלחמו בנאצים, היום נלחמים על הכבוד בכל העולם יצוין מחר יום הניצחון ה-62 על גרמניה הנאצית. כששת אלפים וטרנים יציינו את המועד החגיגי בישראל, תחת קשיי היום-יום. יו"ר איגוד הווטרנים: "נותנים לנו המון כבוד, אבל מכבוד לא מתקיימים בכבוד" יעל ברנובסקי פורסם: 08.05.07, 22:40 מחר (ד') יצוין ברחי העולם יום הניצחון של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. הווטרנים, שלחמו ברחבי בריה"מ ובאירופה ועלו לארץ בעיקר בגלי העלייה הגדולה של שנות ה-90, יערכו כמה תהלוכות לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. כיום מתגוררים בישראל כששת-אלפים וטרנים וגילם ההמוצע מתקרב ל-82. מרביתם סובלים ממצב בריאותי ירוד ומתקיימים מקצבת הביטוח הלאומי. רבים מהם - מתחת לקו העוני. למרות הקשיים בארץ החדשה, הווטרנים אינם נוהגים להתלונן ואומרים שהחיים לימדו אותם להתמודד עם מצבים יותר קשים מארוחות דלות וחוסר יכולת לרכוש תרופות. יו"ר איגוד ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בנאצים, אברהם גרינזייט מספר כי פנה לכנסת לפני יותר מחצי שנה בבקשה להרחיב את זכויות הווטרנים. "זה קשה למי שמתקיים מקצבת ביטוח לאומי לרכוש תרופות, גם עם הנחה משמעותית", הוא מספר ואומר שעד היום - לא קיבל כל תשובה לפנייתו. במלחמת העולם השנייה לחמו כחצי מיליון יהודים סובייטים נגד האויב הנאצי, כ-206 אלף מתוכם נפלו בקרבות. "אנחנו הולכים ומזדקנים, וכל שנה נפטרים קרוב לעשרה אחוזים מאיתנו. הרבה מהלוחמים לשעבר שתרמו הרבה, חיים מתחת לקו העוני אבל ברוך השם, אנחנו לא מתים מרעב וכל עוד יש לנו פת לחם ומרגרינה, לא נתלונן", אומר גרינזייט. הלוחם הוותיק אברהם גרינזייט התגייס כאשר היה בן 18 לצבא הסובייטי ונשלח להילחם בנאצים כצנחן. הוא סיים את המלחמה עם שלל מדליות ואותות ציון לשבח. לאחר המלחמה למד והפך למורה. לאחר מכן, אף ניהל בית ספר ומכללה. לאחר עלייתו לארץ ממולדובה ב-1990 - אימץ במהרה את השפה העברית ואף נבחר למועצת העיר רחובות. גרינזייט בן ה-82 מספר כי המודעות בארץ לגבורתם של הווטרנים עלתה בשנים האחרונות, אך עדיין נדרשים מאמצי הסברה לא מועטים, כדי לספר על תרומתם להצלת יהודי אירופה בניצחון על הנאצים. בצד הגאווה של הווטרנים - רבים מהם מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי. "נותנים המון כבוד אבל מכבוד לא מתקיימים בכבוד", הוא מספר. הווטרנים עדיין נאבקים על מעמדם סווטה רוברמן, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חיברה את הספר "זיכרון בהגירה", המביא את סיפורם של הווטרנים שעלו לישראל בשנות ה-90 ומצאו עצמם בשולי החברה. היא מתארת בספר כיצד הם מסרבים להשלים עם מעמדם השולי ויוצאים למאבק על שייכות ועל סטאטוס חברתי. בשיחה עם ynet מסבירה רוברמן כי בעיית העוני של הווטרנים אינה בעיה של אוכלוסייה ספציפית, אלא של כלל הקשישים בישראל. עם זאת, הווטרנים באים למאבקם מעמדה של עוצמה: "הם ערכו מאבקים סימבוליים על מנת ליצור קישור בין הניצחון להקמת המדינה וכל המאבק הסימבולי הזה נועד כדי להשתייך לחברה הישראלית. מבחינתם, הניצחון של הסובייטים על גרמניה הנאצית תרם ואישר את הקמת המדינת ואפשר הצלה של יהודים נוספים". במהלך כתיבת הספר ביקרה רוברמן בקהילות הווטרנים ובמועדונים שלהם וסיפרה שפעמים רבות הם לוקחים על עצמם את תפקידם של העובדים הסוציאליים, שהיעדרותם בולטת. כשאחד מחברי הקבוצה היה חולה, שאר חברי הקבוצה היו מבקרים אותו: "העובדה שהם מהגרים היום וחיים בעוני לא מגדירה את עמדתם, משום שהם אינם מפונקים מבחינת התנאים וזו הסיבה שהם לא מתלוננים. רוב האנשים ששוחחתי איתם אמרו לי שהם מרגישים לא נחוצים באוכלוסיה בארץ". השר לקליטת העלייה, זאב בוים, אמר בשיחה עם ynet כי "למדינת ישראל יש חוב לאומי כלפיי גיבורי מלחמת השנייה, הווטרנים. כעדות לכך - חלה עלינו חובה לדאוג כי חייהם בארץ יתקיימו בכבוד המגיע להם. כחלק מתמיכה בציבור זה שהוא רובו ככולו עולים חדשים, אנו מקיימים שורה של פעילויות, על מנת לחזק את תחושת השייכות שלהם ולתת את הכבוד המגיע להם".
