ס פ א ר ט ק ו ס
New member
82% מאזרחי ישראל חושבים שהשלטון בישראל מושחת
מהסקר האחרון לחוסן חברתי שנערך השנה בקרב אזרחי ישראל, עולה תמונה מדאיגה הרבה יותר מכל השנים הקודמות:
בעיית השחיתות הציבורית והשלטונית הכי מטרידה למעלה מ82% מאזרחי ישראל
77% מאזרחי ישראל חושבים שהמפלגות מושחתות
59% מאזרחי ישראל חושבים שהכנסת מושחתת
80% מאזרחי ישראל חושבים שכלי התקשורת מושחתים
בנוסף:
78% מהשכירים במדינת ישראל מוטרדים מכך שלא יוכלו להזדקן בכבוד
כמו כן, שלשום פרסם הלמ"ס נתונים מעודכנים מסקר ההכנסות השנתי. המדד הבודק את רמת האי שוויון בין משקי הבית, מדד ג'יני, היה 0.38 בסוף העשור הקודם, לעומת 0.35 בשנת 2000 (המדד הוא מספר: בין 0 ל-1. 0 פירושו שוויון מלא, 1 מבטא אי-שוויון מוחלט). רמת האי-שוויון הכלכלי הנוכחית בישראל זהה לזו שבארה"ב. במדינות ארגון ה-OECD אליו שייכת גם ישראל, מדד ג'יני הוא 0.31, בממוצע. בשבדיה ובפינלנד ערך המדד הוא 0.26 - נתון שעליו אפשר רק לחלום כאן אצלנו בישראל.
ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו לחודש למשק בית בישראל, מכל מקורות ההכנסה (עבודה, הון, תמיכות וקצבאות), היתה 14,629 שקל ב-2011. ההכנסה הכספית נטו, כלומר ההכנסה בניכוי מסים שונים, הסתכמה ב-12,345 שקל. ממוצע הוא מדד מטעה, שמטשטש הבדלים פנימיים: בשני העשירונים העליונים הגיעה ההכנסה הכספית נטו ל-24,284 שקל בחודש, לעומת 4,126 בשני העשירונים התחתונים.
סך כל ההכנסה של הקבוצה הראשונה היא כמעט 40% מההכנסה של כל משקי הבית. ההכנסה הכוללת של הקבוצה השנייה היא רק 6.7% מהכנסת כל משקי הבית. הסיבות לפערים הן לא רק ההבדלים הברורים בהכנסה מעבודה, אלא גם פירות ההשקעה בהון והכנסות מפנסיות ומקופות גמל, שהעשירים, בניגוד לעניים, יכולים להרשות לעצמם: 4,207 שקל בחודש בחמישון העליון, לעומת 84 שקל בחמישון התחתון.
הצד המשלים של סקר ההכנסות שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר ההוצאות, שאף הוא פורסם השבוע. לפי הנתונים, ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של משק בית משני העשירונים העליונים בשנה שעברה היתה גדולה פי 2.5 מזו של שני העשירונים התחתונים - 20,866 שקלים לעומת 8,484 שקלים.
הפערים הגדולים ביותר נמצאו בהוצאה על תחבורה ותקשורת (פי 4.3), על בריאות (פי 3.3), על חינוך, תרבות ובידור (פי 2.4) ובהוצאות לדיור (פי 2.3). לפחות בכל הקשור לשלושת התחומים האחרונים, נדמה כי המסקנה ברורה: המדינה צמצמה את מעורבותה מאוד בתחומי הבריאות, החינוך והדיור הציבורי ואת התקציבים שהיא מעבירה לתחומים אלה, והאזרחים נאלצים לשלם מכיסם את ההפרש החסר.
הפערים החברתיים באים לידי ביטוי גם בבעלות על מוצרים יומיומיים, שבני השכבות המבוססות אולי מאמינים שנמצאים בכל בית. ב-2011 היה מחשב אישי רק ל-55.8% ממשקי הבית בעשירון התחתון, לעומת 94.3% בעשירון העליון; מינוי לאינטרנט - 38.6% מול 91.4%; מדיח כלים - 7.1% מול 76.1%; מזגן - 50.1% בהשוואה ל-96.8%; מכונית אחת לפחות - 20.9% בהשוואה ל-94.2%; שתי מכוניות ויותר - 1.9% לעומת 49.7%.
מאז 2002 עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "סקר חברתי" שבו נשאלים המרואיינים כ-200 שאלות במגוון תחומי חיים. נושא הסקר מתחלף מדי שנה. אחד הנושאים שנחקרו בהרחבה יחסית בסקר האחרון, שנערך ב-2010 והקיף כ-7,500 בני 20 ומעלה, היה בריאות ואורח חיים. הנתונים, שפורסמו לפני כחמישה חודשים, מצביעים על פערים ברורים וחדים, בהתאם לרקע הכלכלי של המרואיינים.
המרואיינים התבקשו לדרג את מצבם הבריאותי. 72.7% מבעלי ההכנסה של עד 2,000 שקלים בחודש, החופפת פחות או יותר את העשירון התחתון, אמרו כי בריאותם "טובה עד טובה מאוד", בעוד בקרב בעלי הכנסה חודשית של יותר מ-4,000 שקל, 89% הגדירו כך את מצבם הבריאותי. 8.5% מבני הקבוצה הראשונה סיפרו כי מצבם הבריאותי "בכלל לא טוב", לעומת 2.4% בקרב הקבוצה השנייה. 78.5% מהעניים דיווחו כי קיימת בעיה בריאותית או פיזית המפריעה להם בפעילות יומיומית, בהשוואה ל-45.2% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר.
20.1% מבעלי ההכנסה הנמוכה העידו כי ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים, לעומת 3.4% מבני הקבוצה השנייה. העניים גם מעשנים הרבה יותר מהעשירים: 19.5% סיפרו כי הם מעשנים יותר מקופסת סיגריות ביום, בהשוואה ל-11.4% בקבוצה השנייה. ל-59.1% מהם יש ביטוח משלים של אחת מקופות החולים, לעומת 89.8% בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה. הפערים בביטוח פרטי הם כמעט בלתי נתפשים: 8.4% מול 49.1%.
לתשובות המרואיינים יש גם אישוש חיצוני. לפי דו"ח של משרד הבריאות, המתייחס לשנים 2010-2008, שיעור הסובלים מאסתמה מתמשכת היה גבוה פי 2.2 בקרב מבוטחים מהמעמד הנמוך, שזכאים לפטור מלא או חלקי מתשלומי בריאות בגלל מצבם הכלכלי, מאשר בקרב אלה שאינם זכאים לפטור. הנתון הזה תקף לכל הגילים שנבדקו, מגיל 5 עד 44. פערים משמעותיים התגלו גם בשכיחות של מחלת הסוכרת: שיעור החולים בקרב המעמד הנמוך היה גבוה פי 4.6 ביחס למעמדות האחרים. גם בעניין זה התגלו פערים בכל קבוצות הגיל. סקירה של הפערים בתחום הבריאות, שפרסם ארגון רופאים לזכויות אדם לפני כמה חודשים, מוסיפה כמה נתונים: אחוז הנשים בעלות ההכנסה הנמוכה העוברות בדיקת ממוגרפיה ירד מ-77% בשנת 2002 ל-60% בשנת 2009; 22% מבעלי ההכנסה הנמוכה ויתרו על טיפול רפואי או על תרופה בגלל עלותם.
אין נחמה גם בשאלות שבדקו בדידות חברתית: 30.4% מהעניים מרגישים בדידות, לעומת 20% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר. ל-11.5% מהעניים אין למי לפנות בשעת משבר, לעומת 4.2% בקרב המבוססים יותר; ל-14.8% מהשכבות החלשות ביותר אין קשרים עם חברים, בהשוואה ל-4.3%.
בקיצור: מדינת כל פעריה
ואני אומר: אם אתם עניים או פגועים מהמימסד והשלטון, ועדיין מצביעים לנתניהו האנטי-חברתי חסר הלב והמצפון ולחבר מרעיו הקפיטליסטים הדורסניים המושחתים, אז מגיע לכם כל מה שקה, קורה ויעוד יקרה לכם, ואף הרבה יותר גרוע מזה. מי שמעדיף את תליינו על פני מושיעו, אין לי שום רחמים עליו. אדם שלא רוצה לעזור לעצמו, אף אחד לא יעזור לו. גם לא אלוהים.
מהסקר האחרון לחוסן חברתי שנערך השנה בקרב אזרחי ישראל, עולה תמונה מדאיגה הרבה יותר מכל השנים הקודמות:
בעיית השחיתות הציבורית והשלטונית הכי מטרידה למעלה מ82% מאזרחי ישראל
77% מאזרחי ישראל חושבים שהמפלגות מושחתות
59% מאזרחי ישראל חושבים שהכנסת מושחתת
80% מאזרחי ישראל חושבים שכלי התקשורת מושחתים
בנוסף:
78% מהשכירים במדינת ישראל מוטרדים מכך שלא יוכלו להזדקן בכבוד
כמו כן, שלשום פרסם הלמ"ס נתונים מעודכנים מסקר ההכנסות השנתי. המדד הבודק את רמת האי שוויון בין משקי הבית, מדד ג'יני, היה 0.38 בסוף העשור הקודם, לעומת 0.35 בשנת 2000 (המדד הוא מספר: בין 0 ל-1. 0 פירושו שוויון מלא, 1 מבטא אי-שוויון מוחלט). רמת האי-שוויון הכלכלי הנוכחית בישראל זהה לזו שבארה"ב. במדינות ארגון ה-OECD אליו שייכת גם ישראל, מדד ג'יני הוא 0.31, בממוצע. בשבדיה ובפינלנד ערך המדד הוא 0.26 - נתון שעליו אפשר רק לחלום כאן אצלנו בישראל.
ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו לחודש למשק בית בישראל, מכל מקורות ההכנסה (עבודה, הון, תמיכות וקצבאות), היתה 14,629 שקל ב-2011. ההכנסה הכספית נטו, כלומר ההכנסה בניכוי מסים שונים, הסתכמה ב-12,345 שקל. ממוצע הוא מדד מטעה, שמטשטש הבדלים פנימיים: בשני העשירונים העליונים הגיעה ההכנסה הכספית נטו ל-24,284 שקל בחודש, לעומת 4,126 בשני העשירונים התחתונים.
סך כל ההכנסה של הקבוצה הראשונה היא כמעט 40% מההכנסה של כל משקי הבית. ההכנסה הכוללת של הקבוצה השנייה היא רק 6.7% מהכנסת כל משקי הבית. הסיבות לפערים הן לא רק ההבדלים הברורים בהכנסה מעבודה, אלא גם פירות ההשקעה בהון והכנסות מפנסיות ומקופות גמל, שהעשירים, בניגוד לעניים, יכולים להרשות לעצמם: 4,207 שקל בחודש בחמישון העליון, לעומת 84 שקל בחמישון התחתון.
הצד המשלים של סקר ההכנסות שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר ההוצאות, שאף הוא פורסם השבוע. לפי הנתונים, ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של משק בית משני העשירונים העליונים בשנה שעברה היתה גדולה פי 2.5 מזו של שני העשירונים התחתונים - 20,866 שקלים לעומת 8,484 שקלים.
הפערים הגדולים ביותר נמצאו בהוצאה על תחבורה ותקשורת (פי 4.3), על בריאות (פי 3.3), על חינוך, תרבות ובידור (פי 2.4) ובהוצאות לדיור (פי 2.3). לפחות בכל הקשור לשלושת התחומים האחרונים, נדמה כי המסקנה ברורה: המדינה צמצמה את מעורבותה מאוד בתחומי הבריאות, החינוך והדיור הציבורי ואת התקציבים שהיא מעבירה לתחומים אלה, והאזרחים נאלצים לשלם מכיסם את ההפרש החסר.
הפערים החברתיים באים לידי ביטוי גם בבעלות על מוצרים יומיומיים, שבני השכבות המבוססות אולי מאמינים שנמצאים בכל בית. ב-2011 היה מחשב אישי רק ל-55.8% ממשקי הבית בעשירון התחתון, לעומת 94.3% בעשירון העליון; מינוי לאינטרנט - 38.6% מול 91.4%; מדיח כלים - 7.1% מול 76.1%; מזגן - 50.1% בהשוואה ל-96.8%; מכונית אחת לפחות - 20.9% בהשוואה ל-94.2%; שתי מכוניות ויותר - 1.9% לעומת 49.7%.
מאז 2002 עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "סקר חברתי" שבו נשאלים המרואיינים כ-200 שאלות במגוון תחומי חיים. נושא הסקר מתחלף מדי שנה. אחד הנושאים שנחקרו בהרחבה יחסית בסקר האחרון, שנערך ב-2010 והקיף כ-7,500 בני 20 ומעלה, היה בריאות ואורח חיים. הנתונים, שפורסמו לפני כחמישה חודשים, מצביעים על פערים ברורים וחדים, בהתאם לרקע הכלכלי של המרואיינים.
המרואיינים התבקשו לדרג את מצבם הבריאותי. 72.7% מבעלי ההכנסה של עד 2,000 שקלים בחודש, החופפת פחות או יותר את העשירון התחתון, אמרו כי בריאותם "טובה עד טובה מאוד", בעוד בקרב בעלי הכנסה חודשית של יותר מ-4,000 שקל, 89% הגדירו כך את מצבם הבריאותי. 8.5% מבני הקבוצה הראשונה סיפרו כי מצבם הבריאותי "בכלל לא טוב", לעומת 2.4% בקרב הקבוצה השנייה. 78.5% מהעניים דיווחו כי קיימת בעיה בריאותית או פיזית המפריעה להם בפעילות יומיומית, בהשוואה ל-45.2% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר.
20.1% מבעלי ההכנסה הנמוכה העידו כי ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים, לעומת 3.4% מבני הקבוצה השנייה. העניים גם מעשנים הרבה יותר מהעשירים: 19.5% סיפרו כי הם מעשנים יותר מקופסת סיגריות ביום, בהשוואה ל-11.4% בקבוצה השנייה. ל-59.1% מהם יש ביטוח משלים של אחת מקופות החולים, לעומת 89.8% בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה. הפערים בביטוח פרטי הם כמעט בלתי נתפשים: 8.4% מול 49.1%.
לתשובות המרואיינים יש גם אישוש חיצוני. לפי דו"ח של משרד הבריאות, המתייחס לשנים 2010-2008, שיעור הסובלים מאסתמה מתמשכת היה גבוה פי 2.2 בקרב מבוטחים מהמעמד הנמוך, שזכאים לפטור מלא או חלקי מתשלומי בריאות בגלל מצבם הכלכלי, מאשר בקרב אלה שאינם זכאים לפטור. הנתון הזה תקף לכל הגילים שנבדקו, מגיל 5 עד 44. פערים משמעותיים התגלו גם בשכיחות של מחלת הסוכרת: שיעור החולים בקרב המעמד הנמוך היה גבוה פי 4.6 ביחס למעמדות האחרים. גם בעניין זה התגלו פערים בכל קבוצות הגיל. סקירה של הפערים בתחום הבריאות, שפרסם ארגון רופאים לזכויות אדם לפני כמה חודשים, מוסיפה כמה נתונים: אחוז הנשים בעלות ההכנסה הנמוכה העוברות בדיקת ממוגרפיה ירד מ-77% בשנת 2002 ל-60% בשנת 2009; 22% מבעלי ההכנסה הנמוכה ויתרו על טיפול רפואי או על תרופה בגלל עלותם.
אין נחמה גם בשאלות שבדקו בדידות חברתית: 30.4% מהעניים מרגישים בדידות, לעומת 20% מבעלי ההכנסה הגבוהה יותר. ל-11.5% מהעניים אין למי לפנות בשעת משבר, לעומת 4.2% בקרב המבוססים יותר; ל-14.8% מהשכבות החלשות ביותר אין קשרים עם חברים, בהשוואה ל-4.3%.
בקיצור: מדינת כל פעריה
ואני אומר: אם אתם עניים או פגועים מהמימסד והשלטון, ועדיין מצביעים לנתניהו האנטי-חברתי חסר הלב והמצפון ולחבר מרעיו הקפיטליסטים הדורסניים המושחתים, אז מגיע לכם כל מה שקה, קורה ויעוד יקרה לכם, ואף הרבה יותר גרוע מזה. מי שמעדיף את תליינו על פני מושיעו, אין לי שום רחמים עליו. אדם שלא רוצה לעזור לעצמו, אף אחד לא יעזור לו. גם לא אלוהים.