.
יש לי ידיד ממש טוב. הוא גר עם חברה שלו, הם יחד כבר 7 שנים. יש אהבה ויש תקשורת ויש חברות אבל אין סקס. בכלל. כבר כמה שנים. הוא מאוד מתוסכל מזה, בעיקר כי הוא שוקל חתונה או פרידה בעקבות המצב הזה. היא לא מוכנה ללכת לטיפול זוגי אך אומרת שאם יתחתנו המצב ישתפר. היום הייתי אצלם. באתי לעזור לנקות ולסדר את הבית לקראת היום הולדת שלו מחר. היה לשלושתינו כיף מאוד. באיזה שהוא שלב היא נרדמה אז אני והוא יצאנו למרפסת. הוא היה במצב די ג'יפה בימים האחרונים אז שכבנו מחובקים על הכורסא בחוץ ודיברנו. ואז הוא התחיל ללטף אותי ולהגיד שכבר מזמן הוא לא הרגיש ככה לבחורה ושיש בי משהו מיוחד. ואני כל הזמן אומרת לו תקשיב יש לך חברה, תתאפס. כמה פעמים. ובכל פעם הוןא הפסיק והתחיל מחדש.. והכל בתמימות כזו, של רק תתני לי לגעת בך כי כיף לי לחבק אותך. באיזשהו שלב הוא נישק אותי ואז ביקשתי שיקפיץ אותי הביתה. בנסיעה הוא ליטף אותי, ואיכשהו כל חומות המוסר שלי נעלמו. הגענו אלי הביתה ונפלנו למיטה. אני אחסוך לכםן את הפרטים אבל כל מה שאני יכולה להגיד זה שלמרות שניסיתי לעצור את שנינו כמה פעמים כנראה שלא ניסיתי מספיק. כי שכבנו. וכל הזמן תקועה לי התמונה של חברה שלו בראש, שהיא אגב גם ידידה טובה שלי. אז כן- יצאתי שרמוטה. ואז באיזשהו שלב אמרתי לו שדי, והתחלתי לבכות. ואז התלבשנו והתחלנו לדבר והוא אמר שהוא הרגיש שהוא חייב להוכיח לעצמו שהוא עדיין יודע לתת אהבה ולשכב עם בחורה ושעכשיו הוא יודע שהוא באמת אוהב את חברה שלו ואני כל כך שונאת את עצמי שהייתי חלשה כל כך ולא עצרתי אותו. מה זה משנה שניסיתי? משנה מה שקרה, משנה שאני עם כל העקרונות המזדיינים שלי לא יותר משרמוטה. ואני כועסת עליו שהכניס את שנינו למצב כזה, כי הרי לי אין חבר/ה שמחכה לי בבית. לי אין מישהו שאני מחויבת אליו. לו יש. ואני שונאת את עצמי. נכנסתי למקלחת אחר כך, הרגשתי כל כך מלוכלכת. חשבתי לחתוך את עצמי, כמו שהייתי עושה פעם כדי להרגע. אחר כך החלטתי שלא. המחיר גם כך גבוה מדי, לא צריך להעלות אותו. מחר יש לו יום הולדת. ואני נוסעת. וסיכמנו להשאיר הכל מאחור ולהשאר ידידים. אני באמת לא רוצה לאבד את שניהם כחברים שלי, ואל תגידו לי למה לא חשבת על זה קודם כי כן חשבתי. אבל אחרי שעתיים שאמרתי לא, אחרי שעתיים שבישלנו יחד ודיברנו והתחבקנו ופתאום שוב היה מישהו שהסתכל עלי וחייך לעצמו כבר לא יכולתי. כי משהו בי נשבר, כי הרגשתי כמו בן אדם רעב ששמו מולו עוגה ונשברתי. והייתי חלשה. וטיפשה. וכן, אלוהים יודע איך אני אסתכל לעצמי בעיניים מחר. אבל נשברתי. לא חשבתי על מחר חשבתי רק על החיוך הזה, החיבוק הזה, שכל כך חסר לי בחיים שלי. חשבתי על מישהי שהיא כביכול כל כך חזקה כלפי חוץ ובפנים היא כלום, היא אפס, היא צל של מה שלכולם נדמה שהיא. חשבתי על כמה זמן עבר מאז שמישהו חיבק אותי באמת, מאז שמישהו אהב אותי באמת עם כל החלקים הרעים שלי. ונשברתי. כנראה שאני הרבה יותר חלשה ממה שנדמה לי. וזהו. ניגמר נראה לי. מקווה שמחר בבוקר אתעורר וארגיש יותר טוב. ושלפחות אפסיק לרצות לחתוך את עצמי. אוף אני בנאדם רע. ממש בן אדם רע. איך עשיתי דבר כזה?? טוב. ננסה לישון. סליחה על האורך
יש לי ידיד ממש טוב. הוא גר עם חברה שלו, הם יחד כבר 7 שנים. יש אהבה ויש תקשורת ויש חברות אבל אין סקס. בכלל. כבר כמה שנים. הוא מאוד מתוסכל מזה, בעיקר כי הוא שוקל חתונה או פרידה בעקבות המצב הזה. היא לא מוכנה ללכת לטיפול זוגי אך אומרת שאם יתחתנו המצב ישתפר. היום הייתי אצלם. באתי לעזור לנקות ולסדר את הבית לקראת היום הולדת שלו מחר. היה לשלושתינו כיף מאוד. באיזה שהוא שלב היא נרדמה אז אני והוא יצאנו למרפסת. הוא היה במצב די ג'יפה בימים האחרונים אז שכבנו מחובקים על הכורסא בחוץ ודיברנו. ואז הוא התחיל ללטף אותי ולהגיד שכבר מזמן הוא לא הרגיש ככה לבחורה ושיש בי משהו מיוחד. ואני כל הזמן אומרת לו תקשיב יש לך חברה, תתאפס. כמה פעמים. ובכל פעם הוןא הפסיק והתחיל מחדש.. והכל בתמימות כזו, של רק תתני לי לגעת בך כי כיף לי לחבק אותך. באיזשהו שלב הוא נישק אותי ואז ביקשתי שיקפיץ אותי הביתה. בנסיעה הוא ליטף אותי, ואיכשהו כל חומות המוסר שלי נעלמו. הגענו אלי הביתה ונפלנו למיטה. אני אחסוך לכםן את הפרטים אבל כל מה שאני יכולה להגיד זה שלמרות שניסיתי לעצור את שנינו כמה פעמים כנראה שלא ניסיתי מספיק. כי שכבנו. וכל הזמן תקועה לי התמונה של חברה שלו בראש, שהיא אגב גם ידידה טובה שלי. אז כן- יצאתי שרמוטה. ואז באיזשהו שלב אמרתי לו שדי, והתחלתי לבכות. ואז התלבשנו והתחלנו לדבר והוא אמר שהוא הרגיש שהוא חייב להוכיח לעצמו שהוא עדיין יודע לתת אהבה ולשכב עם בחורה ושעכשיו הוא יודע שהוא באמת אוהב את חברה שלו ואני כל כך שונאת את עצמי שהייתי חלשה כל כך ולא עצרתי אותו. מה זה משנה שניסיתי? משנה מה שקרה, משנה שאני עם כל העקרונות המזדיינים שלי לא יותר משרמוטה. ואני כועסת עליו שהכניס את שנינו למצב כזה, כי הרי לי אין חבר/ה שמחכה לי בבית. לי אין מישהו שאני מחויבת אליו. לו יש. ואני שונאת את עצמי. נכנסתי למקלחת אחר כך, הרגשתי כל כך מלוכלכת. חשבתי לחתוך את עצמי, כמו שהייתי עושה פעם כדי להרגע. אחר כך החלטתי שלא. המחיר גם כך גבוה מדי, לא צריך להעלות אותו. מחר יש לו יום הולדת. ואני נוסעת. וסיכמנו להשאיר הכל מאחור ולהשאר ידידים. אני באמת לא רוצה לאבד את שניהם כחברים שלי, ואל תגידו לי למה לא חשבת על זה קודם כי כן חשבתי. אבל אחרי שעתיים שאמרתי לא, אחרי שעתיים שבישלנו יחד ודיברנו והתחבקנו ופתאום שוב היה מישהו שהסתכל עלי וחייך לעצמו כבר לא יכולתי. כי משהו בי נשבר, כי הרגשתי כמו בן אדם רעב ששמו מולו עוגה ונשברתי. והייתי חלשה. וטיפשה. וכן, אלוהים יודע איך אני אסתכל לעצמי בעיניים מחר. אבל נשברתי. לא חשבתי על מחר חשבתי רק על החיוך הזה, החיבוק הזה, שכל כך חסר לי בחיים שלי. חשבתי על מישהי שהיא כביכול כל כך חזקה כלפי חוץ ובפנים היא כלום, היא אפס, היא צל של מה שלכולם נדמה שהיא. חשבתי על כמה זמן עבר מאז שמישהו חיבק אותי באמת, מאז שמישהו אהב אותי באמת עם כל החלקים הרעים שלי. ונשברתי. כנראה שאני הרבה יותר חלשה ממה שנדמה לי. וזהו. ניגמר נראה לי. מקווה שמחר בבוקר אתעורר וארגיש יותר טוב. ושלפחות אפסיק לרצות לחתוך את עצמי. אוף אני בנאדם רע. ממש בן אדם רע. איך עשיתי דבר כזה?? טוב. ננסה לישון. סליחה על האורך
