85 מיליארד שקל בדרך לפח
קובעי המדיניות הכלכלית צריכים להחליט: מהלומת פטיש עכשיו, או תריסר מהלומות קורנס מאוחר יותר. העלאת הריבית תיצור, ללא כל ספק, שפל מיידי, חריף - וקצר. אם יעלה הנגיד את הריבית מחר לשיעור של שישה אחוז, במשולב עם ריסון תקציבי קפדני, התוצר ירד, הייצוא ייפגע, עסקים לא מעטים יפשטו רגל, האבטלה תגאה, שירותים ממשלתיים יצומצמו חדות ורמת החיים תרד. מן העבר השני, מחירי המוצרים ירדו, היבוא יהיה זול יותר, ומחירי הדירות יצנחו.
האפשרות האחרת היא להמתין למהלומות הקורנס המאוחרות יותר. אין מחסור בדוגמאות להמתנה כזו. ביפן של שנות התשעים ניסו להציף את השוק בהזרמה ממשלתית ובכסף זול - והובילו את יפן לעשרים שנה של קיפאון כלכלי, חוב ציבורי בהיקף בלתי-אפשרי ודירוג אשראי צונח. באירופה מנסים להימנע ממהלומת הפטיש הכרוכה בהכרה בהפסדים האמיתיים (בבועות הנדל"ן באירלנד ובספרד, לדוגמה), וסופגים התפוררות הדרגתית. בארצות-הברית נוקטים כבר כחמש שנים מדיניות של ריבית אפס - ומתחזקים מערכת בנקים חיים-מתים, שקיעה בחוב ציבורי שלעולם לא יוחזר, קיטון עקבי בכוח העבודה, וצמיחה מדולדלת. האם לשם אנו רוצים להגיע? האם אתם באמת רוצים לשמוע את "הקפיטליסט היומי" כותב פעם נוספת: "אמרנו לכם"?
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4061
קובעי המדיניות הכלכלית צריכים להחליט: מהלומת פטיש עכשיו, או תריסר מהלומות קורנס מאוחר יותר. העלאת הריבית תיצור, ללא כל ספק, שפל מיידי, חריף - וקצר. אם יעלה הנגיד את הריבית מחר לשיעור של שישה אחוז, במשולב עם ריסון תקציבי קפדני, התוצר ירד, הייצוא ייפגע, עסקים לא מעטים יפשטו רגל, האבטלה תגאה, שירותים ממשלתיים יצומצמו חדות ורמת החיים תרד. מן העבר השני, מחירי המוצרים ירדו, היבוא יהיה זול יותר, ומחירי הדירות יצנחו.
האפשרות האחרת היא להמתין למהלומות הקורנס המאוחרות יותר. אין מחסור בדוגמאות להמתנה כזו. ביפן של שנות התשעים ניסו להציף את השוק בהזרמה ממשלתית ובכסף זול - והובילו את יפן לעשרים שנה של קיפאון כלכלי, חוב ציבורי בהיקף בלתי-אפשרי ודירוג אשראי צונח. באירופה מנסים להימנע ממהלומת הפטיש הכרוכה בהכרה בהפסדים האמיתיים (בבועות הנדל"ן באירלנד ובספרד, לדוגמה), וסופגים התפוררות הדרגתית. בארצות-הברית נוקטים כבר כחמש שנים מדיניות של ריבית אפס - ומתחזקים מערכת בנקים חיים-מתים, שקיעה בחוב ציבורי שלעולם לא יוחזר, קיטון עקבי בכוח העבודה, וצמיחה מדולדלת. האם לשם אנו רוצים להגיע? האם אתם באמת רוצים לשמוע את "הקפיטליסט היומי" כותב פעם נוספת: "אמרנו לכם"?
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4061