9 שעות
9 שעות בעבודה. מחייך, צוחק, מתעצבן, סתם הופך לאדיש, כל הזמן הזה את שם ברקע, נמצאת במחשבותיי, באופן מעומעם
עוד כמה דקות יום העבודה נגמר, אני מכבה את המחשב, מארגן את הדברים
ואז אני נזכר לאן אני חוזר..
חוזר לבית מלא באבל, לתמונות שלך, ליתר המשפחה שלי ושלך שחיה בתוך הכאב הזה
אני חוזר לבית אבל
פעם חזרתי ל"סתם בית"
עכשיו אני חוזר לבית אבל
אבל אני כבר לא יכול להיכנס הביתה ולהתעסק בענייני
אני צריך לדבר עם יתר בני המשפחה ולתת תשומת לב, לראות שהם בסדר
וכן, רוב הזמן כולם בסדר, אף אחד לא בוכה, כולם משתדלים.., אבל התחושה קיימת
בערב אני שומע שיר עצוב ומקדיש אותו לך
הולך לישון, מקווה לחלום עלייך
קם בבוקר לעוד 9 שעות של זיכרון חלש שמלווה אותי
וחוזר אח"כ לבית אבל
9 שעות בעבודה. מחייך, צוחק, מתעצבן, סתם הופך לאדיש, כל הזמן הזה את שם ברקע, נמצאת במחשבותיי, באופן מעומעם
עוד כמה דקות יום העבודה נגמר, אני מכבה את המחשב, מארגן את הדברים
ואז אני נזכר לאן אני חוזר..
חוזר לבית מלא באבל, לתמונות שלך, ליתר המשפחה שלי ושלך שחיה בתוך הכאב הזה
אני חוזר לבית אבל
פעם חזרתי ל"סתם בית"
עכשיו אני חוזר לבית אבל
אבל אני כבר לא יכול להיכנס הביתה ולהתעסק בענייני
אני צריך לדבר עם יתר בני המשפחה ולתת תשומת לב, לראות שהם בסדר
וכן, רוב הזמן כולם בסדר, אף אחד לא בוכה, כולם משתדלים.., אבל התחושה קיימת
בערב אני שומע שיר עצוב ומקדיש אותו לך
הולך לישון, מקווה לחלום עלייך
קם בבוקר לעוד 9 שעות של זיכרון חלש שמלווה אותי
וחוזר אח"כ לבית אבל