*
יש לי הרגשה שהולך להיות קיץ חם, אתה אומר לי. ואני חושבת, שזה הכל תלוי בתחושה שלך. הטמפרטורות לא משחקות פה תפקיד. הרי אתה יכול תמיד לחזור לתל אביב ולבלות קיץ שלם מתרוצץ ברחובותיה עם הגופיה שלך והטוסטוס, עושה את העבודה הטפשית שלך, חושב את המחשבות הקטנות שלך, ויהיה לך הכי נעים בעולם. בלילה תרד לקיוסק לקנות לך סיגריות וככה בלי שתשים לב כל הקיץ הזה יעבור לך ויהיה לך הכי נעים בעולם ולרגע אחד לא תעצור ותכתוב לי במסנג'ר שיש לך הרגשה שהולך להיות קיץ חם. אז חזרת לארץ. רגע אחד, אני יביא את התופים ואת המחולות. הרי כולם צריכים למחות לך כפיים. הביג שוט שלנו חזר הביתה, ויש לו ערימות של דולרים וחיוך אדיוטי על הפרצוף. אבא בטח נתן לך חיבוק גדול, אמא שלך בטח בכתה. ואחיך הקטן נתן לך כאפה יפה כזו. של גבר. אתה כותב לי בוקר טוב ומיד אח"כ שגם אצלך זה בוקר. מצפה שאני אצהל בהתרגשות יתניע את האוטו ואבוא לפגוש אותך. כאילו כלום לא היה, והכל נשכח כי חזרנו לארץ, וחזרנו להיות בני אדם. רגילים כאלה, שחיים את החיים האמיתיים ולא משחקים משחקים של עשירים, כי זה רק לתקופה, זה רק לעשות את המכה ולחזור. נכון? מצחיק. אני קוראת אותך ונזכרת בתקופה יפה שהעברנו בבישולים של ארוחות שחיטות באמצע הלילה, בעבודה קורעת ומייגעת בימים ומסיבות אדירות בלילות. על השאכטות, על הסרטים ועל הכאפות. "מזל, שיש אותך..." היית שר לי במטבח בסגנון של עמיר בניון קטן כזה, "בסוף כל לילה אני בא, את רזי צניעותך את נותת לי ללמוד וריחמת עלי כמו אם וניצחת איתי הכל..." יפה מצידך שזכרת שיש לי החודש יום הולדת רק לא זכרת באיזה תאריך בדיוק. יפה מצידך כי זה אבסורד שאני מסתכלת אחורה על השנה שעברה עלי והנקודת ציון הכי גדולה שלי היא התקופה שהעברתי איתך, עד לפני כמה חודשים ראיתי אותה כבזבוז. היום אני מודה על כל מה שלמדתי ממנה. אבל אצלך, הכל עובר. נכון? כאילו לא קרה כלום. אז בוא נחזור לארץ הקרה שלך. למקום בוא אתה יכול להיות כל מה שבא לך. בוא נחזור לימי שישי בהרים המושלגים, שתבכה לי שקפאו לך הבייצים ואני אחבק אותך. ונחזור הביתה ונכין מרק חם. של שבת. עד כמה שאפשר להרגיש את השבת. כי פה, יותר מדי חם לך, לא? חם זה רק בהרגשה. גם כשישבנו בסטארבקס במנהטן ושתינו צ'אי חם, היה לי הכי קר שבעולם, במיוחד אחרי שסיפרת לי על ענבל, ואז קמת והלכת, ואני נשארתי שם שעות, על גבי שעות, בוכה את הנשמה. קר היה לי גם כשישבנו עם חבורה של אנשים והתייסת אלי כאילו אני זרה לחלוטין. וכלום לא היה ביננו. ולא בכית לי כמה אתה אוהב אותי בלילות מחובקים במיטה. קר לי עכשיו. שאני בכלל מתעסקת בכעס הזה שיש לי כלפיך, שאני יכולה להשקיע את האנרגיות שלי בדברים הרבה יותר גדולים. כנראה שיהיה חם הקיץ הזה, כן, עם החיוך האדיוטי שלך על הפרצוף, יהיה לך הכי חם שבעולם, שזה טוב.. כן? זה הכל קשור במה אתה מתעסק. אם אתה מתעסק בעובדה שחם לך, באמת לא יפסיק להיות חם, וגם אם תדליק מזגן זה לא יעבור, כי אחרי כמה זמן תצא החוצה ושוב יהיה לך חם. אבל אם תתמקד בדברים אחרים, תשקיע מחשבה בדברים שאתה עושה, בבנאדם שאתה רוצה להיות הקיץ הזה, הזיעה תרד לך על המצח ואתה רק תנגב אותה, בלי מחשבה, בלי רגש, בלי יותר מדי התאמצות להתעסק עם החום, וזה יעבור, ככה סתם, לבד, זה יעבור. ויהיה לך הכי נעים בעולם.
יש לי הרגשה שהולך להיות קיץ חם, אתה אומר לי. ואני חושבת, שזה הכל תלוי בתחושה שלך. הטמפרטורות לא משחקות פה תפקיד. הרי אתה יכול תמיד לחזור לתל אביב ולבלות קיץ שלם מתרוצץ ברחובותיה עם הגופיה שלך והטוסטוס, עושה את העבודה הטפשית שלך, חושב את המחשבות הקטנות שלך, ויהיה לך הכי נעים בעולם. בלילה תרד לקיוסק לקנות לך סיגריות וככה בלי שתשים לב כל הקיץ הזה יעבור לך ויהיה לך הכי נעים בעולם ולרגע אחד לא תעצור ותכתוב לי במסנג'ר שיש לך הרגשה שהולך להיות קיץ חם. אז חזרת לארץ. רגע אחד, אני יביא את התופים ואת המחולות. הרי כולם צריכים למחות לך כפיים. הביג שוט שלנו חזר הביתה, ויש לו ערימות של דולרים וחיוך אדיוטי על הפרצוף. אבא בטח נתן לך חיבוק גדול, אמא שלך בטח בכתה. ואחיך הקטן נתן לך כאפה יפה כזו. של גבר. אתה כותב לי בוקר טוב ומיד אח"כ שגם אצלך זה בוקר. מצפה שאני אצהל בהתרגשות יתניע את האוטו ואבוא לפגוש אותך. כאילו כלום לא היה, והכל נשכח כי חזרנו לארץ, וחזרנו להיות בני אדם. רגילים כאלה, שחיים את החיים האמיתיים ולא משחקים משחקים של עשירים, כי זה רק לתקופה, זה רק לעשות את המכה ולחזור. נכון? מצחיק. אני קוראת אותך ונזכרת בתקופה יפה שהעברנו בבישולים של ארוחות שחיטות באמצע הלילה, בעבודה קורעת ומייגעת בימים ומסיבות אדירות בלילות. על השאכטות, על הסרטים ועל הכאפות. "מזל, שיש אותך..." היית שר לי במטבח בסגנון של עמיר בניון קטן כזה, "בסוף כל לילה אני בא, את רזי צניעותך את נותת לי ללמוד וריחמת עלי כמו אם וניצחת איתי הכל..." יפה מצידך שזכרת שיש לי החודש יום הולדת רק לא זכרת באיזה תאריך בדיוק. יפה מצידך כי זה אבסורד שאני מסתכלת אחורה על השנה שעברה עלי והנקודת ציון הכי גדולה שלי היא התקופה שהעברתי איתך, עד לפני כמה חודשים ראיתי אותה כבזבוז. היום אני מודה על כל מה שלמדתי ממנה. אבל אצלך, הכל עובר. נכון? כאילו לא קרה כלום. אז בוא נחזור לארץ הקרה שלך. למקום בוא אתה יכול להיות כל מה שבא לך. בוא נחזור לימי שישי בהרים המושלגים, שתבכה לי שקפאו לך הבייצים ואני אחבק אותך. ונחזור הביתה ונכין מרק חם. של שבת. עד כמה שאפשר להרגיש את השבת. כי פה, יותר מדי חם לך, לא? חם זה רק בהרגשה. גם כשישבנו בסטארבקס במנהטן ושתינו צ'אי חם, היה לי הכי קר שבעולם, במיוחד אחרי שסיפרת לי על ענבל, ואז קמת והלכת, ואני נשארתי שם שעות, על גבי שעות, בוכה את הנשמה. קר היה לי גם כשישבנו עם חבורה של אנשים והתייסת אלי כאילו אני זרה לחלוטין. וכלום לא היה ביננו. ולא בכית לי כמה אתה אוהב אותי בלילות מחובקים במיטה. קר לי עכשיו. שאני בכלל מתעסקת בכעס הזה שיש לי כלפיך, שאני יכולה להשקיע את האנרגיות שלי בדברים הרבה יותר גדולים. כנראה שיהיה חם הקיץ הזה, כן, עם החיוך האדיוטי שלך על הפרצוף, יהיה לך הכי חם שבעולם, שזה טוב.. כן? זה הכל קשור במה אתה מתעסק. אם אתה מתעסק בעובדה שחם לך, באמת לא יפסיק להיות חם, וגם אם תדליק מזגן זה לא יעבור, כי אחרי כמה זמן תצא החוצה ושוב יהיה לך חם. אבל אם תתמקד בדברים אחרים, תשקיע מחשבה בדברים שאתה עושה, בבנאדם שאתה רוצה להיות הקיץ הזה, הזיעה תרד לך על המצח ואתה רק תנגב אותה, בלי מחשבה, בלי רגש, בלי יותר מדי התאמצות להתעסק עם החום, וזה יעבור, ככה סתם, לבד, זה יעבור. ויהיה לך הכי נעים בעולם.