a case of

behappy

New member
a case of

דרך נחלאות לבד. בלי חברים-תיירים לטייל איתם, לשמוע, לספר. בשוק, עוברת בחנויות המוכרות, נשאבת סמטה לא מזוהה מושכת אותי אליה כאילו אביא איתי אוויר לאבנים הצפופות. העצב מורגל בי אבל אני ממשיכה ללכת. לשבריר שניה זה הרגיש כמו אתה מחכה לי בבית הירושלמי ההוא, שאחזור הביתה היום אני יודעת שגם העצב הזה הוא העצב שלי ולא נבע ממך ויש בזה משהו מנחם. (אלוהים ריחם עלינו באותו חורף שהיה ממילא קר, ולא היה שלג) היום אני יודעת. שלא יכולתי לקחת את כולך ועדיין לעמוד על רגליי. בגן סאקר העצים שראו אותי שרה בסוף אותו חורף, נקרעת, שהכל יהיה בסדר ושמעו אותי בתחילת הקיץ משתזפת, נחה, מחליטה לומר לך שלום אחרון. הם בסוף הקיץ והזיכרון שלי הולך לעצי הר הצופים: ההורים הראשונים שלי בירושלים הקיץ מגליד את הכאב עוד לפני שהוא מספיק להתפרץ הגוף שלי לא יודע לשמור עצב בבטן ועל שמחה אכתוב כשאוכל שוב לרוץ (taste so bitter bitter and so sweet הזיכרון הזה החיים האלה הירושלים הזו שמקיפה אותי במעגלים על מעגלים מסתובבת ונכרכת סביבי) אי שם בקצה נזרעים זרעי הפניה הבאה אנשים עוצרים אותי לשלום מברכים, מבקשים, להכל אני מסרבת זה לא שאני לא מאמינה באהבה אני פשוט לא מאמינה שהיא יכולה להתקיים כרגע והדרך מתרחקת מהעירסול הצפוף המלא ריחות של חוץ ופנים, של שוק ועצים ושקיעה איטית, רחוק מנחלאות.
 

רעוּת

New member
.....

"היום אני יודעת שגם העצב הזה הוא העצב שלי ולא נבע ממך ויש בזה משהו מנחם." זה מפחיד להישאב ככה לקשר, ואני חושבת שצריך לדעת לשים גבולות, כדי לא לאבד את עצמך- את הרגשות הבסיסיים ביותר שנובעים ממך, כמו עצב ושמחה, לדעת שהם יכולים לבוא גם ממך, ולא רק ממנו (ורואים שאת כן יודעת להציב את הגבולות האלה ולא ללכת לאיבוד בתוך זה) אף פעם לא חשבתי על השיר הזה ככה, ש- i could drink a case of you, זה בעצם לדעת להכיל אותו, את כולו, על כל מה שמשתמע מזה, ועדיין להישאר לעמוד על הרגליים. (אבל אולי לא תמיד צריך/ אפשר, וזה גם משתנה בכל סיטואציה).
 

Yael Floyd

New member
jerusalem!

אוי איך שכתבת את ירושלים יפה כלכך... עשית לי חשק לקפוץ. "הקיץ מגליד את הכאב עוד לפני שהוא מספיק להתפרץ הגוף שלי לא יודע לשמור עצב בבטן ועל שמחה אכתוב כשאוכל שוב לרוץ" חשבתי קודם לצטט את מה שרעות כתבה שם, שזה גם נהדר, אבל זה- מדוייק להחריד. אני אוהבת את הדברים שאת כותבת (ולהגיב דורש ממני המון אנרגיות, אז את זה ממש אהבתי) (נשמע לא טוב) (לא נורא
)
 

noosh

New member
...........

זה לא שאני לא מאמינה באהבה אני פשוט לא מאמינה שהיא יכולה להתקיים כרגע לפעמים צריך את ההפסקה מהנוף המוכר בעיניים, למקום אחר, חדש, אפילו אם צריך את זה כדי להתגעגע. לפעמים האוויר נהיה דחוס מדי בשביל להצליח לנשום כי הוא מתערבב עם כל האבק שמוכר לך כבר, אז קשה לסנן אותו פנימה וזה מתיש, זה מעיק, זה לא החמסין שצריך. אני מקווה שאת לוקחת הפסקה ו, כן, לפעמים אי אפשר לשתות מישהו והצליח לעמוד על הרגליים אח"כ, לפעמים את לא מספיק מלאה כדי להכיל עוד מישהו בפנים. והמשפט הזה שלך... מדויק.
 
למעלה