../images/Emo139.gif../images/Emo136.gifחלק א' - ../images/Emo113.gif
אני שונאת את כריסטמס! שונאת! לגמרי! ממש אבל! אני יותר משונאת את כריסטמס.. אני ממש מתעבת אותו! כאילו, מה הקטע עם העץ המטופש הזה?! והמתנות? סתם עוד תירוץ של אנשים לקבל מתנות מאחרים! מה, לא מספיק לכם יום הולכת?! וסנטה קלאוס?! נו ב – א - מ – ת! המצאה של אנשים כדי לעבוד על ילדים קטנים שיש מישהו שמגיע מהשמים ויש לו שם מפעל והוא מביא להם מתנות. כן, בטח. חוץ מזה שמה קורה אם הילד קטן ותמים ולא יודע שאין באמת סנטה קלאוס ושזאת רק המצאה והוא מגלה את זה?! הא?! זה יכול לשבור לו את הלב! אחר כך שלא יתפלאו אם הוא יהיה אימו שמתאפר וחותך ורידים. עוד סיבה שבגללה אני שונאת את כריסטמס היא המפגשים המשפחתיים האלו.. בשביל מה צריך אותם לעזאזל?! במילא יש לי שתי אחיות שאני לא הכי מסתדרת איתן אז אני לא צריכה עוד שלוש דודות שיהפכו את הלחיים שלי לאדומות מצביטות ובני דודים קטנים שיתרוצצו לי בין הרגליים ויהפכו את החיים שלי לגיהינום! ♣ ♦ ♠ קמתי בצער מהמיטה החמה שקראה לי לחזור אליה אבל ניסיתי להתעלם, וזה לא ממש הצליח. חזרתי אליה בקפיצה לעוד חמש דקות טובות של שינה ואחרי זה כבר נמאס לי ממנה, וכנראה שזה היה הדדי כי היא לא קראה לי לחזור אליה. נו, טוב.. שיהיה. אז קמתי שוב פעם ממנה והלכתי כמו רוח רפאים לסלון, יורדת במדרגות וכמעט מתהפכת. הכל היה ממש מקושט והבית נראה כמו פצצה אדומה – ירוקה – לבנה. איזה יופי.. “נטלי,” אמא שלי קראה וחייכה אלי. “בוקר טוב! איזה יום היום?” היא שאלה כאילו אני ילדה קטנה שעדיין מתרגשת מכריסטמס, מה שלא היה נכון, והיא ידעה את זה. “שבוע לפני כריסטמס.. והוו...” אמרתי בהתרגשות מאולצת. היא נאנחה ואז צחקה. הלכתי למטבח והוצאתי שוקו מהמקרר. “בוקר טוב, פאפא.” אמרתי לאבא שלי שישב בכיסא וקרא עיתון. כן, אני קוראת לו פאפא, תתמודדו. מזגתי לי שוקו לספל ושתיתי הכל בלגימה אחת. “בוקר טוב.” הוא אמר והניח לרגע את העיתון בצד, מסתכל עליי ומחייך. “דוד אלכס מגיע היום לביקור.” הוא אמר בהתרגשות. “כן, מאוד מפתיע בהתחשב לעובדה שזה כמו אתמול ושלשום ובטח גם מחר.” אמרתי. לא שלא אהבתי את זה.. דוד אלכס הוא הדוד האהוב עליי והוא ממש מצחיק ונחמד, פשוט לפעמים הוא מעיק, זה הכל. הפעמון צלצל מחוץ לדלת. רצתי לפתוח אותה והוא עמד בפתח. “היי דוד אלכס!” אמרתי וחיבקתי אותו. “היי נטלי.” הוא חייך אליי. “מה את אומרת, אם אני משיג לך עבודה בחנות שלי?” הוא נשמע נרגש. “אתה רציני?! ברור שכן!” אמרתי וקפצתי עליו בעוד חיבוק והוא צחק. “אז יאללה, בואי.” “רק תן לי שניה להתלבש ולהתארגן ואני באה.” אמרתי ורצתי, עולה במדרגות במהירות. הוצאתי בגדים חמים מהארון כי ירד שלג בחוץ כמו כל חג כריסטמס טיפוסי. את השלג דווקא אהבתי. זה אולי הדבר היחיד שאהבתי בכריסטמס. זה והכובעים. כן, הכובעים הם סקסיים. הלכתי לשירותים אחרי שהתלבשתי וצחצחתי שיניים מהר, יורקת את השאריות של השוקו שנשארו לי בפה. ירדתי למטה. “אני מוכנה!” צעקתי בתקווה שהוא ישמע. "אז יאללה, הולכים.” הוא צץ פתאום מהמטבח, מוציא את המפתחות למכונית שלו ויצאנו מהבית. שפשפתי את ידי אחת בשניה בניסיון לחמם אותם. הוצאתי אדים מהפה, מנסה לעשות איתן צורות. אחרי כמה דקות של נסיעה מרובת שירי כריסטמס עצרנו ברחוב שבו היו כמה בתי קפה וחנויות שכולם היו ברוח החג ויצאנו מהמכונית. “אני יכולה לקחת אותך לכאן כל בוקר אם את רוצה.. אה לא, בעצם יש לך בית ספר.” הוא אמר ברצינות. “אלכס, אני כבר בת 20!” מחיתי והוא צחק. “אני יודע, אני יודע.” הסתכלתי על החנות והזדעזעתי. 'CHRISTMAS TREE - לאנשים שחוגגים כריסטמס כל השנה' היה כתוב באותיות גדלות ומסולסלות, ציור של סנטה על המרכבה צויר שם, מצידי החנות היו עצי כריסטמס מקושטים בכל מיני דברים. אתם עובדים עליי... “אני. הולכת. למות.” לחשתי לעצמי והתבכיינתי. “מה?” הוא שאל. “כלום, כלום.” אמרתי, מתחמקת מלהגיד לו את שאני הולכת לעבוד בחנות שהיא הסיוט הכי גדול בחיים שלי. “ברוכה הבאה!” הוא אמר וצחק כשנכנסנו. “יאיי..” לחשתי בציניות בשקט ובחנתי את החנות. הקופה עמדה לה ליד הדלת בצד ימין של החנות. בתוכה היה חלון ראווה שבו הונחו עוגות ועוגיות צבעוניות שהוצאו למכירה. הסתכלתי על שאר החנות והבנתי שהיא גם בית קפה כזה. שישה שולחנות מרובעים היו בחלל החנות אבל לא בכולו, על כל שולחן הוצב עץ כריסטמס קטן. בחלל שנותר היו מדפים ששם היו כל מיני דברים של כריסטמס ומאחוריהם היו מלא מלא עצים גדולים למכירה. הרגשתי כאילו אני בחלום רע, חלום רע מאוד. “נו, אוהבת?” אלכס אמר והסתכל על החנות שלו בגאווה. “כן. מאוד.” אמרתי וצחקקתי בעצבנות, חיוך מרוח לי על הפנים. זה מה שקורה לי שאני לחוצה או סתם עצבנית וצריכה להגיד משהו שאני לא חושבת שהוא נכון, כלומר, לשקר. “יופי!” הוא אמר ומחה כף. “בואי אני אכיר לך את ג'ו!” הוא אמר בהתרגשות והתקדם אל מאחורי הקופה ששמתי לב שהיה שם חלון שממנו אפשר היה לראות את המבטח. מישהו עמד שם. גדול ממני בערך בשלוש שנים, הוא נראה טוב. “היי, ג'ו.” אלכס אמר לאיש שעמד שם, שמן הסתם ענה לשם ג'ו, וגרם לו לעזוב את הסיר עם השוקולד הרותח ולבוא אל החלון, הוא השעין את מרפקיו עליו ובחן אותי. “היי אלכס, מה קורה?” ג'ו שאל ואלכס הנהן. “מי זאת?” “זאת אחיינית שלי, היא תתחיל לעבוד פה עכשיו, קבל אותה יפה, כן?” אלכס אמר ונימה קצת מאיימת נשמעה מקולו. “כן, בטח.” “יופי. אני יוצא עכשיו לכמה סידורים. כריסטמס, אתה יודע. תלמד אותה את מה שהיא צריכה לדעת ואני אבוא יותר מאוחר.” הוא אמר והלך. הסתכלתי אחריו כשהוא יצא ואז הסתכלתי לצד השני וג'ו עמד לידי. “ג'ו.” הוא הציג את עצמו בפני והושיט לי יד. “כן, הבנתי את זה.” אמרתי וצחקנו. “נטלי.” הצגתי את עצמי בפניו ולחצתי את ידו. “ואני מציעה לך לערבב את השוקולד, אחרת יהיו בו גושים.” “יש לי את השיטות שלי, סמכי עליי ואל תדאגי.” הוא אמר בטון רגוע וקרץ לי, הולך חזרה למטבח. נשארתי להסתכל עליו כשערבב את השוקולד. “אז ככה,” הוא אמר פתאום. "כשמישהו בא, תלכי אליו ותשאלי אם הוא רוצה לשתות משהו ואז תביאי לו. אחרי כמה זמן תלכי אליו ותשאלי אותו אם הוא מוכן להזמין. אם כן, תיקחי לו את ההזמנה ותביאי לי אותה, אני אכין אותה וכשאני אקרא לך תבואי ותיקחי אותה ואז תביאי לו אותה – עם חיוך.” הוא אמר והדגיש את שתי המילים האחרונות. הנהנתי למרות שהוא לא ראה את זה.
הממ אז זה וואנשוט שכתבתי והחלטתי לפרסם. ^^ אני לא עושה לו תעודת זהות אבל אם צריך אז תגידו לי
כמה הערות: -הסיפור מסופר בתקופת "radio:ACTIVE" אבל אין את מקפליי..
-אני לא באמת שונאת את החג, כעיקרון כתבתי את זה בשביל חברה שלי שאוהבת את טום.. וגם היא לא שונאת את החג
-ממליצה לקרוא אותו עם all i want for christmas של מריה קארי (http://www.youtube.com/watch?v=K5bo4VDEH-U ) שממנו לקחתי את ההשראה
D:
ואהבתי את זה. זה היה קליל וחמוד ובדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. (אני אגיב ביתר פירוט מחר, כי עכשיו אני עייפה מתה וחולה, ו, אה, צריכה ללכת לישון.
