AMH גרוע

[פילוסופית קטנה]

AMH גרוע

בא לי למות (

בת 32 עוד פחות מחודש.
לפני 3 שנים וקצת עשיתי פרופיל הורמונלי במקרה וגיליתי שיש לי FSH של 21. חודש לאחר מכן היה 19.
הבנתי שהתוצאה גרועה. אני ובעלי דאז החלטנו לעשות ילד למרות שזה לא התאים כי הייתי סטודנטית- לא מבחינת לימודים ולא מבחינה כלכלית, אבל הבנו שכדאי להתחיל עכשיו.
כבר קבעתי תור לרופא פוריות, התחלנו בבדיקות. אצלו הכל היה תקין.
הורדנו את הקונדום.

בדרך פלא, נכנסתי להיריון בחודש הראשון, גיליתי ממש כמה ימים לפני התור של הרופא פוריות.
היינו באופוריה מוחלטת והבנתי כמה שיש לי מזל מטורף.
ההיריון עבר בשלום (טוב, היה בסיכון אבל נולד ילד בריא).
הנקתי זמן ממושך וכשהוא היה בן 11 חודשים עשיתי שוב פרופיל הורמונלי, בתקווה שהמצב יהיה טוב יותר. הפעם גם התוצאה הייתה לא מזהירה- משהו כמו 17.

היום הבן שלי בן שנתיים וארבעה.

לפני חצי שנה התגרשתי.

מאז שעשיתי את הפרופיל ההורמונלי ההוא, חשבתי לעשות AMH. פחדתי מהתשובה. אחרי שראיתי שהמצב ביני לגרוש (כשעוד היינו נשואים ואח"כ פרודים) לא משהו, הבנתי שאין טעם לעשות את הבדיקה, כי זה לא שאני הולכת לעשות עכשיו ילד אם התוצאה לא תהיה טובה.

הפעם אזרתי אומץ סוף סוף, ידעתי שהסיכויים שתהיה תוצאה טובה קלושים, אבל הייתי חייבת לעצמי לדעת את האמת.

התשובה התקבלה כרגע- 0.14.

פרצתי בבכי עז ואני עדיין לא נרגעתי. אני מבינה שהתוצאה גרועה ממש ומדוייקת יותר מהFSH.
אני לא יודעת מה לעשות.
התחלתי לעבוד בעבודה חדשה רק לפני כמה ימים וזו החלפה לחופשת לידה. המשכורת לא היסטרית. עם המזונות אני במצב סביר ומצליחה אפילו לחסוך קצת לדירה (יצאתי מהנישואים כמעט בלי כלום).
כבר עכשיו אני בקושי מסתדרת עם ילד אחד מכל בחינה שהיא כאם חד הורית...

אני לא יודעת מה הסיכוי למצוא גבר לעשות איתו ילד בשנה שנתיים הקרובות. עם התוצאה הזו, אני מבינה שאולי יהיה אז מאוחר מידי.
ולעשות ילד לבד...
אני מבינה שהעלויות הכלכליות גבוהות בטיפולי פוריות, הסבל הנפשי והרגשי והפיזי שכרוך בטיפול פוריות שאולי יהיו ממושכים מפחיד אותי מאוד- ולעבור את זה בלי בן זוג תומך נראה לי נוראי אפילו יותר.
שלא לדבר על מה יהיה אח"כ? איך כאם חד הורית עם שני ילדים שרק על אחד אני מקבלת מזונות ועם משכורת מעפנה אני אצליח להסתדר?? אין סיכוי שאני אוכל לרכוש אי פעם דירה (גם עכשיו זה נראה רחוק) ולהקנות ביטחון כלכלי לי ולילדים... שלא לדבר על זה שזה נראה לי אגואיסטי שיהיה לי ילד אחד עם אבא ידוע, אוהב, שמעורב מאוד בחיים שלו מכל בחינה שהיא- ומנגד ילד שלא יודע מי אבא שלו, שרואה את אחיו הולך לשבתות אליו ובאמצע שבוע והוא לא...
וכן, הקושי לעבור היריון לבד (שיש סיכוי שיהיה שוב היריון בסיכון- הקודם היה כרוך באישפוזים רבים) כשאני כבר אמא... הייתה לידה טראומטית- שוב, לעבור בלי בנזוג אם יקרה שוב...
חוויתי דיכאון אחרי לידה וגם אז היה לי בנזוג תומך שעזר לי ועכשיו לא... אם אני שוב אתקשה לטפל בתינוק החדש- מה יהיה גם עם אח שלו?
עד שבני התחיל לישון סופשים אצל אבא שלו, חצי שנה הייתי היחידה שקמה אליו בלילות, שקמה מוקדם בבוקר, שלא ישנה לילות שלמים, שקמה מוקדם בשבתות, שלא יכלה לצאת לבלות עם חברים או לנהל זוגיות או לחלום על זה אפילו... אינטנסיביות מטורפת במיוחד אחרי הפרידה שהייתה לי קשה מאוד נפשית ומתישה... המחשבה על להיות אמא חד הורית מההתחלה לתינוק בלי להיעזר בבן זוג קשה לי מאוד. גם אז היה נראה לי קשה- אבל נכון שהסתדרתי ואני עצמאית יותר עכשיו ומגדלת את בני בהרבה אהבה ויכולת בלי לסמוך על אף אחד והתרגלתי... אבל זה הרבה יותר קשה עם תינוק רך...

אני מרגישה מבולבלת יותר..... יש לי כמויות של פחדים וחששות מהעתיד... אם היה לי בנזוג, לא הייתי חושבת פעמיים והייתי מנסה להכנס לתהליך הזה למרות הקשיים האחרים כי הייתה לי תמיכה מכל בחינה שהיא.... אבל אין לי וזה הופך את העניין קשה הרבה יותר. אם לא היו לי ילדים כלל, כנראה שהיה לי קל יותר להחליט כי הלחץ שלא יהיו לי ילדים לעולם היה הרבה יותר גדול ופה אני כאילו יכולה "להסתפק" בו..
אבל מפחיד אותי מאוד שאתחרט יום אחד, כבר עכשיו אני רואה שהוא רוצה אח או אחות קטנים ומתעניין בתינוקות ואני כל כך רוצה להעניק לו אח או אחות וגם אני רוצה בעצמי עוד ילד, רק אחד...

אני מפחדת, לחוצה, חוששת, בוכה, מבולבלת... אני יודעת שאין החלטות נכונות, אבל לא בטוחה שאני יודעת לגמרי מה המשמעות של הבדיקה, מה זה אומר שיהיה הצפי בעוד כמה שנים אם אחליט לחכות בכל זאת אולי להכיר מישהו..
ו... אם אכיר רווק או מישהו שרוצה עוד ילדים... אני אמורה לספר לו בתחילת הקשר שיש לי בעיות פוריות? אי אפשר להסתיר דבר כזה ומצד שני, זה בטח גם מרתיע... במיוחד לומר שאולי אזדקק לתרומת ביציות... ואם אני אגיע למצב כזה, אני אעדיף כבר לא לעשות ילדים..

 

[פילוסופית קטנה]

אגב

המחזור שלי בחודשים האחרונים לא הכי סדיר. פעם יש חודש הפרש, פעם 21 יום, 26 יום וכן הלאה...
בנוסף, הפסקתי להניק כשהוא היה בן שנה ו- 3, כלומר לפני שנה.
כשאני לוחצת על הפטמות, יוצא טיפה נוזל שקוף ואח"כ לבן. זה הגיוני שעדיין יש השפעה הורמונלית על הגוף שלי אחרי כל כך הרבה זמן בלי הנקה?
יכול להיות שזה קשור איכשהו לכל הסיפור?
כדאי לעשות פרופיל הורמונלי? זה ייתן לי משהו? (הפרופיל ההורמונלי האחרון שעשיתי היה לפני שנה וחצי)

 

[anguly]

זה באמת מצב לא קל, אבל אם לנתח את מצב העניינים בצורה שקולה המצב לא טוב.

את מהנשים שיש להן מנפאוזה מוקדמת.
היא התחילה בעצם כבר לפני כמה שנים, ועם הילד הראשון שלך היה לך מזל גדול. מה שוקרה כשהמצב מתחיל להדרר זה שיש חודשים טובים יותר וטובים פחות וכנראה תפסת חודש מוצלח!

ההריון מעכב זמנית את התהליך ויכול להיות שאם היית מנסה מיד אחרי אז היה סיכוי להצלחה. אבל מאז עבר זמן והבדיקות מאששות שהמצב לא טוב.

מבחינת המערכת אם בבדיקות פרופיל הורמונלי הFSH יהיה מעל 20 לא יאשרו לך הפריות.
ככל שתחכי הסיכוי להצליח הולך ופוחת, כבר כעת הוא מאד מאד נמוך אם בכלל, אם תמתיני זה כמובן לא ישפר את המצב.

אני מצרפת לך קישור לאתר של זיידמן שבו הוא מסביר מה הסיכוי ללידה של ילד ברמות הAMH שלך - זה לא אפס אבל זה ממש נמוך פחות מ10%.
http://www.baby4u.co.il/article.aspx?id=948

וצר לי שאני לא אשת בשורות, אבל עדיף לדעת ולא לשגות בחלומות.

 

[פילוסופית קטנה]

תודה

עוד כולם אומרים לי שאני צעירה ויהיה בסדר וטיפולי פוריות מתקדמים היום ועובדה שהצלחתי להכנס להיריון בקלות אז אין סיבה שזה לא יקרה...
ממה נגרמת מנפאוזה מוקדמת?
מה הסיבה שלא יהיה לי עוד חודש מוצלח?
ומה בעצם הבעיה? אם אני צעירה ויש לי ביציות טובות, אני בסה"כ צריכה ביצית אחת בחודש כמו לכל אישה כדי להכנס להיריון, לא?
אם הבנתי נכון, זה רק אומר שאם ירצו לעשות לי הפריה חוץ גופית אז ישאבו לי ביציות ואז פשוט השחלות שלי ייצרו פחות ביציות בכל טיפול אז זה מקטים את הסיכויים לביציות מופרות טובות שאפשר להחזיר לרחם, נכון?
למה בעצם אחוזי ההצלחה כל כך נמוכים?

זיידמן עוד נשמע ממש מאושר מזה שזה 10% הצלחה... :\

מה העלויות של טיפולי פוריות לשאיבת ביציות והקפאתן וגם עלות ההקפאה? מה אחוזי ההצלחה של היריון תקין מביציות לא מופרות (הבנתי שנמוכים יותר מהמופרות)?
מה העלויות של תרומת זרע?

איפה בכלל מתחילים ואיך יודעים מהם השיקולים הנכונים?

 

[anguly]

בכל חודש הגוף שלך מנסה לגייס ביצית טובה

ע"י הפרשת FSH שהוא מעודד את השחלה לייצר זקיקים.
ככל שהמאגר מתדלדל ויש בו פחות נדרשות רמות גבוהות יותר של FSH כדי לגרום לגוף לגייס זקיק עם ביצית.
לכן FSH הוא אינדיקציה להתדרדרות במאגר הביציות הקיים.

עד כמה שידוע לי אף אחד לא יודע למה אצל חלק מהנשים התהליך הזה מתחיל מוקדם, אבל עובדתית זה קורה.
מהרגע שזה מתחיל המאגר הולך ומדרדר, אם את כבר בFSH שמסתובב סביב ה20, זה אומר שאת בסוף של הסוף, זה לא אומר שאין כלום, זה אומר שכמעט אין כלום, ככה שבעיקרון יכול להיות עוד הריון בדיוק כפי שקרה לך. אבל הסיכויים הולכים ופוחתים, והזמן שעובר רק מפחית אותם.

הסימנים של מחזור לא סדיר מחזק את המידע הזה, יתכן מאד שבחלק מהחודשים הגוף מגייס זקיק מוביל אך הוא ריק אין בו ביצית, ולכן לאחר הביוץ שהוא נטול ביצית אין גופיף צהוב ולכן הגוף נטול תמיכה ומתחיל סייקל חדש מיד - זה גורם למחזורים שבאים בתדירות גבוהה.

במקרה כזה טיפולי פוריות לא יועילו - הטיפולים עוזרים לגייס זקיקים עם ביציות, אך אם את בקצה כבר סביר שמה שיקרה הוא שהטיפול לא יצליח להביא לגיוס זקיקים, וגם יתכן שיהיו זקיקים ריקים.
לכן נקבע שאם הרמות של הFSH מעל 20, אין עוד טעם בהפריה כי הסיכוי להצלחה מאד נמוך.
כמו כן מה שהסתבר לאורך השנים הוא שהגוף טוב יותר בלגייס את הביצית הטובה ביותר שנותרה, בעצמו, ולא בטיפולי פוריות, ולכן הרבה פעמים במצבים כאלה שבהם עדיין יש ביוצים עם ביצית מנסים אחד משני דברים - שאיבה על בסיס מחזור טבעי או הזרעה.

אם הייתי במצבך הייתי עושה טיפול ניסיון (אם יאשרו לך), ומנסה לראות אם הגוף מגיב, אם כן בהחלט אפשר לעשות הקפאה של ביציות - שרידותן נמוכה יותר כשהן לא מופרות אבל זה תחום שמתפתח ומשתפר וכדאי לברר.

עלות טיפול פרטי - שאיבה + החזרה 20,000 ש"ח והתרופות תלוי בכמויות אבל יכול לנוע בין 5000 ל20,000 גם כן.
יתכן שאת הסכום של השאיבה וההפריה אפשר להפחית קצת עם בוחרים במסלול של ללא הרדמה, אם אין הרבה ביציות זה בהחלט אופציה טובה.
אני לא יודעת מה הסטטיסטיקה של הקפאת ביציות - אז אני לא יכולה לענות על זה.

צר לי שכל מה שאני כותבת נשמע כל כך פסימי - אבל המצב באמת לא נראה משהו. אני במקומך הייתי מנסה לעשות שאיבה לצורך הקפאה - קודם כל כדי לראות מה המצב ואיך את מגיבה, וגם אולי בכל זאת להשאיר איזו תקווה לעתיד. כמו כן אם תנסי תדעי איפה את עומדת ומה צפוי. אם תהיה תגובה טובה זה יהיה מעודד, אם לא תהיה תגובה תצטרכי להבין שזה המצב ולחשוב על דרכים חלופיות להביא עוד ילד לעולם.

חיבוק גדול גדול, השילוב של המצב הגופני והמשפחתי בודאי לא עושים את כל ההחלטות האלה לקלות.

 

[פילוסופית קטנה]

תגובה

תודה רבה על ההשקעה בתשובה.
מה זה אומר אם הרווח בין המחזורים דווקא הולך וגדל?

לגבי העלויות- חשבתי שעד שני ילדים המדינה מממנת? או שזה נכון רק לגבי זוגות נשואים?האם מדובר ב-20,000 שקל עבור מחזור טיפול אחד?? ואם אני רוצה במרפאה ציבורית? האם יש החזרים של ביטוחים פרטיים? מה עם מושלם של קופ"ח?
העלויות של התרופות שאת מדברת עליהן- זה לחודש??
אם אלו הסכומים עבור כל מחזור טיפול ועבור חודש, אין סיכוי שאני אעמוד בזה

כמה עולה הזרעה? כמה עולה תרומת זרע?
מה העלויות של הקפאת ביציות?

נגיד שאעשה טיפול אחד ואקפיא ביציות (אבל בטח אני אצטרך הרבה ביציות ליתר ביטחון ואם הגוף שלי לא יפיק, כצפוי, מספיק ביציות, זה אומר הרבה מחזורי טיפול, נכון?) והתגובה של הגוף תהיה טובה, אז זה אומר שיש סיכוי שגם בעתיד היא תהיה טובה, גם אם יעבור הרבה זמן?

ולמה בעצם אני צריכה טיפול הורמונלי אם את אומרת שמסתפקים בביוץ הטבעי של הגוף והגוף שלי הוכיח שהוא יכול להחזיק היריון- אז לא זו הבעיה?

 

[anguly]

אנסה להשיב

כשהמרחק בין המחזורים גדל, זה אומר שכלל לא מגויס זקיק אפילו לא כזה שהוא ריק, או שלוקח זמן רב לגייס אותו.

לגבי העלויות - המדינה אכן משתתפת עד שני ילדים - אך יש תנאים שצריך לעמוד בהם, והם שיש סבירות מתקבלת על הדעת שהטיפול יצליח - לכן נקבע כי מקסימום FSH המאושר לטיפולים הוא 20, מי שיש לה מעל זה גם אם אין ל ילדים כלל לא תקבל אישור. גם מי שיש לה פחות, אך הגוף שלה לא מגיב לטיפולים, כלומר שיש מחזורים ללא ביציות או ללא עוברים לא מאושרים לה טיפולים נוספים, המדינה אינה מוכנה לממן טיפולים שהסיכוי שלהם להצלחה נמוך מאד.

הסכומים שכתבתי הם למחזור טיפול אחד. (כן גם התרופות - רק ששם זה משתנה זה יכול להיות 5000 וגם 20,000 הכל תלוי במקרה הספציפי) כלומר לניסיון אחד.
אם יש לך ביטוח פרטי מלפני שגילית שיש לך בעיה - אז יתכן ויאשרו לך, אני לא יודעת לא מכירה סיטואציה דומה.

לגבי הזרעה הסכומים יותר נמוכים ונדמה לי ששם גם אין מגבלה של FSH או שהיא פחות מחמירה.

אם תנסי להקפיא ביציות לעתיד - לא תלכי על האופציה של גיוס הביצית המגויסת באופן טבעי כי זה אומר שבכל מחזור ישאבו רק אחת וזה לא יתן הרבה מה לעבוד איתו בעתיד.
האופציה של טיפול על בסיס טבעי אפשרית וטובה רק אם תבוצע הפריה והחזרה של עובר טרי. במקרה כזה זו האופציה הטובה ביותר.
אם את חושבת על הקפאת ביציות אז ביוץ טבעי לא יתאים.

אני חושבת שאת לא לגמרי מבינה עד כמה המצב בעייתי - כבר כעת גם אם היית פועלת להשגת הריון באופן אקטיבי היום, לא ברור שזה בכלל אפשרי - על פי המספרים זה לא נראה מבטיח, אבל כאמור לעתים התגובה בפועל טובה יותר מאשר מה שהמספרים מנבאים.

ראיה לטווח יותר רחוק למשהו בעתיד בעוד שנה או שנתיים, בעצם משמעותה ככל הנראה ויתור על הניסיון להביא ילד נוסף מביציות שלך.
כרגע זה נראה לך כמו משהו שאת לא יכולה לחשוב עליו, אבל יתכן שבעתיד כן תראי בזה אופציה.
לגבי בן זוג עתידי ואיך מסבירים - אומרים את האמת, יש אנשים שאולי זה יפריע להם, אבל מי שבאמת אוהב אותך לא יראה בתרומת ביצית סוף העולם.

וכן את במצב בלתי אפשרי כמעט להחלטה שקולה.
קשה להביא ילד כשלא מוכנים לכך כלכלית ונפשית.
לכן הצעתי שתבחני טיפול לצורך גיוס ביציות לשימור, זה גם יתן אינדיקציה למה בדיוק המצב אם את מגיבה או לא, וגם ישמור לך משהו לעתיד.

 

[פילוסופית קטנה]

קשה לי להפנים

שהמצב כל כך גרוע.
האם היית אומרת את זה גם ללא בדיקת הAMH??
ולא הבנתי עדיין מה העלויות אם המדינה מממנת לי את הטיפולים?
זה קריטי מבחינתי.
אני לא אוכל לעמוד במחירים כאלה, גם לא במחזור טיפול אחד ודי בטוח שאחד לא יספיק.
גם אם אני אחליט לעשות עכשיו ילד, כשאת מגדלת אותו ואת משלמת לאט לאט מהמשכורת ומגייסת קצת עזרה מההורים אז איכשהו מצליחים לגדל אותו בצורה סבירה, אבל לא כשמוצאייםעשרות אלפי שקלים ואפילו מאות אלפי שקלים.

לגבי בן זוג עתידי- את מדברת רק אחרי שכבר נמצאים במערכת יחסים שכבר יש רגש... זה כבר יותר מסובך לצד השני לשקול אם להיות איתי או לא בגלל זה

 

[anguly]

זה באמת מצב שקשה להפנים

הייתי אומרת את זה גם בלי הבדיקה, התוצאות שלך היו לא טובות כבר לפני 3 שנים, וזה לא משתפר הענין הזה. וכאמור הקושי כאן הוא גם לקבל את מימון המדינה, יכול להיות שלא הייתי אפילו חוזרת על הבדיקה אלא מנסה להוציא אישור עם התוצאה מלפני שנה כי יכול להיות שאם תבדקי תגלי שאת כבר לא עומדת בקריטריונים.

אם המדינה מאשרת לך טיפולים, ואת עושה טיפול בציבורי, אז את לא משלמת כלל על החלק של הטיפול (חוץ מהוצאת התחייבות אבל זה משהו זניח) ואת משלמת 15% על תרופות. ואז כל מחזור טיפול יוצא משהו שנע בין 500 ל2000 ש"ח עלות התרופות... שוב זה תלוי במינון וקשה להעריך מראש כמה בדיוק זה יוצא.

 

[פילוסופית קטנה]

אוקיי

זה כבר משהו שיותר סביר לעמוד בו.
לא ענית לי לגבי ההזרעות וההקפאות (סליחה על ההצקה...).
הם לא יבקשו פרופיל הורמונלי חדש??
הקודם היה כבר לפני איזה שנה וחצי....

אז הקריטריון היחידי הוא FSH מתחת ל- 20, כן?
וזה משהו שלפי מה שקראתי בעבר הדיאה יכול לעזור, נכון?
האם לא יבוא לטובתי (מבחינת האישור לעבור טיפולים) העובדה שילדתי כבר וגם שאני צעירה אז הביציות שלי איכותיות בהשוואה למישהי בת 40 עם אותן תוצאות?

 

[anguly]

בהזרעות עולה רק התרופות 15%

הקפאה - באופן רגיל 5 שנים ראשונות חינם אם אני לא טועה, אבל לא אמור להיות משהו מיוחד - זה יהיה כמו IVF רגיל (הפריה).

הקריטריון הראשוני הוא FSH מתחת ל20, לכן אם אפשר להגיש את הטפסים עם הבדיקה האחרונה היה עדיף אם כי שנה וחצי לא בטוח שיקבלו את זה. לכן לפני שהייתי חוזרת על הבדיקה הייתי לוקחת חודשים דיאה כמו שכתבת כדי להוריד את זה קצת אולי ולא לבוא עם תוצאת שיא.
ואני לא יודעת איך מתייחסים לפונקציית הגיל.
היתה פה מישהי במצבך היא בסופו של דבר לא הצליחה למרות הרבה טיפולים, אבל אישרו לה די הרבה - אבל אני לא זוכרת את המספרים.
בהמשך היום אני אנסה לחפש הודעות שלה... ולקשר לך, היא כבר לא גולשת פה.

 

[פילוסופית קטנה]

תודה

בהזרעה אני לא אמורה לשלם גם עבור הזרע עצמו?

 

[anguly]

כן את אמורה אם זה יהיה תרומת זרע

גם בהזרעה וגם בהפריה - אני לא בקיאה בעלויות של זה - אפשר לשאול בפורום יחידניות מבחירה.

בדקתי קצת בארכיון על אותה בחורה שכתבתי לך עליה.
היא באמת הצליחה להוריד את רמות הFSH באופן דרמטי מרמות של 24 לרמות של 8 באמצעות טיפול בכל מיני שיטות.
אבל אני חייבת לציין שהיא לא הצליחה למרות זאת, אבל בהחלט כדאי לשקול ולו רק כדי לקבל את האישור המיוחל לטיפולים.
הנה קישור לשרשור שבו היא מספרת על התוצאות שלה ובהמשך גם מה היא לקחה.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=183&MessageId=148586352

 

[פילוסופית קטנה]

מרתק!

אבל היא לא ענתה מי מכין את המתכון הזה ואיפה רוכשים אותו?

 

[נתנאלה2]

פילוסופית יקרה

את מעלה פה כל כך הרבה נקודות ותהיות ופחדים,
עד כי אנני יודעת מה להשיב לך,
ולמה בדיוק להתייחס.
ברור שאם היה בנזוג ההחלטה היתה ברורה,
אבל היות ואין, את חייבת לחשוב מה את רוצה ,
ברגע שתדעי, יהיה לך הרבה יותר פשוט, עם עצמך, להמשיך הלאה
עם קצת יותר שקט נפשי ,
ומה בעצם על הפרק ?
עוד ילד ,
נראה לפי מה שרשמת, שכעת זה דיי בלתי אפשרי,
את עדיין אינך מוכנה מכל הבחינות,
ובכדי להמשיך הלאה, את חייבת להתייחס לנקודות הבאות:
כלכלית, : אין לך עבודה מכניסה וקבועה, חפשי והתחילי לחסוך,
פיזית, טיפולית: האם יש לך על מי לסמוך? בטיפולים, בהריון, אמא חברה טובה,
נפשית, מה לאמר לילד , שלא יהיה לו אב, (כנסי לפורום אימהות יחידניות מבחירה, קראי ושאלי )
האם את בטוחה שאת מוכנה כעת לעוד תינוק ?
חכי לפחות עד שתתארגני, עם כל השאלות והדילמות הללו, או לפחות עם חלקן,

ילד בעתיד עם בן זוג, זו בעצם החלטה הכי קלה, או מתבקשת ,ועם זאת כמו שאמרת, הזמן אינו לטובתך
אבל מצד שני, כשיש בן זוג שאוהב ותומך, אפשר לעשות הכל
וגם תרומת ביצית, כמה שהיום נשמע שזה צעד מפחיד ומבהיל, יראה פתאום כפתרון מקסים,
ומאידך, אם לא יהיה בן זוג?
קבעתי לעצמך, תאריך יעד, שברגע שיגיע, ואם חלילה לא יהיה שותף,
תעשי שום חושבים כיצד להמשיך.
עם כל הכבוד לבדיקה שערכת, מה שקובע, הוא התגובה בפועל
מאחלת לך בהירות וזוגיות טובה
ועוד ילד אחד, או שניים,

 

[פילוסופית קטנה]

היי

תודה על המענה.
נפשית, אני חושבת שאני מוכנה לילד, וממילא רק אחרי שהוא נולד- אתה מתחיל להיות מוכן באמת.
מכל הדברים, בעצם מה שהכי מטריד אותי, אני חושבת, זה הפן הכלכלי וההתמודדות עם הילד דה פקטו. כי לא יהיה בן זוג שיוכל לעזור לי כשיהיה לי קשה או כשארצה קצת חופש וגם לא יהיה גרוש שייקח את הילד מידי פעם ואני אוכל לקבל קצת חופש (זה אולי נראה מוזר לחלק מהאימהות פה, בעיקר הנשואות, מה פתאום חופש מהילד... אבל לטפל בילד לבד, קטן מאוד, זה לא קל נפשית ומשום בחינה שהיא. לי, לפחות).

תרומת ביצית ממש נשמע לי כמו משהו מבהיל- גם כלכלית וגם רגשית.

השאלה באמת אם אקבע תאריך יעד (כמה? שנה? שנתיים? אם לא הייתי יודעת שיש לי בעיה, בכיף הייתי מאפשרת לעצמי עוד שנתיים- שלוש עד גיל 34-35)- אם זה לא יהיה מאוחר מידי.
ומה אומרים לבן זוג פוטנציאלי ובאיזה שלב, שייתכן שלא יהיו לו ילדים ממני- במיוחד אם הוא רווק?
איך אפשר לדעת מה התגובה בפועל אם לא מנסים טיפולים קודם?

 

[ביצית מקושקשת]

יש לי רעיון בשבילך

את יכולה לגשת לטיפול IVF עם תרומת זרע.
אם נוצרים עוברים מספיק טובים, אפשר להקפיא אותם ולהשתמש בהם בעתיד, כשתרגישי שאת יכולה לגדל עוד ילד מכל הבחינות, כשתדעי מה מצבך הכלכלי והזוגי והנפשי.
אם נוצרים מעט עוברים, תוכלי לעשות סבב נוסף אבל לדעתי זה יהיה על חשבונך (כי למיטב ידיעתי לא מאשרים מימון לסבב נוסף כשיש עוברים מוקפאים).
בעקבות הטיפול תראי איך הגוף מגיב ותוכלי להסיק מהנתונים מהם הסיכויים שלך להרות מביצית שלך.
אם הסיכויים אפסיים, הרי שאין כאן התלבטות, מלבד מחשבה על אלטרנטיבות. אולי בעתיד תכירי מישהו ותחליטו ללכת למסלול של תרומת ביצית - גם אם היום זה נראה לך מפחיד, כשמאוד רוצים ילד זה נראה פחות מפחיד. אולי לבן הזוג העתידי יהיו ילדים משלו והבן שלך יזכה לאחים ותרגישי שהמשפחה שלך שלמה. אולי תוכלי בעתיד לשמש משפחת אומנה לילד שזקוק לבית (ואז המדינה משתתפת בהוצאות גידול הילד). יש דרכים אלטרנטיביות להגשים את החלום...

 

[anguly]

אהבתי מאד מה שכתבת

אני מסכימה עם כל מילה!
מקווה שזה יעזור גם ל"פילוסופית קטנה" לגבש החלטה מושכלת.

 

[פילוסופית קטנה]

תודה

בעצם אם אני מבינה נכון, לקחת תרומת זרע ולהקפיא ביצית מופרית כדי להגדיל את הסיכויים לכך שהביצית תשרוד את ההקפאה? האם ניתן להקפיא חלק מופרות וחלק לא?
כי מטרת ההקפאה היא בעיקר כדי שבעתיד כשיהיה בן זוג, אוכל לעשות איתו ילד ויהיה מוזר לעשות טיפולים עם בנזוג כשאני הרה מגבר אחר....
כמה זה נחשב מעט עוברים וכמה הרבה? כמה זה נחשב מעט או הרבה ביציות?

זו בהחלט אפשרות שאני יכולה לשקול.
למרות שכשאני חושבת על זה, אם אני כבר נכנסת לתהליך של שאיבות ותרופות, אז נראה לי מוזר לא להחזיר את הביצית המופרית פשוט וזהו.. זה כאילו סתם לסבול...

 

[ביצית מקושקשת]

אז ככה

נכון להיום, הטכנולוגיה של הקפאת ביציות לא מופרות עדיין לא מפותחת מספיק, אחוזי ההצלחה נמוכים יחסית ולכן לא הייתי תולה בזה יותר מדי תקוות, במיוחד בהתחשב בעובדה שהנתונים שלך מעידים על ביציות שגם ככה לא במיטבן. לכן, לדעתי עדיף להקפיא עוברים ולפחות לדעת שיש לך סיכוי אמיתי (בהנחה שיהיו לך עוברים באיכות טובה או לפחות סבירה).
ואז תצטרכו להחליט, את ובן זוגך העתידי, אם להרות מתרומת הזרע שאת בחרת, או מתרומת ביצית שתבחרו ביחד (או אחד כזה ואח"כ אחד כזה...). נכון שזה לא מצב אידאלי אבל זה יתן לכם שתי אופציות להביא ילד ביחד, שזה הרבה יותר טוב מכלום.
את יכולה כמובן להחזיר את העוברים מייד לאחר הטיפול, אבל משתמע ממה שכתבת שאת לא ממש מרגישה מוכנה כרגע לגדל עוד ילד, זה כבר שיקול אישי שלך.

עקרונית אני מניחה שאפשר להקפיא חלק מהביציות מופרות וחלק לא, זה בהנחה שיצליחו לשאוב מספיק ביציות. אחרי טיפול IVF אחד או שניים תוכלי כבר לדעת מה מספר הביציות שאת יכולה להפיק. אם זה מעט, לא הייתי מסתכנת בהקפאת ביציות לא מופרות. אם אני לא טועה, הקפאת ביציות היא הליך יקר. אני לא מתמצאת בסכומים.
מה זה מעט? אחת זה מעט (את זה הגוף מייצר גם בלי הורמונים). גם שתיים או שלוש זה מעט, כי לא כולן מופרות וחלקן הולכות לאיבוד בתהליך. מצד שני, אם העוברים איכותיים, גם אחד יכול להספיק. אחרי טיפול IVF אחד או שניים יהיו לך יותר נתונים ותוכלי לדעת עד כמה כל אחד מהתסריטים הנ"ל באמת ריאלי.