......And I hate disintegration
אני לא יודעת איך להמשיך הלאה. (אני לא מספיק חזקה. חשבתי שכן, אבל אני לא. אני לא יכולה באמת). כבר כמה ימים שאני לא חושבת על זה, וזה בסדר, כי החלטתי לא לחשוב על זה והחלטתי שמעכשיו צריך לחיות, ואני עושה את זה, ואני חיה את החיים שלי...או אולי זה רק לנסות לברוח מהכל, מהמחשבות האלה, לפעמים באמצע היום קורה לי שאני נזכרת במה שהיה עכשיו-לפני--- זה היה רק כמה ימים אחרי, ועדיין היתה השבעה, ואני לא זוכרת כמעט שומדבר משם, וזה מכאיב אז אני לא חושבת על זה, הנה כבר נגמר אוקטובר, וההקלה שהרגשתי כשעבר התאריך, זה לא באמת מחזיק. ואני מנסה למלא את הריקנות הזאת במליון דברים אחרים, וזה לא עוזר, זה אפ'פעם לא עוזר, כמה שאני לא אמלא את הימים שלי בדברים אחרים, איאפשר באמת לברוח. ואני בכל זאת מנסה ומוצאת את כל הפתרונות הלא נכונים, ואם אני יודעת שזה לא נכון אז למה אני עדיין עושה את זה? למה אני מחפשת יציבות במקום שאני יודעת שרק יערער אותי יותר אח"כ, ולמה כל ההרס העצמי הזה, ואני לא יודעת להתמודד עם כל השינויים האלה ואני לא יודעת מה אני רוצה באמת. איך הכל נראה מושלם ואם הוא היה רואה אותי מלמעלה או וואטאבר הוא היה יכול להיות גאה, כי זה נראה שהכל בסדר, ואפילו אמא אמרה לי "אני גאה בך", אז למה במקום לשמוח אני רק מרגישה שזה מלחיץ אותי, כולם מצפים ממני לכ"כ הרבה ואני רק הולכת לאכזב אותם..? ואת עצמי...? ואיך אני אעשה את זה, 3 שנים עכשיו...? כי אני לא באמת אצליח, אני לא באמת יכולה. אני לא חזקה מספיק בשביל לחיות ולהתכוון לזה באמת. ומהזה בכלל 'להמשיך הלאה'....? הלאה לאן?! זה כמו לחיות על אוטומט, אני לא באמת מרגישה כלום והפעם זה אפילו לא מפריע לי, אני לא יכולה לבכות ואני אפילו לא מרגישה שאני צריכה, אני לא עצובה ולא כואב לי ואני לא חושבת על זה, אני בעיקר ל-א חושבת על זה. אני לא מוכנה להשלים עם זה שאני אף פעם לא אהיה לגמרי שלמה, ושזה יכאב תמיד, הלוואי שהייתי חזקה יותר. .Doesn't take much to rip us into pieces [אני כלכך מצטערת. כי אמרתי שאני אצליח, הבטחתי לך, ולעצמי, ואני לא מצליחה לקיים. כי אני לא באמת יודעת לחיות עם זה. חשבתי שכשהחודש הזה ייגמר אז אני אוכל לשים את זה קצת בצד, אבל אני לא באמת מצליחה, כי בלילה אני שוב נזכרת בך וכבר כמה לילות שאני מנסה לדחות את זה ולא לחשוב על זה ופשוט ללכת לישון, אני לא מצליחה יותר, כי אי אפשר באמת, אי אפשר לא לחשוב עליך ליותר מ-3 ימים, בטח שלא באוקטובר, ואני עדיין לא מצליחה להתמודד עם זה אחרי כל השנים האלה, ונמאס לי כלכך]. ........Give me myself again
אני לא יודעת איך להמשיך הלאה. (אני לא מספיק חזקה. חשבתי שכן, אבל אני לא. אני לא יכולה באמת). כבר כמה ימים שאני לא חושבת על זה, וזה בסדר, כי החלטתי לא לחשוב על זה והחלטתי שמעכשיו צריך לחיות, ואני עושה את זה, ואני חיה את החיים שלי...או אולי זה רק לנסות לברוח מהכל, מהמחשבות האלה, לפעמים באמצע היום קורה לי שאני נזכרת במה שהיה עכשיו-לפני--- זה היה רק כמה ימים אחרי, ועדיין היתה השבעה, ואני לא זוכרת כמעט שומדבר משם, וזה מכאיב אז אני לא חושבת על זה, הנה כבר נגמר אוקטובר, וההקלה שהרגשתי כשעבר התאריך, זה לא באמת מחזיק. ואני מנסה למלא את הריקנות הזאת במליון דברים אחרים, וזה לא עוזר, זה אפ'פעם לא עוזר, כמה שאני לא אמלא את הימים שלי בדברים אחרים, איאפשר באמת לברוח. ואני בכל זאת מנסה ומוצאת את כל הפתרונות הלא נכונים, ואם אני יודעת שזה לא נכון אז למה אני עדיין עושה את זה? למה אני מחפשת יציבות במקום שאני יודעת שרק יערער אותי יותר אח"כ, ולמה כל ההרס העצמי הזה, ואני לא יודעת להתמודד עם כל השינויים האלה ואני לא יודעת מה אני רוצה באמת. איך הכל נראה מושלם ואם הוא היה רואה אותי מלמעלה או וואטאבר הוא היה יכול להיות גאה, כי זה נראה שהכל בסדר, ואפילו אמא אמרה לי "אני גאה בך", אז למה במקום לשמוח אני רק מרגישה שזה מלחיץ אותי, כולם מצפים ממני לכ"כ הרבה ואני רק הולכת לאכזב אותם..? ואת עצמי...? ואיך אני אעשה את זה, 3 שנים עכשיו...? כי אני לא באמת אצליח, אני לא באמת יכולה. אני לא חזקה מספיק בשביל לחיות ולהתכוון לזה באמת. ומהזה בכלל 'להמשיך הלאה'....? הלאה לאן?! זה כמו לחיות על אוטומט, אני לא באמת מרגישה כלום והפעם זה אפילו לא מפריע לי, אני לא יכולה לבכות ואני אפילו לא מרגישה שאני צריכה, אני לא עצובה ולא כואב לי ואני לא חושבת על זה, אני בעיקר ל-א חושבת על זה. אני לא מוכנה להשלים עם זה שאני אף פעם לא אהיה לגמרי שלמה, ושזה יכאב תמיד, הלוואי שהייתי חזקה יותר. .Doesn't take much to rip us into pieces [אני כלכך מצטערת. כי אמרתי שאני אצליח, הבטחתי לך, ולעצמי, ואני לא מצליחה לקיים. כי אני לא באמת יודעת לחיות עם זה. חשבתי שכשהחודש הזה ייגמר אז אני אוכל לשים את זה קצת בצד, אבל אני לא באמת מצליחה, כי בלילה אני שוב נזכרת בך וכבר כמה לילות שאני מנסה לדחות את זה ולא לחשוב על זה ופשוט ללכת לישון, אני לא מצליחה יותר, כי אי אפשר באמת, אי אפשר לא לחשוב עליך ליותר מ-3 ימים, בטח שלא באוקטובר, ואני עדיין לא מצליחה להתמודד עם זה אחרי כל השנים האלה, ונמאס לי כלכך]. ........Give me myself again
