Another Girl
New member
(?Back in the U.S.(S.R
Blackbird's singing in the dead of night Take these broken wings and learn to fly All your life you were only waiting for this moment to arise השנה היא 1968. מה אפשר לצפות כבר מידידינו האבודים מליברפול? באמת,אחרי אלבום פורץ דרך כמו Sgt. Pepper's lonely hearts club band קשה לצפות למשהו אחר, טוב יותר בתור יצירה שלמה. ובאמת, קשה להגדיר את האלבום הזה כמושלם מבחינת אלבום שלם. אפשר לתלות את הגורם לכך בקרע שהחל להתפשט בין החברים; נוכחותה ההולכת ונהיית מורגשת של יוקו בהקלטות,מה שלא מוסיף למתחים הקיימים גם כך ביניהם,בעקבות ההצלחה וההתמודדות איתה. ואולי זה דווקא אותו מסע רוחני להודו,השאנטי והסמים,שגרמו לכל אחד מהם לפנות להשראה בכיוון אחר. המצב היה כה גרוע עד ששירים שלמים הוקלטו בנפרד,לפעמים בלי נוכחות מלאה באולפן והשלמה מאוחר יותר. אבל למה לנו להתעסק בקטנות? מתוך תוהו ובוהו זה, של עירוב סגנונות,גישות והשראות,נוצר אחד האלבומים המוזרים אך גם המורכבים והמרתקים ביותר בתולדות הלהקה והפופ בכלל.הודו,מסתבר,עשתה להם רק טוב,אם בהשפעתה כתבו את Mother's nature son, שיר קטן ויפה שמתאר את ההוויה הרוחנית שספגו. אבל מצד שני אנחנו נתקלים בשירים לא כל כך "רוחניים"-The continuing story of Bungualo Bill הילדותי משהו או את Savoy Truffle המוזר.כך שאנו נתקלים בשילובים משונים: מצד אחד Helter Skelter -הרוק הכאסחיסטי, מצד שני Julia הרך; מצד אחד Long long long החרישי ומצד שני Revolution הלא מתפשר;מצד אחד Why don't we do it in the road הבוטה ומצד שני While my guitar gently weeps שנוגע לך בקצות העצבים. סה"כ האלבום הוא אסופה מדהימה ועצומה(אלבום כפול) של פנינים קלאסיות כמו Blackbird ו , Rocky Rakoon שניים מהשירים האהובים עליי ומשלב סגנונות שונים כמו בלוז –כמו השיר Yer Blues ,מלודיה-כמו I will ופופ כמו Obla-di Obla-da. לסיום,אני לא יכולה בלי להזכיר את שניים מהשירים היפים ביותר שנכתבו על ידם: Cry baby cry ו-Sexy Sadie. ונדמה לי שגם אם אין באלבום הזה שלמות כאלבום,לאף אחד מאיתנו לא ממש איכפת.
Blackbird's singing in the dead of night Take these broken wings and learn to fly All your life you were only waiting for this moment to arise השנה היא 1968. מה אפשר לצפות כבר מידידינו האבודים מליברפול? באמת,אחרי אלבום פורץ דרך כמו Sgt. Pepper's lonely hearts club band קשה לצפות למשהו אחר, טוב יותר בתור יצירה שלמה. ובאמת, קשה להגדיר את האלבום הזה כמושלם מבחינת אלבום שלם. אפשר לתלות את הגורם לכך בקרע שהחל להתפשט בין החברים; נוכחותה ההולכת ונהיית מורגשת של יוקו בהקלטות,מה שלא מוסיף למתחים הקיימים גם כך ביניהם,בעקבות ההצלחה וההתמודדות איתה. ואולי זה דווקא אותו מסע רוחני להודו,השאנטי והסמים,שגרמו לכל אחד מהם לפנות להשראה בכיוון אחר. המצב היה כה גרוע עד ששירים שלמים הוקלטו בנפרד,לפעמים בלי נוכחות מלאה באולפן והשלמה מאוחר יותר. אבל למה לנו להתעסק בקטנות? מתוך תוהו ובוהו זה, של עירוב סגנונות,גישות והשראות,נוצר אחד האלבומים המוזרים אך גם המורכבים והמרתקים ביותר בתולדות הלהקה והפופ בכלל.הודו,מסתבר,עשתה להם רק טוב,אם בהשפעתה כתבו את Mother's nature son, שיר קטן ויפה שמתאר את ההוויה הרוחנית שספגו. אבל מצד שני אנחנו נתקלים בשירים לא כל כך "רוחניים"-The continuing story of Bungualo Bill הילדותי משהו או את Savoy Truffle המוזר.כך שאנו נתקלים בשילובים משונים: מצד אחד Helter Skelter -הרוק הכאסחיסטי, מצד שני Julia הרך; מצד אחד Long long long החרישי ומצד שני Revolution הלא מתפשר;מצד אחד Why don't we do it in the road הבוטה ומצד שני While my guitar gently weeps שנוגע לך בקצות העצבים. סה"כ האלבום הוא אסופה מדהימה ועצומה(אלבום כפול) של פנינים קלאסיות כמו Blackbird ו , Rocky Rakoon שניים מהשירים האהובים עליי ומשלב סגנונות שונים כמו בלוז –כמו השיר Yer Blues ,מלודיה-כמו I will ופופ כמו Obla-di Obla-da. לסיום,אני לא יכולה בלי להזכיר את שניים מהשירים היפים ביותר שנכתבו על ידם: Cry baby cry ו-Sexy Sadie. ונדמה לי שגם אם אין באלבום הזה שלמות כאלבום,לאף אחד מאיתנו לא ממש איכפת.
