אני לא רוצה להשוויץ, אבל...
גמרתי 12 שנות לימוד... ועכשיו, כרגיל, מגיע הקטע שאני מתפלסף. לא חובה לקרוא...
והרשו לי לנצל במה זו לסכם מה אני חושב על הדבר שנקרא "בית-ספר". השלוש שנים הראשונות חשובות מאד, לומדים לקרוא, לומדים אריתמטיקה, וגם משפרים את "הקורדינציה העדינה" של התלמידים ע"י לגזור ולהדביק. אחר כך באות כתות ד' ה' ו' שהם בזבוז זמן מטורף. אפשר להספיק את כל החומר של שלוש השנים האלה בשנה אחת. אולי אפילו בחצי שנה. אחר כך, ארבע שנים של סבל. סתם ללמוד הרבה שטויות שלא מעניינות אף אחד. בכתה י' העניינים מתחילים להתחמם. לומדים כבר הרבה אלגברה והרמה של האנגלית משתפרת בהרבה. י"א י"ב זה הכי כיף. אני יודע שיהיו הרבה שיגידו לי "מה אתה דפוק? בחינות בגרות זה כיף??" ובאמת יש קטע ממש דפוק עם הבגרויות: זה מבחנים דיי קשים ודיי מקיפים, על כמות באמת גדולה של חומר, שבאים בתקופה שבה הלימודים זה הדבר האחרון שמעניין את הבןאדם. יש לו חברה, יש לו חיים, תחביבים, הוא נער מתבגר והוא לא אמור ללמוד כל היום (וכל הלילה)... זה באמת אתגר רציני לעבור את התקופה של הבגרויות בלי ייעוץ פסיכולוגי...
אבל, זה ממש כיף. אני אישית הכי אוהב מתמטיקה. זה הדבר הכי יפה שיש בעולם... טיפ אחד אחרון לכל מי שהולך לב"יס - קחו את הכל בפרופורציות, זה כולה ביצפר. אבל תשמרו על הפרופורציות... אל תיסחפו לצד השני ותקבלו רק 40ים בתעודה... Have Fun !
לאיזו מגמה אתם הולכים/באיזו מגמה אתם? [לחמשושים+/שישסטית+] מה אתם מתכוונים ללבוש ביום הראשון?
