John LennonS
New member
Beatles - A hard day's night
האלבום הראשון של הביטלס Please Please Me מסמן את תחילת המסע הארוך והעדיין לא גמור של חבורת הילדים מהעיר הלא מוכרת ליברפול (איפה זה בכלל?)... אתמול ראיתי תוכנית תיעודית על מיק ג'אגר והאבנים המתגלגלות (תסלחו לי על התרגום העלוב...) והתברר לי שלמעשה הלהקה הותיקה ביותר ברוק העולמי היא למעשה תוצר של להקה שהתחילה כלהקת בלוז... מי היה מאמין? אני מספר את זה משום שהביטלס התחילו כלהקת רוק ותמיד ישארו להקת רוק, אבל האלבום הטוב ביותר האחרון שלדעתי מסמן את "הביטלס ראשוניים" הוא האלבום “A hard day`s night”. נכון אחריו יצא גם האלבום Beatles For Sale, ששמר עוד באדיקות יחסית על הרוק הביטלסאי הראשוני, אבל הוא אפילו לא "מריח" כמו לילה של יום מפרך... הביטלס, אחרי האלבומים האחרונים שאיזכרתי עשו תפנית של 180 מעלות כמעט, ומי שמעדיף לא לפנות לקיצוניות, משהו כמו 120 מעלות תפנית לרוק פסיכודלי יותר ושירים בעלי תכנים שונים ומסרים שונים (Revolver, Sgt. Pepper`s, Magical Mystery Tour, Abbey road), וכמובן ושכחתי להוסיף את השימוש בסמים שאולי הוא וכנראה הוא הסיבה לתפנית ושינוי בסגנון (תראו מה ההשפעות של צינגלה אחד על ארבעה אנשים). אני אישית חושב שהבעיה היחידה עם לילה של יום מפרך היא הסרט שליווה את האלבום, או שמא היה זה האלבום שליווה את הסרט? נאמר לא פעם "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", ואכן הציבור שילם והרבה כדי לראות את החבורה שידעה לעשות מוסיקה אבל סרטים כנראה שלא ממש ידעה (אני כמעט נרדמתי עוד בהתחלת הסרט, ולהגנתי לא הייתי עייף כלל). אישית אני חושב שהאלבום הזה הוא האלבום הראשון שיש לקנות כדי להכיר את הביטלס, ולא סתם אני אומר את זה. זה אלבום קליל, קליט, יפה, אמיתי, ראשוני, פשוט וכל כך מתאים לביטלס. האלבום הזה הוא איך שאני רואה את הביטלס האמיתיים. למרות שכל השירים אהובים עליי באלבום הזה, ובאמת כל שיר הוא יצירת אהבה נפלאה, אני אתייחס לשירים שלא מופיעים בסרט (וזאת כעונש על כך שהוא נעשה...). על מנת שאני לא אחזור על עצמי אני אומר עכשיו שכול האלבום הזה מלא בקצב שמאפיין מאוד את הביטלס, וכל השירים הם שירים אשר קשורים בצורה זו או אחרת באהבה. האלבום מתאפיין גם בכך שהשירים הם קצרים מאוד וקולעים מאוד. לעניות דעתי זו אחת הסיבות שהאלבום התפרסם כל כך ואהוב כל כך. "Any time at all” – השורות האהובות עליי מהשיר הן: “If the sun had faded away, I`ll try to make it shine, don`t you be sad just call me tonight”, שמלוות במוסיקה מדהימה, שיר ענק אין לי פשוט מה להוסיף. "I`ll cry instead” – אחד השירים הפחות אהובים באלבום (תחושה אישית מתגובות לגבי האלבום) והפחות מוכרים. דווקא לטעמי השיר בעל הקצב המהיר ביותר בשיר ואומנם מילים די קיטשיות, אך יש מעיין סיפור גלול בתוכו. "Things we said today” – השיר הכי פחות קיטשי באלבום. פשוט לשמוע! “When I get home” – שוב הביטלס מכים עם שיר קיטשי אבל מה זה משנה כי הוא פשוט שיר מעולה. “You can`t do that” – זה מעיין שיר איום של בחור על חברה שלו, שלא תדבר עם אף אחד אחר חוץ ממנו, אחרת הוא יעזוב אותה... אין הרבה דברים דומים לו. “I`ll be back” – מתאפיין דווקא במוסיקה יחסית שקטה אבל מהירה, והביטלס מתאימים שם את הקול שלהם למוסיקה בצורה מושלמת. הקיטש לא עוזב אותנו עד הסוף, אבל זה לא פוגע בעובדה שזה האלבום האהוב עליי ביותר.
האלבום הראשון של הביטלס Please Please Me מסמן את תחילת המסע הארוך והעדיין לא גמור של חבורת הילדים מהעיר הלא מוכרת ליברפול (איפה זה בכלל?)... אתמול ראיתי תוכנית תיעודית על מיק ג'אגר והאבנים המתגלגלות (תסלחו לי על התרגום העלוב...) והתברר לי שלמעשה הלהקה הותיקה ביותר ברוק העולמי היא למעשה תוצר של להקה שהתחילה כלהקת בלוז... מי היה מאמין? אני מספר את זה משום שהביטלס התחילו כלהקת רוק ותמיד ישארו להקת רוק, אבל האלבום הטוב ביותר האחרון שלדעתי מסמן את "הביטלס ראשוניים" הוא האלבום “A hard day`s night”. נכון אחריו יצא גם האלבום Beatles For Sale, ששמר עוד באדיקות יחסית על הרוק הביטלסאי הראשוני, אבל הוא אפילו לא "מריח" כמו לילה של יום מפרך... הביטלס, אחרי האלבומים האחרונים שאיזכרתי עשו תפנית של 180 מעלות כמעט, ומי שמעדיף לא לפנות לקיצוניות, משהו כמו 120 מעלות תפנית לרוק פסיכודלי יותר ושירים בעלי תכנים שונים ומסרים שונים (Revolver, Sgt. Pepper`s, Magical Mystery Tour, Abbey road), וכמובן ושכחתי להוסיף את השימוש בסמים שאולי הוא וכנראה הוא הסיבה לתפנית ושינוי בסגנון (תראו מה ההשפעות של צינגלה אחד על ארבעה אנשים). אני אישית חושב שהבעיה היחידה עם לילה של יום מפרך היא הסרט שליווה את האלבום, או שמא היה זה האלבום שליווה את הסרט? נאמר לא פעם "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", ואכן הציבור שילם והרבה כדי לראות את החבורה שידעה לעשות מוסיקה אבל סרטים כנראה שלא ממש ידעה (אני כמעט נרדמתי עוד בהתחלת הסרט, ולהגנתי לא הייתי עייף כלל). אישית אני חושב שהאלבום הזה הוא האלבום הראשון שיש לקנות כדי להכיר את הביטלס, ולא סתם אני אומר את זה. זה אלבום קליל, קליט, יפה, אמיתי, ראשוני, פשוט וכל כך מתאים לביטלס. האלבום הזה הוא איך שאני רואה את הביטלס האמיתיים. למרות שכל השירים אהובים עליי באלבום הזה, ובאמת כל שיר הוא יצירת אהבה נפלאה, אני אתייחס לשירים שלא מופיעים בסרט (וזאת כעונש על כך שהוא נעשה...). על מנת שאני לא אחזור על עצמי אני אומר עכשיו שכול האלבום הזה מלא בקצב שמאפיין מאוד את הביטלס, וכל השירים הם שירים אשר קשורים בצורה זו או אחרת באהבה. האלבום מתאפיין גם בכך שהשירים הם קצרים מאוד וקולעים מאוד. לעניות דעתי זו אחת הסיבות שהאלבום התפרסם כל כך ואהוב כל כך. "Any time at all” – השורות האהובות עליי מהשיר הן: “If the sun had faded away, I`ll try to make it shine, don`t you be sad just call me tonight”, שמלוות במוסיקה מדהימה, שיר ענק אין לי פשוט מה להוסיף. "I`ll cry instead” – אחד השירים הפחות אהובים באלבום (תחושה אישית מתגובות לגבי האלבום) והפחות מוכרים. דווקא לטעמי השיר בעל הקצב המהיר ביותר בשיר ואומנם מילים די קיטשיות, אך יש מעיין סיפור גלול בתוכו. "Things we said today” – השיר הכי פחות קיטשי באלבום. פשוט לשמוע! “When I get home” – שוב הביטלס מכים עם שיר קיטשי אבל מה זה משנה כי הוא פשוט שיר מעולה. “You can`t do that” – זה מעיין שיר איום של בחור על חברה שלו, שלא תדבר עם אף אחד אחר חוץ ממנו, אחרת הוא יעזוב אותה... אין הרבה דברים דומים לו. “I`ll be back” – מתאפיין דווקא במוסיקה יחסית שקטה אבל מהירה, והביטלס מתאימים שם את הקול שלהם למוסיקה בצורה מושלמת. הקיטש לא עוזב אותנו עד הסוף, אבל זה לא פוגע בעובדה שזה האלבום האהוב עליי ביותר.