מאלבומי הקראוט היפים שאני מכיר
תמצא בו חלילים מסוגים רבים כאוות נפשך ועוד ערבוביה מוזרה של כלים אלקטרוניים ואקוסטים. יש בו הכל, פסיכדליה, ספייס רוק,רוק אתני בקטע אחד וטרק של 18 דקות שהוא שיא מלהיב ביותר ומלא השראה ליצירה כולה, שהיא אינסטרומנטלית ברובה. עד שתצא הוצאה רשמית אני נאלץ להסתפק בקבצים, אופציה לא רעה כל כך. לגבי Dead Sea Fruit יתכן שבפורום תרבות פסיכדלית מכירים אותו. מי שכן שמע הוא וורנון ג'ואיסון. הוא לא מתלהב בלשון המעטה ולא מסכים בכלל לשייך אותו לפסיכדליה. הבקורת שלו די מוציאה את הרוח מהמפרשים: Dead Sea Fruit's album is quite strange, which makes it hard to tell whether its makers were serious or not. Vocals and lyrics are so totally deadpan, that comparisons to Bonzo Dog Band or even The Barron Knights are unavoidable. They also seem to parody older musical styles like music-hall, calypso and fifties rock like the above bands do. Still, some of the songs do have a very slight psychedelic atmosphere, especially Mr. Coffee Pot, which sounds like The Kinks and features a tambura in the backing. A period piece no doubt, this shouldn't be confused with psychedelic music.
