brining להלכה
מה זה brining ? brining הינה פעולת השריית הבשר בתמיסת מלח על מנת שיספוג נוזלים ויהיה עסיסי יותר. בשביל מה זה טוב? תאי (סיבי) הבשר החי מכילים 75% מים. לאחר השחיטה ריכוז הנוזלים יורד משמעותית, והוספת הנוזלים מחזירה את עסיסיות הבשר. כמו כן תהליך הבישול, בפרט בישול שאינו רווי בנוזלים (צליה, עישון, אפיה וכו') הוא סלחני יותר כאשר הבשר עסיסי: אפילו אם נבשל את הבשר בטמפרטורות גבוהות הוא ישאר עסיסי. למה להשרות? נזריק לו נוזלים וזהו! חס וחלילה. השריית הבשר בתמיסת המלח גורמת לסיבי הבשר עצמם לספוג מים, בעוד שההזרקה יוצרת "כיסי" מים קטנטנים לצד סיבי הבשר. דמיינו לעצמכם את הסיבים כספוגים קטנטנים העטופים בקרום פלסטי. ה-brining יספיג את הספוגים במים, בעוד שההזרקה תיצור "מרק" שבו צפים להם ספוגים יבשים. מה ההבדל בין השריה במרינדה לבין brining? brining נועד להחדיר נוזלים לתוך סיבי הבשר באמצעות אוסמוזה (ראו בהמשך). מרינדה משתמשת בחומציות כדי "לשבור" את מבנה הבשר, ובחומרי תיבול כדי לתבלו. אפשר לעשות את שני הדברים בזה אחר זה (קודם brining ואח"כ מרינדה) או - "יותר עדיף" כדברי לימור - בבת אחת, ע"י שימוש בנוזל השריה הכולל מלח וחומרי תיבול (ובמקרים "קשים" במיוחד - כמו בשר ציד - גם חומצות). מתי כדאי לעשות brining? תלוי בבשר ובשיטת הבישול. בשרים אשר "ירוויחו" מ-brining הם בשרים רזים יחסית, לא-שומניים, ובשרים בעלי מרקם דחוס: עופות (מכל הסוגים), חזיר, שרימפס, סלמון, בשר צייד. גם בשר מוכשר (מומלח לניקוז הדם) של עוף, בקר או צאן הוא מועמד מצוין ל-brining (אי פעם תהיתם איך מסעדה כשרה מכינה מנת בשר מצוינת? זו אחת התשובות). אל תעשו brining לבשר מעובד ("סטיק עין" ודומיו), בשר שהוזרקו לו נוזלים (בשר קפוא מיובא) ובשר קשה מפאת גילו המופלג. בכלל, אל תעשו איתם כלום. החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על בשר לא ראוי לאכילה. כדאי לעשות brining אם מתכוונים לצלות את הבשר (בין אם בתנור או על הגריל), לעשן אותו, אפילו לטגן אותו. אין צורך ב-brining כאשר מתכוונים לבשל את הבשר בנוזלים (מרק, stew, תבשיל קדירה וכו'), בפרט כאשר הבישול ממושך. עכשיו בלבלת אותי. המלחת הבשר בתהליך ההכשרה מנקזת את הנוזלים מתוכו. מדוע ההשריה במי מלח מוסיפה לו נוזלים? המלחת הבשר (בין אם להכשרה או לשימור) יוצרת שכבה של מלח על פני הבשר. מאחר והבשר אינו יבש, השכבה מהווה תמיסה בריכוז גבוה מאד של מלח. תאי הבשר (תאי השריר, הסיבים) מהווים 75% מים, 20% פרוטאינים (אקטין ומיוזין) ו-5% שומן, קרבוהידראטים ופרוטאינים אחרים. קרום התא, האוצר בתוכו את המרק הזה, הוא דיפוסיבי: הוא מאפשר לחומרים לפעפע דרכו אל התא פנימה ומן התא החוצה. כאשר שמים שתי תמיסות מלח זו לצד זו וביניהן קרום דיפוסיבי, תתבצע אוסמוזה: דיפוזיה של הנוזלים מהתמיסה בעלת הריכוז הנמוך אל התמיסה בעלת הריכוז הגבוה, עד שריכוז התמיסות ישתווה או עד שיכולת הקיבול של התמיסה הקולטת תמוצה. זו הסיבה שהמלחת הבשר (השקולה לתמיסה בריכוז של 80% ויותר) תנקז את הנוזלים מן הבשר (שהוא תמיסה בריכוז של פחות מ-25%). אי לכך, תמיסת brining מוצלחת היא בריכוז נמוך בהרבה מ-25%, כדי לגרום לנוזלים לפעפע מן התמיסה אל תוך תאי הבשר. אז למה תמיסת מלח? במים מזוקקים יש 0% מלח... מה לעשות, האוסמוזה לא עובדת כאשר הפער בין ריכוזי התמיסות גדול מדי. יחס של 1:5 נחשב אופטימלי. ומה קורה בהזרקת נוזלים? הזרקת נוזלים היא פשוט "דחיסה" פיזית של נוזלים אל תוך הבשר, אך לא אל תוך תאי הבשר. הנוזלים המוזרקים פשוט ממלאים את החללים המיקרוסקופיים שבין התאים. ההזרקה לא תשפר את עסיסיות הבשר (בודאי לא כמו brining), ותפקידיה הם הוספת טעמים לבשר במקרה הטוב והעלאת משקלו במקרה הפחות טוב (שימו לב במיוחד לבשר קפוא מיובא: אתם עשויים לשלם עבור כ-20% ממשקל הבשר שקניתם עבור מים!) האם אפשר להוסיף טעמים ל-brining? בודאי! התיבול האולטימטיבי הוא תיבול ב-brining, שכן חומרי הטעם והריח ייספגו בתוך תאי הבשר! אפשר להוסיף סוכר, דבש, מולסה ותבלינים יבשים וטריים ככל העולה על דעתכם. אחת ממנות העוף המוצלחות ביותר שאכלתי היתה של נתחי עוף שהושרו בתמיסת מלח, דבש, קינמון ופלפל שאטה, ואח"כ ניצלו בברבקיו. מה בדיוק עושה תמיסת המלח לבשר? ראשית - מוסיפה נוזלים לתא, עד לריכוז המקורי של 75% מים כמו בבשר החי. שנית - שוברת את שרשראות הפרוטאינים, ומרככת את הסיבים. באיזה מלח להשתמש לתמיסה? על כך אין תשובה מוסכמת, ולכל טבח הגירסה שלו (שהיא כמובן המוצלחת ביותר...) מלח גס הוא הנפוץ ביותר היות והוא נמס בקלות. זהו גם המלח המועדף עלי. יש המעדיפים מלח שולחני עקב תכולת היוד שבו, ויש הפוסלים אותו מסיבה זו ממש. גם החומרים המוספים למלח שולחני (ואשר תפקידם למנוע את התגבשותו) עלולים להפריע. מלח ים, בפרט מלח ים ארומטי (כמו המלח האטלנטי) מהווה הן מלח ליצירת התמיסה והן חומר תיבול, ולפיכך יש המעדיפים אותו. חשוב לשים לב להבדלי הכמויות הנפחיות בין מלח שולחני (או מלח טחון בכלל) לבין מלח גס (גרגרי): 1 כוס מלח שולחני = 1/2 1 עד 2 כוסות מלח גס (תלוי בגבישיותו). בכל מקרה, הכמויות המדויקות אינן קריטיות (תמיסת המלח להשריה היא בריכוז נמוך מאד). אפשר (ורצוי) לשחק עם הכמויות לפי טעמכם. ובאיזה כלי נשתמש להשריה? כל כלי העשוי מחומר אדיש (לא ריאקטיבי) ותכולתו מספיקה להכיל את הבשר טבול כולו בנוזל: קערות זכוכית, פלסטיק (המיועד לאכסון מזון), קרמיקה, נירוסטה. אל תשתמשו בכלי אלומיניום ונחושת. להשריית נתח בשר גדול במיוחד אני משתמש בצידנית... ובאיזו טמפרטורה? לא יותר מ-6 מעלות צלסיוס. הכי פשוט: השריה בקערה עושים במקרר, ולהשריה בצידנית: מוסיפים לנוזלי ההשריה קרחומים קפואים או קרח ארוז בשקיות אטומות. מהי כמות נוזל ההשריה הדרושה? * כ-2 ליטר לכל 1 ק"ג בשר * לא יותר מ-8 ליטר לעוף, 15 ליטר להודו * מומלץ להניח את הבשר בכלי שנפחו פי 2-3 מנפח הבשר, ולכסות את הבשר לחלוטין בנוזל. כמה זמן להשרות? תלוי בסוג הבשר. כלל אצבע: שעתיים לכל 1 ק"ג בשר. תרנגולת שלמה: 8-12 שעות נתחי תרנגולת, יונה, עופיון: שעתיים הודו שלם: בין 12 שעות ליומיים חזה הודו ונתחי בשר ציד: 4-8 שעות צלעות חזיר: 4-6 שעות ואחרי ההשריה: לשטוף? כרצונכם. מומלץ לשטוף אם מתכון תמיסת ההשריה כולל מלחים או חומצות בריכוז גבוה, וכן אם הוא כולל סוכרים. יש לייבש את הבשר לאחר ההשריה, בין אם שטפנו אותו ובין אם לאו, באמצעות מגבות נייר. במקרה של עוף והודו שלמים מומלץ לאחר היבוש להניח אותם במקרר (עוף ל-4 עד 6 שעות, הודו ל-8 עד 12 שעות) על מנת לאפשר לנוזלים להתאדות מן העור, ובכך למנוע מצב בו העור יוצא סמרטוטי לאחר הבישול.