שירי ומידד
New member
Caetano Veloso - Araçá Azul 197
http://meidad.blogspot.com/2007/11/caetano-veloso-ara-azul-1973.html קייטאנו וולוזו היה ועדיין נשאר אחד הזמרים\נגנים המרתקים ביותר במוסיקה הברזילאית עבורי ובעולם. לקראת סוף שנות השישים בברזיל קמה תנועה מוסיקאלית מדהימה בשם טרופיקאליה ששילבה תכנים אנטי ממסדיים, אסיד רוק, ג'אז ופסיכדליה במוסיקה ברזילאית ובראשה בוסה נובה. התנועה שילבה כמו כן תאטרון ושירה אוואנטגארדית של שנות השישים והמוסיקה היתה הכלי הנפוץ ביותר להפצת הרעיון הטרופיקאליסטי. החבורה המדהימה כללה שמות גדולים כמו ג'ילברטו ג'יל, קייטאנו וולוזו, גל קוסטה, מילטון נאשימיינטו ועוד... הלהקה החשובה ביותר היתה ה-MUTANTES והאמן החשוב ביותר היה וולוזו לדעתי. אלבומיו הראשונים מסוף שנות השישים, המעבר ללונדון בשל הגליה מטעם המימשל שלא אהב את התנועה ואלבומי שנות השבעים אחרי חזרתו לברזיל הם אלבומי מופת אחד אחד. התקליט הזה שונה לחלוטין מכל מה שנעשה בברזיל, בעולם ואצל וולוזו בפרט. וולוזו היה מאוד אהוד בקרב הקהל הצעיר בברזיל. המרדנות, המילים, הלחנים וההופעה הבוטה של וולוזו הפכו אותו לגיבור לאומי די מהר. בשנת 1973 יצא אלבומו ARACA AZUL ומיד נהרו המונים לרכוש את אלבומו של האליל. הרוכשים התלוננו די מהר על תקליט פגום, אחרים חשבו שמערכת הסטריאו התקלקלה ורובם הבינו שמשהו לא פשוט עובר על וולוזו. התקליט מתחיל עם קטע שיבטי מוטרף בן כחמישים שניות. משם עובר לקטע בשם DE CONVERSA בה מדבר וולוזו עם עצמו בעזרת עזרים אולפניים ועם הרבה אוואנטגארד דאדאיסטי מוטרף בפנים. הקטע השלישי: TU ME ACOSTUMBRASTE הוא קטע טיפוסי של וולוזו עם הרבה יופי, גיטרות אקוסטיות ומעט נגיעות אוואנטגארדיות במיוחד במניפולציות על קולו. הקטע הבא GILBERTO MISTERIOSO מתחיל כבלדה שוב אף הפעם וולוזו חווה ממש פיצול אישיות הלחנתית ומוצא את עצמו חוזר על פראזות בפראות ומשם לקטעים אווירתיים מדהימים. ללא ספק אחד הקטעים המעניינים ביותר בתקליט. לי אישית זה מזכיר את FRANCO BATTIATO לא משום שהמוסיקה דומה אלה האלמנט הניסיוני והמעוף המוטרף. BATTIATO זה סיפור בפני עצמו שאדבר עליו ביום מן הימים, מי שמכיר אותי יודע שהוא האמן לאי בודד עבורי ואובססיה בפני עצמה. הקטע הבא: DE PALAVRA EM PALAVRA הוא קטע קצר בן דקה וחצי לקרוב שמתחיל כמו מעין מדיטאצית UM ועוברת לטירוף ווקאלי אקאפלי, יופי של קטע. כל כך אחר האלבום הזה שפשוט מדהים לחשוב מה עבר על וולוזו בתקופה הזו. הצד השני של האלבום מתחיל עם הקטע DE CARA שהוא טירוף של גיטרות פאז עם דיסטורשנים ויחידת קצב מדהימה!!! קטע שמראה כמה וולוזו היה אשף הלחנות ועבודת אולפן. אולי אחד הקטעים הטובים ביותר בטרופיקליה בכלל ומסמן יותר מהכל את הסגנון עבורי. יש לציין שבשנים הללו התנועה דוכאה ודי נעלמה. על טרופיקאליה ניתן לקרוא עוד כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Tropicalismo בעמוד הזה נמצאת תמונה של האלבום שהתחיל את כל "הבלאגן" האמנותי הזה. הקטע הבא נקרא SUGAR CANE FIELDS FOREVER ודי ברור מאיפה לקח וולוזו את השם אבל לשמחתי אני לא רואה השפעה של החיפושיות על וולוזו וטוב שכך. מדובר בסגנונות ואמנים מאוד שונים ועדיף שלא ישפיעו "מדי" אחד על האחר. היצירה בת העשר דקות פותחת עם אווירה מאוד מלנכולית וכבידה. משם עוברים כמו מעין קולאז לשירה שיבטית כמו בתחילת האלבום, היצירה הזו היא מעין קולאז מוטרף של סגנונות: מוסיקה מודרנית, פולקלור, מוסיקה שיבטית, סמבה, MPB ועוד... וולוזו יושב באולפן ויוצר יצירה אוואנטגארדית חשובה, אוטנטית וגאונית לטעמי. יש דמיון בין הרעיונות בקטע הזה לבין הקטע ההזוי של דני בן ישראל - "ישראל 70" מתוך תקליטו "חנטריש שלוש ורבע" או לאלבומו של BATTIATO - MELLE DE GLADIATOR ביצירה הראשונה. חובה להקשיב לקטע באוזניות על מנת להבין את העבודה האדירה שהשקיעה וולוזו בכל שניה ושניה בקטע. אני קופץ לרגע לעטיפת האלבום, ישנם 2 חלקים לעטיפה: החלק הראשון הוא המוצג פה והוא מעין פרי כחול אבסטראקטי שמצד אחד יכול לומר שמדובר בכוכב אחר והמוסיקה בהתאם. החלק השני הוא וולוזו בבגד ים מזעזע מביט בעצמו במראה ולא רואים את עיניו. עטיפה שממש לא מרמזת על תוכנו של האלבום הגאוני הזה. אם הבנתי נכון את וולוזו הרעיון בעטיפה הזו לקוח מתוך ספרו של לואיס קארול: עליזה בארץ הפלאות שבאנגלית נקרא: "alice through the looking glass". אין לי ספק שוולוזו חי בעולם הזוי בתקופה הזו ואני לא מתיימר לומר אם מדובר בסמים או אלכוהול או פשוט משהו נפשי אבל העובדה היא שהאלבום הזוי בצורה חיובית מאוד! לאחר היצירה הארוכה מגיעים לקטע: JULIA \ MORENO, שהוא קטע בוסה נובה לכל דבר, וולוזו עם הכל המלטף, חליל צד, הנגינה בגיטרה הכל כך אופיינית לוולוזו, פסנתר ותיפוף קליל ויפה. זה הקטע אליו ציפו כל מעריציו וקיבלו מעט מאוד מסוגו באלבום הזה. לפתע, משום מקום גיטרה חשמלית מפציעה לה בסאונד מלוכלך ומוסיפה כל כך הרבה. וולוזו בשיטת השירה הרפטאטיבית שלו קורע את הנשמה. קטע מהמם! הקטע הבא: EPICO נפתח כמו EPITAPH של KING CRIMSON אך מהר מאוד מבינים שזה לא אותו קטע, תזמורת אימתנית מנגנת בעוצמה, כלי נשיפה וחליל במרכזה מלווים את וולוזו בהקלטה באמצע רחוב סואן. שומעים את הרכבים מסביבו, טירוף טוטאלי ועם זאת סדר מושלם. וולוזו זז מצד לצד והתזמורת מגיבה לשירה הכמעט דתית שלו. מהפנט! הקטע האחרון: ARACA AZUL, על שמו התקליט סוגר את האלבום בקטע הנורמאלי היחיד של וולוזו, הוא וגיטרה אקוסטית, מלטף, מענג וכמו מתאבל על משהו שאיבד בתקליט. לי אישית נראה שהוא איבד את התמימות בהקלטה הזו ועבר לעולם פחות יפה. אלבום מושלם לחובבי המוסיקה האיזוטרית, השונה, המיוחדת, ההזוייה ועוד... האלבום מאוד לא מומלץ לחובבי וולוזו השקט, הפשוט והמופנם! ז'אנר: קולאז' + טרופיקאליה + פסיכדליה + אוואנטגארד
http://meidad.blogspot.com/2007/11/caetano-veloso-ara-azul-1973.html קייטאנו וולוזו היה ועדיין נשאר אחד הזמרים\נגנים המרתקים ביותר במוסיקה הברזילאית עבורי ובעולם. לקראת סוף שנות השישים בברזיל קמה תנועה מוסיקאלית מדהימה בשם טרופיקאליה ששילבה תכנים אנטי ממסדיים, אסיד רוק, ג'אז ופסיכדליה במוסיקה ברזילאית ובראשה בוסה נובה. התנועה שילבה כמו כן תאטרון ושירה אוואנטגארדית של שנות השישים והמוסיקה היתה הכלי הנפוץ ביותר להפצת הרעיון הטרופיקאליסטי. החבורה המדהימה כללה שמות גדולים כמו ג'ילברטו ג'יל, קייטאנו וולוזו, גל קוסטה, מילטון נאשימיינטו ועוד... הלהקה החשובה ביותר היתה ה-MUTANTES והאמן החשוב ביותר היה וולוזו לדעתי. אלבומיו הראשונים מסוף שנות השישים, המעבר ללונדון בשל הגליה מטעם המימשל שלא אהב את התנועה ואלבומי שנות השבעים אחרי חזרתו לברזיל הם אלבומי מופת אחד אחד. התקליט הזה שונה לחלוטין מכל מה שנעשה בברזיל, בעולם ואצל וולוזו בפרט. וולוזו היה מאוד אהוד בקרב הקהל הצעיר בברזיל. המרדנות, המילים, הלחנים וההופעה הבוטה של וולוזו הפכו אותו לגיבור לאומי די מהר. בשנת 1973 יצא אלבומו ARACA AZUL ומיד נהרו המונים לרכוש את אלבומו של האליל. הרוכשים התלוננו די מהר על תקליט פגום, אחרים חשבו שמערכת הסטריאו התקלקלה ורובם הבינו שמשהו לא פשוט עובר על וולוזו. התקליט מתחיל עם קטע שיבטי מוטרף בן כחמישים שניות. משם עובר לקטע בשם DE CONVERSA בה מדבר וולוזו עם עצמו בעזרת עזרים אולפניים ועם הרבה אוואנטגארד דאדאיסטי מוטרף בפנים. הקטע השלישי: TU ME ACOSTUMBRASTE הוא קטע טיפוסי של וולוזו עם הרבה יופי, גיטרות אקוסטיות ומעט נגיעות אוואנטגארדיות במיוחד במניפולציות על קולו. הקטע הבא GILBERTO MISTERIOSO מתחיל כבלדה שוב אף הפעם וולוזו חווה ממש פיצול אישיות הלחנתית ומוצא את עצמו חוזר על פראזות בפראות ומשם לקטעים אווירתיים מדהימים. ללא ספק אחד הקטעים המעניינים ביותר בתקליט. לי אישית זה מזכיר את FRANCO BATTIATO לא משום שהמוסיקה דומה אלה האלמנט הניסיוני והמעוף המוטרף. BATTIATO זה סיפור בפני עצמו שאדבר עליו ביום מן הימים, מי שמכיר אותי יודע שהוא האמן לאי בודד עבורי ואובססיה בפני עצמה. הקטע הבא: DE PALAVRA EM PALAVRA הוא קטע קצר בן דקה וחצי לקרוב שמתחיל כמו מעין מדיטאצית UM ועוברת לטירוף ווקאלי אקאפלי, יופי של קטע. כל כך אחר האלבום הזה שפשוט מדהים לחשוב מה עבר על וולוזו בתקופה הזו. הצד השני של האלבום מתחיל עם הקטע DE CARA שהוא טירוף של גיטרות פאז עם דיסטורשנים ויחידת קצב מדהימה!!! קטע שמראה כמה וולוזו היה אשף הלחנות ועבודת אולפן. אולי אחד הקטעים הטובים ביותר בטרופיקליה בכלל ומסמן יותר מהכל את הסגנון עבורי. יש לציין שבשנים הללו התנועה דוכאה ודי נעלמה. על טרופיקאליה ניתן לקרוא עוד כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Tropicalismo בעמוד הזה נמצאת תמונה של האלבום שהתחיל את כל "הבלאגן" האמנותי הזה. הקטע הבא נקרא SUGAR CANE FIELDS FOREVER ודי ברור מאיפה לקח וולוזו את השם אבל לשמחתי אני לא רואה השפעה של החיפושיות על וולוזו וטוב שכך. מדובר בסגנונות ואמנים מאוד שונים ועדיף שלא ישפיעו "מדי" אחד על האחר. היצירה בת העשר דקות פותחת עם אווירה מאוד מלנכולית וכבידה. משם עוברים כמו מעין קולאז לשירה שיבטית כמו בתחילת האלבום, היצירה הזו היא מעין קולאז מוטרף של סגנונות: מוסיקה מודרנית, פולקלור, מוסיקה שיבטית, סמבה, MPB ועוד... וולוזו יושב באולפן ויוצר יצירה אוואנטגארדית חשובה, אוטנטית וגאונית לטעמי. יש דמיון בין הרעיונות בקטע הזה לבין הקטע ההזוי של דני בן ישראל - "ישראל 70" מתוך תקליטו "חנטריש שלוש ורבע" או לאלבומו של BATTIATO - MELLE DE GLADIATOR ביצירה הראשונה. חובה להקשיב לקטע באוזניות על מנת להבין את העבודה האדירה שהשקיעה וולוזו בכל שניה ושניה בקטע. אני קופץ לרגע לעטיפת האלבום, ישנם 2 חלקים לעטיפה: החלק הראשון הוא המוצג פה והוא מעין פרי כחול אבסטראקטי שמצד אחד יכול לומר שמדובר בכוכב אחר והמוסיקה בהתאם. החלק השני הוא וולוזו בבגד ים מזעזע מביט בעצמו במראה ולא רואים את עיניו. עטיפה שממש לא מרמזת על תוכנו של האלבום הגאוני הזה. אם הבנתי נכון את וולוזו הרעיון בעטיפה הזו לקוח מתוך ספרו של לואיס קארול: עליזה בארץ הפלאות שבאנגלית נקרא: "alice through the looking glass". אין לי ספק שוולוזו חי בעולם הזוי בתקופה הזו ואני לא מתיימר לומר אם מדובר בסמים או אלכוהול או פשוט משהו נפשי אבל העובדה היא שהאלבום הזוי בצורה חיובית מאוד! לאחר היצירה הארוכה מגיעים לקטע: JULIA \ MORENO, שהוא קטע בוסה נובה לכל דבר, וולוזו עם הכל המלטף, חליל צד, הנגינה בגיטרה הכל כך אופיינית לוולוזו, פסנתר ותיפוף קליל ויפה. זה הקטע אליו ציפו כל מעריציו וקיבלו מעט מאוד מסוגו באלבום הזה. לפתע, משום מקום גיטרה חשמלית מפציעה לה בסאונד מלוכלך ומוסיפה כל כך הרבה. וולוזו בשיטת השירה הרפטאטיבית שלו קורע את הנשמה. קטע מהמם! הקטע הבא: EPICO נפתח כמו EPITAPH של KING CRIMSON אך מהר מאוד מבינים שזה לא אותו קטע, תזמורת אימתנית מנגנת בעוצמה, כלי נשיפה וחליל במרכזה מלווים את וולוזו בהקלטה באמצע רחוב סואן. שומעים את הרכבים מסביבו, טירוף טוטאלי ועם זאת סדר מושלם. וולוזו זז מצד לצד והתזמורת מגיבה לשירה הכמעט דתית שלו. מהפנט! הקטע האחרון: ARACA AZUL, על שמו התקליט סוגר את האלבום בקטע הנורמאלי היחיד של וולוזו, הוא וגיטרה אקוסטית, מלטף, מענג וכמו מתאבל על משהו שאיבד בתקליט. לי אישית נראה שהוא איבד את התמימות בהקלטה הזו ועבר לעולם פחות יפה. אלבום מושלם לחובבי המוסיקה האיזוטרית, השונה, המיוחדת, ההזוייה ועוד... האלבום מאוד לא מומלץ לחובבי וולוזו השקט, הפשוט והמופנם! ז'אנר: קולאז' + טרופיקאליה + פסיכדליה + אוואנטגארד
