can't you see my walls are crumbling?
זו אותה תחנת רכבת, אותו הרציף אותה הרצפה המנהרה בולעת אותי באותה הדרך, אני מחכה על אותו הספסל, רק שעכשיו המילים שלי אחרוֹת , אני מְ חָ בּ רֶ ת , זה מדהים איך אותו הנוף נשאר כשאת משתנה כלכך הרבה פעמים באמצע, כאילו מישהו מריץ בהילוך מהיר ורואים אותך גדלהקמלהמזדקפתנופלת ולספסלים לא אכפת. פעם התאהבתי במבטים מזדמנים, היום אני לא מסתכלת. העיניים שקועות בספר או בתוכי, המילים בוקעות ממני בפכפוכים חזקים של אותיות, אני מקיאה על הנייר מדהים באיזו פשטות אני זוֹרָעַת מילים על ניירות מקומטים, על שיירי פתקאות, מחברות מפוזרות, כאילו זה עניין של מה בכך (באיזו פשטות כואבת, בודדה, בלתי-רצונית, נואשת.) [אני מתגעגעת, את יודעת? את פה ואת במרחק של שנות אור ממני, אני כבר לא יודעת אם החומות שלך אי פעם ייפלו. אני יודעת שאני לא אוותר אף פעם, אני פשוט כבר לא חושבת שתִּרְצִי לחזור.]
זו אותה תחנת רכבת, אותו הרציף אותה הרצפה המנהרה בולעת אותי באותה הדרך, אני מחכה על אותו הספסל, רק שעכשיו המילים שלי אחרוֹת , אני מְ חָ בּ רֶ ת , זה מדהים איך אותו הנוף נשאר כשאת משתנה כלכך הרבה פעמים באמצע, כאילו מישהו מריץ בהילוך מהיר ורואים אותך גדלהקמלהמזדקפתנופלת ולספסלים לא אכפת. פעם התאהבתי במבטים מזדמנים, היום אני לא מסתכלת. העיניים שקועות בספר או בתוכי, המילים בוקעות ממני בפכפוכים חזקים של אותיות, אני מקיאה על הנייר מדהים באיזו פשטות אני זוֹרָעַת מילים על ניירות מקומטים, על שיירי פתקאות, מחברות מפוזרות, כאילו זה עניין של מה בכך (באיזו פשטות כואבת, בודדה, בלתי-רצונית, נואשת.) [אני מתגעגעת, את יודעת? את פה ואת במרחק של שנות אור ממני, אני כבר לא יודעת אם החומות שלך אי פעם ייפלו. אני יודעת שאני לא אוותר אף פעם, אני פשוט כבר לא חושבת שתִּרְצִי לחזור.]
