capítulo número 5 ../images/Emo98.gif
לקחתי נשימה עמוקה ופרצתי פתח עם הידיים בין הענפים. "שאקירה !!!!" הופתעתי, אבל האמת זה ממש הרגיע אותי.... היו לה פנים מפוחדות והיא חיבקה אותי. "איפה אנחנו ?? איך הגענו לכאן ???" היא שאלה אותי בפחד. "אין לי מושגגג... זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי כשפתחתי את העיניים והבנתי שאני על חוף של אי !! אני בקושי זוכר משהו..." עניתי לה... "כן.... גם אני פתחתי את העיניים ומצאתי את עצמי מול הים, ובוא תראה מה מצאתי !!" היא אמרה לי ורצנו לכיוון החוף, יוצאים מהג'ונגל הצפוף. הגענו לחוף, למקום שהיא "התעוררה" בו. טוב.... "חוף" זה לא כל כך היה כי זה היה בעצם כמה מטרים ליד התחלה של הג'ונגל. "תראה" היא אמרה לי והצביעה לי על החול. היה שם מקל עם כתמים אדומים עליו, ונראה כאילו מישהו או אולי החולות כיסו אותו... בכל מקרה נראה שהיה לו המשך, כי הוא הרי היה חצי קבור. "באתי לקום ושמתי את היד פה, והרגשתי משהו קשה מתחת, אז פיניתי קצת חול והנה..." היא הסתכלה עליי מודאגת "אין לי מושג מה זה... העדפתי לא לגעת בזה ולבדוק איפה לעזאזל אני נמצאת..." היא אמרה לי. כופפתי רגליים, באתי להוציא את זה מהחול... היא הסתכלה עליי במבט של *תיזהר...* טוב... מה זה כבר יכול להיות... סך הכל מקל עם כתמים אדומים... משכתי אותו החוצה. לפי מה שזה נראה, זה היה דגל. המקל הזה בעצם היה בנוי בצורת צלב, והייתה עליו חתיכת בד. על הבד היו מצוירות פנים של נמר מעוטרות מסביב בכל מיני קווים מעוגלים.... הסתכלנו על המקל דיי מפוחדים.... רק לא לקח לי הרבה זמן לקלוט מה קורה. "אנחנו כנראה לא לבד..." אמרתי לה, בוחן את המקל. היא הסתכלה עליי מבוהלת. "לא... רק אל תגיד לי שיש פה שבט מטורף של ילידים חסרי רחמים עם חניתות שביום רוצחים חיות טרף ובלילה מבשלים בני אדם שמסתובבים חסרי אונים באי הזה שאין להם מושג איך הם הגיעו אליו ושהם רוקדים ריקודים לירח וצובעים ילדים קטנים בדם של חיות ו........." ..... הסתכלתי עליה. "....אין לי מושג אם השבט בכלל כזה מטורף.... תירגעי. ניכנס לג'ונגל, נבדוק מה הולך שם ואולי נמצא תשובה לאיך קיבינימט הגענו לפה" אמרתי לה והתחלתי להיכנס לג'ונגל. היא מיהרה אחריי ומשכה אותי ביד אחורה. "לא ! אנחנו לא נכנסים !! יכולים להכניס אותנו לסיר גדול ולבשל אותנו לנישנוש בין הארוחות !!" היא צעקה עליי. "....וואלה.... אולי הם גם יתקעו בנו חניתות ויהפכו אותנו לשושנת רוחות" אמרתי לה בפרצוף מפחיד. "דייייי....." היא התבכיינה צחקתי לה "קדימה, בואי ניכנס, לא יקרה כלוםםםםם אל תדאגיייי.... תראי, יש לך רעיון יותר טוב למה לעשות ? הדבר היחיד שיש לנו לעשות זה לקחת ת'רגליים ולהיכנס לג'ו...." לא גמרתי את המשפט ונשמעה צעקה, לא כל כך חזקה, דיי קרוב אלינו.... צעקה של מישהו מתוסכל, מבואס. שאקירה התסתכלה עליי. "זה בטח יליד שהתבאס כי הוא פיספס את הנמר...." היא אמרה לי בפרצוף מפוחד. "מספיק עם זה.... בואי, אין לנו למה ולאן לברוח בכל מקרה." אמרתי לה וחזרתי כמה צעדים אחורה להרים את הדגל. "חנית, מקל.... כמעט אותו דבר" אמרתי לה והלכנו לכיוון שממנו הקול הגיע. התקרבנו לאט ושמענו את המישהו, שהבנו שזו בעצם מישהי, מדברת... "איפה לעזאזל אני נמצאת ?? מה זה ??" ה"מישהי" דיברה לעצמה... הקול שלה היה מוכר... אני ושאקירה החלפנו מבטים בטוחים, ופיניתי את הענפים והשיחים שהסתירו לנו עם המקל.... זאת הייתה דנית !!!! היא ישבה שם בין השיחים והענפים הענקים של עץ טרופי... היא סובבה לכיוון שלנו את הראש, היא שמעה אל הענפים שהזזנו. "עומרי !!!!!! שאקירה !!!!!!" היא קמה אלינו והתחבקנו חזק. "מה אתם עושים פה ?! איך הגעתם לפה ??? " היא שאלה אותנו "כנראה בדרך שאת הגעת לפה...." אמרתי לה והסתכלתי מסביב. "אבל לאי ???" היא שאלה אותי בבלבול, "איך לעזאזל הגענו לאי ממרכז ה...." היא עצרה. הסתכלנו עליה. "מ.... ממרכז העיר ??" שאקירה ירתה דנית עשתה פרצוף של מתחילה להבין הכל... "פאק...." היא אמרה בבאסה ושמה את היד על הראש, כאילו מתחרטת.... היא הסתכלה לנו בעיניים. "הפצצה.... הייתה פצצה בפאב... ניסיתי לנטרל אותה.... ו.... לא ממש הצלחתי כמו שאתם יכולים להבין...." "הפצצה !!!" התחלתי להיזכר (אז הבנתי של מי היה ה"אופס"...) "כן...." שאקירה אמרה והסתכלה על דנית מאוכזבת. "טוב נו מה ??? זאת לא פעם ראשונה שלי....." היא אמרה והשפילה מבט. ".....לא פעם ראשונה שאת מעיפה אנשים לג'ונגל ?"... שאלתי אותה. "לא פעם ראשונה שאני נכשלת בניטרול פצצה..." התחלנו ללכת, ת'אמת לשום כיוון.... פשוט הלכנו. ניסינו לקלוט את הסביבה שהיינו בה, כי בעצם האי לא ממש היה קטן.... "היי !" שאקירה עצרה פתאום והתבוננה במשהו. "מה ?" שאלנו אותה "תסתכל עומרי !" היא הצביעה לי על עץ. עץ טרופי מוזר.... עם כתמים אדומים עליו.... הסתכלתי על המקל.... זהה. "לאאאא...." שאקירה גמגמה בפחד, "אנחנו... אנחנו ב.. בטח באיזור של הילידים השרוטים !!!!" היא אמרה בבהלה והתחבאה מאחורי גבי. "נו באמתתתת..... זה שהמקל של הדגל עשוי מהעץ הזה לא אומר שהשבט נמצא פה.... תחשבי בהיגיון, אם השבט היה פה העץ לא היה, כי הם בטח כבר היו מנצלים אותו... זה רק מוכיח שהם כנראה לא היו פה עדיין... אנחנו בטח רחוקים מהם" הרגעתי אותה. היא הסתכלה עליי מלאת ספק. "מה זה בכלל ?" דנית לקחה ממני את המקל ובחנה אותו "שאקירה מצאה את זה על החוף.... קבור בחול..." אמרתי לה, "תסתכלי על החתיכת בד, זה בטח דגל של איזה שבט..." היא הסתכלה על המקל בהבעה מוזרה . "וואי.... אני רק מקווה שזה לא שייך לשבט מטורף של ילידים חסרי רחמים עם חניתות שביום רוצחים חיות טרף ובלילה מבשלים בני אדם שמסתובבים חסרי אונים באי הזה שאין להם מושג איך הם הגיעו אליו ושהם רוקדים ריקודים לירח וצובעים ילדים קטנים בדם של חיות" אלוהים ישמור.... המשכנו ללכת. "זין !!!!! פאק פאק פאקקקקק !!!!" שמענו מישהו צועק, וקולות של חבטות בעץ... שאקירה הסתכלה עליי ונראה כאילו היא עוד שניה מתעלפת. ניסיתי להתרכז, לנסות לקלוט מאיפה בא הקול... "לעזאזל !!!!" הקול נשמע שוב, ונראה כאילו הוא היה ממש קרוב אלינו.... מי זה צועק ? למה הוא מקלל ?? לאיזה שבט שייך המקל ? האם השרף של העץ המוזר עם הכתמים האדומים עוזר לטחורים ? כל זאת ועוד, בפרק הבא
לקחתי נשימה עמוקה ופרצתי פתח עם הידיים בין הענפים. "שאקירה !!!!" הופתעתי, אבל האמת זה ממש הרגיע אותי.... היו לה פנים מפוחדות והיא חיבקה אותי. "איפה אנחנו ?? איך הגענו לכאן ???" היא שאלה אותי בפחד. "אין לי מושגגג... זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי כשפתחתי את העיניים והבנתי שאני על חוף של אי !! אני בקושי זוכר משהו..." עניתי לה... "כן.... גם אני פתחתי את העיניים ומצאתי את עצמי מול הים, ובוא תראה מה מצאתי !!" היא אמרה לי ורצנו לכיוון החוף, יוצאים מהג'ונגל הצפוף. הגענו לחוף, למקום שהיא "התעוררה" בו. טוב.... "חוף" זה לא כל כך היה כי זה היה בעצם כמה מטרים ליד התחלה של הג'ונגל. "תראה" היא אמרה לי והצביעה לי על החול. היה שם מקל עם כתמים אדומים עליו, ונראה כאילו מישהו או אולי החולות כיסו אותו... בכל מקרה נראה שהיה לו המשך, כי הוא הרי היה חצי קבור. "באתי לקום ושמתי את היד פה, והרגשתי משהו קשה מתחת, אז פיניתי קצת חול והנה..." היא הסתכלה עליי מודאגת "אין לי מושג מה זה... העדפתי לא לגעת בזה ולבדוק איפה לעזאזל אני נמצאת..." היא אמרה לי. כופפתי רגליים, באתי להוציא את זה מהחול... היא הסתכלה עליי במבט של *תיזהר...* טוב... מה זה כבר יכול להיות... סך הכל מקל עם כתמים אדומים... משכתי אותו החוצה. לפי מה שזה נראה, זה היה דגל. המקל הזה בעצם היה בנוי בצורת צלב, והייתה עליו חתיכת בד. על הבד היו מצוירות פנים של נמר מעוטרות מסביב בכל מיני קווים מעוגלים.... הסתכלנו על המקל דיי מפוחדים.... רק לא לקח לי הרבה זמן לקלוט מה קורה. "אנחנו כנראה לא לבד..." אמרתי לה, בוחן את המקל. היא הסתכלה עליי מבוהלת. "לא... רק אל תגיד לי שיש פה שבט מטורף של ילידים חסרי רחמים עם חניתות שביום רוצחים חיות טרף ובלילה מבשלים בני אדם שמסתובבים חסרי אונים באי הזה שאין להם מושג איך הם הגיעו אליו ושהם רוקדים ריקודים לירח וצובעים ילדים קטנים בדם של חיות ו........." ..... הסתכלתי עליה. "....אין לי מושג אם השבט בכלל כזה מטורף.... תירגעי. ניכנס לג'ונגל, נבדוק מה הולך שם ואולי נמצא תשובה לאיך קיבינימט הגענו לפה" אמרתי לה והתחלתי להיכנס לג'ונגל. היא מיהרה אחריי ומשכה אותי ביד אחורה. "לא ! אנחנו לא נכנסים !! יכולים להכניס אותנו לסיר גדול ולבשל אותנו לנישנוש בין הארוחות !!" היא צעקה עליי. "....וואלה.... אולי הם גם יתקעו בנו חניתות ויהפכו אותנו לשושנת רוחות" אמרתי לה בפרצוף מפחיד. "דייייי....." היא התבכיינה צחקתי לה "קדימה, בואי ניכנס, לא יקרה כלוםםםםם אל תדאגיייי.... תראי, יש לך רעיון יותר טוב למה לעשות ? הדבר היחיד שיש לנו לעשות זה לקחת ת'רגליים ולהיכנס לג'ו...." לא גמרתי את המשפט ונשמעה צעקה, לא כל כך חזקה, דיי קרוב אלינו.... צעקה של מישהו מתוסכל, מבואס. שאקירה התסתכלה עליי. "זה בטח יליד שהתבאס כי הוא פיספס את הנמר...." היא אמרה לי בפרצוף מפוחד. "מספיק עם זה.... בואי, אין לנו למה ולאן לברוח בכל מקרה." אמרתי לה וחזרתי כמה צעדים אחורה להרים את הדגל. "חנית, מקל.... כמעט אותו דבר" אמרתי לה והלכנו לכיוון שממנו הקול הגיע. התקרבנו לאט ושמענו את המישהו, שהבנו שזו בעצם מישהי, מדברת... "איפה לעזאזל אני נמצאת ?? מה זה ??" ה"מישהי" דיברה לעצמה... הקול שלה היה מוכר... אני ושאקירה החלפנו מבטים בטוחים, ופיניתי את הענפים והשיחים שהסתירו לנו עם המקל.... זאת הייתה דנית !!!! היא ישבה שם בין השיחים והענפים הענקים של עץ טרופי... היא סובבה לכיוון שלנו את הראש, היא שמעה אל הענפים שהזזנו. "עומרי !!!!!! שאקירה !!!!!!" היא קמה אלינו והתחבקנו חזק. "מה אתם עושים פה ?! איך הגעתם לפה ??? " היא שאלה אותנו "כנראה בדרך שאת הגעת לפה...." אמרתי לה והסתכלתי מסביב. "אבל לאי ???" היא שאלה אותי בבלבול, "איך לעזאזל הגענו לאי ממרכז ה...." היא עצרה. הסתכלנו עליה. "מ.... ממרכז העיר ??" שאקירה ירתה דנית עשתה פרצוף של מתחילה להבין הכל... "פאק...." היא אמרה בבאסה ושמה את היד על הראש, כאילו מתחרטת.... היא הסתכלה לנו בעיניים. "הפצצה.... הייתה פצצה בפאב... ניסיתי לנטרל אותה.... ו.... לא ממש הצלחתי כמו שאתם יכולים להבין...." "הפצצה !!!" התחלתי להיזכר (אז הבנתי של מי היה ה"אופס"...) "כן...." שאקירה אמרה והסתכלה על דנית מאוכזבת. "טוב נו מה ??? זאת לא פעם ראשונה שלי....." היא אמרה והשפילה מבט. ".....לא פעם ראשונה שאת מעיפה אנשים לג'ונגל ?"... שאלתי אותה. "לא פעם ראשונה שאני נכשלת בניטרול פצצה..." התחלנו ללכת, ת'אמת לשום כיוון.... פשוט הלכנו. ניסינו לקלוט את הסביבה שהיינו בה, כי בעצם האי לא ממש היה קטן.... "היי !" שאקירה עצרה פתאום והתבוננה במשהו. "מה ?" שאלנו אותה "תסתכל עומרי !" היא הצביעה לי על עץ. עץ טרופי מוזר.... עם כתמים אדומים עליו.... הסתכלתי על המקל.... זהה. "לאאאא...." שאקירה גמגמה בפחד, "אנחנו... אנחנו ב.. בטח באיזור של הילידים השרוטים !!!!" היא אמרה בבהלה והתחבאה מאחורי גבי. "נו באמתתתת..... זה שהמקל של הדגל עשוי מהעץ הזה לא אומר שהשבט נמצא פה.... תחשבי בהיגיון, אם השבט היה פה העץ לא היה, כי הם בטח כבר היו מנצלים אותו... זה רק מוכיח שהם כנראה לא היו פה עדיין... אנחנו בטח רחוקים מהם" הרגעתי אותה. היא הסתכלה עליי מלאת ספק. "מה זה בכלל ?" דנית לקחה ממני את המקל ובחנה אותו "שאקירה מצאה את זה על החוף.... קבור בחול..." אמרתי לה, "תסתכלי על החתיכת בד, זה בטח דגל של איזה שבט..." היא הסתכלה על המקל בהבעה מוזרה . "וואי.... אני רק מקווה שזה לא שייך לשבט מטורף של ילידים חסרי רחמים עם חניתות שביום רוצחים חיות טרף ובלילה מבשלים בני אדם שמסתובבים חסרי אונים באי הזה שאין להם מושג איך הם הגיעו אליו ושהם רוקדים ריקודים לירח וצובעים ילדים קטנים בדם של חיות" אלוהים ישמור.... המשכנו ללכת. "זין !!!!! פאק פאק פאקקקקק !!!!" שמענו מישהו צועק, וקולות של חבטות בעץ... שאקירה הסתכלה עליי ונראה כאילו היא עוד שניה מתעלפת. ניסיתי להתרכז, לנסות לקלוט מאיפה בא הקול... "לעזאזל !!!!" הקול נשמע שוב, ונראה כאילו הוא היה ממש קרוב אלינו.... מי זה צועק ? למה הוא מקלל ?? לאיזה שבט שייך המקל ? האם השרף של העץ המוזר עם הכתמים האדומים עוזר לטחורים ? כל זאת ועוד, בפרק הבא
