Chartreuse - "שיקוי לחיים ארוכים"
אחרי שהמלצתי ל-bouquet garni על קינוח a-la-Chartreuse, ואחרי שהפידבק שקיבלתי היה חיובי, חשבתי שיהיה נחמד לספר את הסיפור המרתק שעומד מאחורי הליקר המיוחד הזה.
על רקיחת ליקר ה-Chartreuse אחראים נזירים ממסדר ה-Chartreuse. המסדר הוקם ב-1084 והוא אחד מהמסדרים הותיקים ביותר של הנצרות. מייסדו, דיקן אוניברסיטה בעל מוניטין עולמי, קצת מאס מחייו כ-Celeb, ויצא למצוא את ייעודו בחיי פרישות שקטים. גם כן שקטים... אז הוא עוד לא ידע שהמנזר שיקים יעבור כל אסון טבע אפשרי , ייחרב וישוקם...
וחוזר חלילה. יחד עם שישה אופטימיים (ואחרי איזה התגלות שהייתה לאיזה איש דת שם), הם מוצאים את המקום האידיאלי בהרי ה-Chartruese, ליד העיר Grenoble שבצרפת. עם הזמן מנזרים נוספים מקבלים על עצמם את אופי חיי הפרישות של מקימי המסדר: שתיקה... תפילה... צניעות... עזרה לקהילה... שתיינות... סתם סתם
... סליחה. המנזר ניצב היום במקום שונה מהמקום בו היה לראשונה. ליקר ה-Chartreuse מיוצר במזקקה בעיר Voiron באזור הרי ה-Chartreuse. המזקקה נמצאת במרחק של כעשרים דקות נסיעה מהמנזר. המנזר עצמו מבודד מאד. הוא מוקף בהרים, באזור ירוק להפליא, עשיר בצמחייה ובעצי אשוח.
לי נראה שאת המילה "שקט" המציאו בכלל שם.
נכון להיום, רק שלושה נזירים מכירים את המתכון. בעוד שניים מהם יורדים למזקקה ויוצרים את המשקה בחשאיות
, אחד נשאר תמיד במנזר
. אמצעי זהירות, אתם יודעים... המעט שידוע לנו הוא שהליקר מיוצר מ-130 עשבים ארומטים וצמחי מרפא שונים, עפ"י מתכון סודי שנשמר במנזר מזה מאות שנים. בתהליך הזיקוק, הנזירים ממלאים את מיכלי הזיקוק מנחושת בתערובת הצמחים המיובשים ובאלכוהול. אחרי הזיקוק הראשוני הם מוסיפים את המיצוי של הצמחים – פעולה המעניקה למשקה צבע ירוק באופן טבעי. מוסיפים דבש מזוקק וסירופ סוכר, ומיישנים בחביות עץ אלון. מרתף היישון הוקם ב-1860 ונחשב למרתף הליקרים הגדול בעולם (אורכו 164 מטר). כמות קטנה מהליקר זוכה ליישון ארוך יותר. היא זוכה לתואר V.E.P. Chartreuse (שפרושו בעברית-מילולית: יישון מוארך באופן מיוחד/חריג/יוצא מן הכלל או איך שתרצו. הצרפתית שלי לא משהו.) הליקר שזוכה לקבל את תואר האצולה, מבוקבק בבקבוק מסורתי, ממוספר וחתום בשעווה. ה-Chartreuse על סוגיו השונים זוכה למוניטין רב בעולם כולו. ביקור במזקקה מוכיח זאת באופן חד משמעי: תוכלו לראות שם מגוון גדול ומרשים עד מאד של Chartreuse מזויף מכל קצוות תבל. האופן שבה התגלגל המתכון הסודי של ה-Chartreuse לידיהם ומידיהם... ולידיהם ומידיהם... ולידיהם ומידיהם של נזירי המנזר מרתק.
מעשה שהיה כך היה (ברקע המנגינה של "היה היה"): 1605. חמש מאות שנים אחרי הקמת מסדר ה-Chartreuse. נזירי המסדר, במנזר סמוך לפריז, מקבלים לידיהם מתנה מקצין הנשק של הנרי ה-4: מגילה ישנה שמקורה מסתורי ולא ידוע, ובה "שיקוי לחיים ארוכים" (un Elixir de Longue Vie). המתכון במגילה מאד מורכב. הנזירים מצליחים להבין רק חלק זעום ממנו. 1737. המתכון מגיע למנזר האם, השוכן בהרי ה-Chartreuse. רוקחי המנזר מחליטים לערוך מחקר מדוקדק של המגילה המסתורית. לשמחתם, הם מצליחים לפענח את המתכון במלואו
ורוקחים לראשונה את מה שמוכר היום בשם: Elixir-Vegetal de la Grande-Chartreuse. המכירות ואזור ההפצה של השיקוי הרפואי החדש מוגבלים. רק מי ששוכן באזור Grenoble זוכה באפשרות לרכשו. ליקר זה מכיל 71% אלכוהול ומיוצר עד היום. במזקקה ממליצים לטפטף אותו על קרח. ה-Chartreuse הירוק, שמכיל 51% אלכוהול נרקח כמה שנים אחר כך על בסיס ה-Elixir, וזוכה להצלחה מיידית, אך גם כאן מגבילים את ההפצה והמכירות. 1789. המהפכה הצרפתית. חברים במסדרים דתיים נקראים לצאת מהמדינה. הנזירים חוששים לגורל המתכון המצליח ומחליטים ליצור עותק בודד אחד. העותק נשאר אצל אחד הנזירים שהורשו להישאר במנזר. נזיר אחר, שנאלץ לעזוב את המנזר, שומר על המקור קרוב לגופו. הוא נעצר ונשלח לכלא ב-Bordeaux אך מצליח להעביר את המתכון אל מחוץ לכלא, לנזיר אחר שהמשיך להסתתר בסביבת המנזר. "הנזיר המסתתר" לא מבין שקיבל לידיו כרטיס לוטו מנצח, וגם לא מאמין שהמסדר ישוקם בעתיד. לכן, הוא מחליט למכור את המתכון לרוקח ב-Grenoble. 1810. נפוליאון מבקש להביא אליו את כל שיקויי הרפואה הסודיים למבחן, כדי שיוכל לטפל בהם בחייליו הפצועים. הרוקח שולח את המתכון ל"משרד המשפטים". המשרד מוצא אותו חסר תועלת ומסרב לאשרו כ"משקה רפואי לשימוש המדינה". אחרי מותו של הרוקח, מחזירים יורשיו את המתכון לנזירים, שמקימים את המנזר מחדש ב-1816. 1838. הנזירים רוקחים משקה מתוק יותר ופחות מרוכז (40%). בגלל צבעו הצהוב הוא זוכה לשם: "la Chartreuse Jaune". 1903. הממשלה הצרפתית
מגלה את הנזירים לספרד. הנזירים נוטלים את סודם עימם ומייצרים את הליקר במזקקה ב-Tarragone שבספרד, ובמרסיי שבצרפת. הליקר נמכר תחת השם "Tarragone". במקביל, הממשלה הצרפתית מוכרת את המותג Chartreuse ליצרנית ליקרים. החברה מייצרת משקה שרחוק מלהיות דומה למשקה המקורי ופושטת את הרגל. חברים של הנזירים קונים את מניות החברה הזולות, וכמתנה, משיבים להם את בעלותם על המותג. הנזירים חוזרים לרקוח את שיקוי הפלאים במזקקה שהוקמה כבר ב-1860, בסמוך למנזר שבהרים. 1935. אחרי אסונות הטבע הרבים והשריפות שפקדו את המנזר בתקופה הראשונה להקמתו, הגיע הנאחס גם למזקקה
. הפעם הייתה זו מפולת שלגים שהחריבה את המזקקה. אבל אלה, שנופלים מגבוה כמו חתולים, הקימו מזקקה חדשה בעיר Voiron. במזקקה הזו מזקקים את המשקה עד היום, ומשם מייצאים אותו לכל העולם. מאז ועד היום הם חיים באושר (וכנראה גם בעושר)....
אני יודע... הסיפור מסתיים קצת קטוע. אבל אחרי כל ההיסטוריה הזאת, כל מה שקרה אחר כל נראה לי ממש משעמם.
אחרי שהמלצתי ל-bouquet garni על קינוח a-la-Chartreuse, ואחרי שהפידבק שקיבלתי היה חיובי, חשבתי שיהיה נחמד לספר את הסיפור המרתק שעומד מאחורי הליקר המיוחד הזה.
