COLDPLAY בהונג קונג
מי שמכיר את הונג קונג בוודאי מכיר את השפע האין סופי שיש למקום הזה להציע. משופינג, דרך היצע קולינארי וכלה בפארקים, מוזיאונים ופעילויות אין ספור. לא מזמן התרעתי בפני חבריי שיש משהו שמאוד מפליא אותי במקום הנחשב לטבורה של היבשת האסיאתית: איך זה שכל הכוכבים הגדולים שמגיעים לסיבובי הופעות באסיה אינם עוברים דרך הבירה האסיאתית? לפני מספר שבועות, שולחת לי אשתי (שתחיה, כמובן) הודעה לטלפון בזו הלשון: "COLDPLAY מגיעים להונג קונג ב- 13 ביולי, שנזמין כרטיסים?" כל שלושת הדיסקים שלהם בנמצא וזכור במיוחד חסד הנעורים שקיבלו ב- Parachutes עם יציאות כ- Yellow ו- Trouble והאלבום השניף שלטעמי מוצלח בהרבה ומפוצץ ביציאות קלאסיות למכביר, אז ה- Reply אליה היה חד-משמעי ובהחלט מתבקש. ועכשיו להופעה, שה"כוכב" הגדול שלה היה דווקא הקהל ובשביל להבין זאת, צריך קצת להכיר את ההונג קונגים. אלו אנשים שמגיעים לאירועים שכאלה בשביל לצלם ולהגיד שהיו, יותר מאשר להנות מהרגע. במשך רוב ההופעה הם מכוונים את הסלולארים שלהם לבמה ובודקים אם התמונה החשוכה שתופיע להם ע"ג מסך האינץ' וחצי תהווה טפט נחמד. אפילו כריס מרטין היה המום מקבלת הפנים הפושרת בהתחלה והיה צריך לדרבן את הקהל במשך כל ההופעה. "תמיד חלמתי על להיות כוכב רוק שמופיע אל מול קהל נלהב" הפציר בציניות. ול- COLDPLAY עצמם, הם נתנו את מה שצריך - כל הלהיטים היו שם, רק חבל שהביצועים היו בנאליים וחסרי אילתורים. הלוקיישן שנבחר היה אולם סגור, מה שהגביר את הציפיות לסאונד משובח, אך גם כאן איאלץ לעקם חצי פרצוף... COLDPLAY הגיעו להונג קונג לאחר סיבוב מפרך באסיה שכלל מספר לו מבוטל של הופעות ביפן, אוסטרליה, ניו זילנד וסינגפור, כך שמוטיב העייפות והשחיקה שיחק לרעתנו. נהננו מההופעה, למרות שלא יצאנו המומים והשעה ורבע (כן כן) שחלפה לא תיחקק בזכרוננו לזמן רב מדי . נו טוב, לפחות התנהגנו ברומא כרומנים וחזרנו עם קצת תמונות - שאת הטובות העליתי לכאן.
מי שמכיר את הונג קונג בוודאי מכיר את השפע האין סופי שיש למקום הזה להציע. משופינג, דרך היצע קולינארי וכלה בפארקים, מוזיאונים ופעילויות אין ספור. לא מזמן התרעתי בפני חבריי שיש משהו שמאוד מפליא אותי במקום הנחשב לטבורה של היבשת האסיאתית: איך זה שכל הכוכבים הגדולים שמגיעים לסיבובי הופעות באסיה אינם עוברים דרך הבירה האסיאתית? לפני מספר שבועות, שולחת לי אשתי (שתחיה, כמובן) הודעה לטלפון בזו הלשון: "COLDPLAY מגיעים להונג קונג ב- 13 ביולי, שנזמין כרטיסים?" כל שלושת הדיסקים שלהם בנמצא וזכור במיוחד חסד הנעורים שקיבלו ב- Parachutes עם יציאות כ- Yellow ו- Trouble והאלבום השניף שלטעמי מוצלח בהרבה ומפוצץ ביציאות קלאסיות למכביר, אז ה- Reply אליה היה חד-משמעי ובהחלט מתבקש. ועכשיו להופעה, שה"כוכב" הגדול שלה היה דווקא הקהל ובשביל להבין זאת, צריך קצת להכיר את ההונג קונגים. אלו אנשים שמגיעים לאירועים שכאלה בשביל לצלם ולהגיד שהיו, יותר מאשר להנות מהרגע. במשך רוב ההופעה הם מכוונים את הסלולארים שלהם לבמה ובודקים אם התמונה החשוכה שתופיע להם ע"ג מסך האינץ' וחצי תהווה טפט נחמד. אפילו כריס מרטין היה המום מקבלת הפנים הפושרת בהתחלה והיה צריך לדרבן את הקהל במשך כל ההופעה. "תמיד חלמתי על להיות כוכב רוק שמופיע אל מול קהל נלהב" הפציר בציניות. ול- COLDPLAY עצמם, הם נתנו את מה שצריך - כל הלהיטים היו שם, רק חבל שהביצועים היו בנאליים וחסרי אילתורים. הלוקיישן שנבחר היה אולם סגור, מה שהגביר את הציפיות לסאונד משובח, אך גם כאן איאלץ לעקם חצי פרצוף... COLDPLAY הגיעו להונג קונג לאחר סיבוב מפרך באסיה שכלל מספר לו מבוטל של הופעות ביפן, אוסטרליה, ניו זילנד וסינגפור, כך שמוטיב העייפות והשחיקה שיחק לרעתנו. נהננו מההופעה, למרות שלא יצאנו המומים והשעה ורבע (כן כן) שחלפה לא תיחקק בזכרוננו לזמן רב מדי . נו טוב, לפחות התנהגנו ברומא כרומנים וחזרנו עם קצת תמונות - שאת הטובות העליתי לכאן.