" חייכתי חיוך קטן ועשיתי את מה שאמר לי. יצאתי. אני חושבת שבחיים שלי לא עשיתי משהו כזה. גיחכתי לעצמי. וחיכיתי לו. והוא בא. כמו שאמר. הוא חייך אליי חיוך ענקי וגרר אותי לכיוון הספרייה. למרות שידעתי לאן הולכים בכל שאלתי "לאן זה?" "ספרייה" הוא ענה. המסדרונות היו ריקים יחסית, והספרייה לא כזאת רחוקה. "בשביל?" שאלתי שוב. הוא קרץ אליי "הפתעה" חשבתי איזה הפתעה מצפה לי שם, חוץ מספרים כמובן, אבל חוץ מהתמזמזות סוערת לא עלה שום דבר במוחי. הספרנית הכירה כל סטודנט וסטודנט, והיו הרבה. היא אמרה לנו שלום חטוף וביקשה שלא נרעיש. פיטר החל להוביל אותי לכל מיני מסדרונות ומדורים שונים בספרייה. עד שלבסוף מצא מקום שלא רואים כלום. הוא נעצר והסתכל עליי. שקצת התנשפתי כי בכל זאת הוא הלך די מהר והוא הרבה יותר גדול ממני אז הייתי צריכה לרוץ אחריו. הוא חייך חיוך תמים והתקרב אליי. הסמקתי וחייכתי, די מודעת למה שיקרה עכשיו. השמטתי את מבטי ולמרות שזה היה רצוני מאז הרבה מאוד זמן לא יכולתי להתאפק והסתרתי את עיניי. הוא הרים את פניי בזהירות עם אצבעותיו והצמיד את שפתיו אל שלי. זה היה מושלם. כמה זמן חיכיתי לזה. הוא החזיק אותי קרובה אליו, יד אחת על המותן שלי והשנייה מחזיקה את פניי, מדיי פעם מברישה את שיערי. ידיי החזיקו את צווארו, והייתי חייבת לגעת בשיער שלו, הוא היה כל כך נעים. אני מרגישה כל כך טוב. התנתקנו, הסתכלנו זה על זו, והתחלנו לצחוק. אחרי כמה זמן שצחקנו, הרגשתי שאולי זאת הייתה טעות, ואולי אחרי זה הוא יתנהג כאילו ולא קרה כלום, עיני התחילו לנצנץ. הוא חיבק אותי והרים אותי גבוה, חיבקתי אותו חזרה וניסיתי לבלוע את הדמעות. "הייתי חייב לעשות את זה" הוא אמר לבסוף. התישבנו ליד איזה כוננת מלאה ספרים עתיקים, זה לצד זה. "כן, גם אני" הסכמתי איתו. "אני אוהב יותר את המראה הפשוט שלך, ולא מה שהיית אתמול" אמר. וקצת הופתעתי, מה שלבשתי אתמול היה אמור למשוך אותו. זה כנראה לא עבד. "חשבתי שזה מה שימשוך את תשומת לבך" אמרתי נעלבת. "אני מתכוון, היית ממש מושכת אתמול, אבל אני אוהב אותך ככה, כמו שאת ללא שום ניסיון למשוך אלייך גברים, כי מסתבר הם נמשכים אלייך בהמוניהם" זה גרם לי לחשוב קצת, הסתכלתי עליו בפליאה, והוא משך בכתפיו ונישק אותי נשיקה קצרה בשפתיים. "כלומר, ראיתי אותך אתמול מנשקת מישהו, אין לי מושג מי זה, אני לא מכיר אותו. ואז באמצע שום מקום הוא נסע ואת הלכת, כנראה בכית. אז קינאתי בו כל כך, כאילו למה שמישהו לא ירצה אותך? כי את כזאת... את" הפנים שלי הפכו לאדום עז, ולא היה לי מה להגיד לו, אז פשוט שתקתי. התעסקתי עם האצבעות, מרגישה איך העיניים שלו חופרות לי בלחי. הוא נתן לי דחיפה קטנה, "מה את חושבת שוב?"|||Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.
