Diez años de Soledadעשר שנות בדידות
לפני כמה וכמה חודשים טובים גיליתי את Radio Gaucha- תחנת הרדיו של המוזיקה הפולקלורית באינטרנט, ובין כל השירים שאת חלקם הכרתי מספריית התקליטים והקסטות הצנועה שלי, משכה את תשומת ליבי זמרת עם קול לא מוכר, לאו דווקא מרשים במיוחד אבל כזה שמשך את תשומת ליבי. ברדיו האינטרנט אין קטעי קישור וגם אין כותרות, ולכן לא יכולתי לדעת מי הזמרת, בת כמה היא, איך היא נראית וכו'.. לא שזה כל כך עקרוני- הרי אם השיר יפה אז מה צריך יותר מזה, אבל תמיד טוב לדעת קצת רקע. כשהגעתי לארגנטינה לפני מספר חודשים, שכרתי מכונית ליום אחד, ותוך כדי נהיגה גיליתי שיש דיסק ברדיו של המכונית שמישהו כנראה שכח. הפעלתי אותו מתוך מחשבה שמדובר בפופ מקומי, אך להפתעתי התברר שמדובר בדיסק של אותה זמרת אלמונית, ומהכתוב על הדיסק גיליתי ששמה Soledad (בדידות בספרדית, וקצת מוזר שיש שם פרטי כזה). מאוחר יותר קניתי דיסק כפול שלה שמסכם עשר שנים על הבמה ושמו Diez años de Soledad (בקריצה לספרו של גבריאל גארסיה מארקס). מעטיפת הדיסק הילדותית ומההופעה הפומבית המוקלטת בו אפשר להבין שמדובר בזמרת בשנות העשרים לחייה שפונה בעיקר לבני נוער, ומבצעת חידושים (Covers) למוזיקה פולקלורית. בעיני היא מצטיירת כגרסה ארגנטינאית של נינט, החידושים שלה מקבלים פרשנות מעט מודרנית אך עדיין שומרים על הרוח המקורית, ומן הסתם דרכה הצעירים נחשפים למוזיקה הזאת שקרנה ירד בעשורים האחרונים. בסך הכל נחמד להאזין לה, ואני כאן הרחק משם לא צריך להרגיש נבוך מכך שאני מאזין לכוכבת ילדים, ומי שיגיע לשם שירשום לפניו שבקרב אלו שבעניינים היא מכוּנה Sole ואף יש למעריצים שיר עידוד כמקובל במגרשי הכדורגל: Ole ole ole ole Sole Sole..
לפני כמה וכמה חודשים טובים גיליתי את Radio Gaucha- תחנת הרדיו של המוזיקה הפולקלורית באינטרנט, ובין כל השירים שאת חלקם הכרתי מספריית התקליטים והקסטות הצנועה שלי, משכה את תשומת ליבי זמרת עם קול לא מוכר, לאו דווקא מרשים במיוחד אבל כזה שמשך את תשומת ליבי. ברדיו האינטרנט אין קטעי קישור וגם אין כותרות, ולכן לא יכולתי לדעת מי הזמרת, בת כמה היא, איך היא נראית וכו'.. לא שזה כל כך עקרוני- הרי אם השיר יפה אז מה צריך יותר מזה, אבל תמיד טוב לדעת קצת רקע. כשהגעתי לארגנטינה לפני מספר חודשים, שכרתי מכונית ליום אחד, ותוך כדי נהיגה גיליתי שיש דיסק ברדיו של המכונית שמישהו כנראה שכח. הפעלתי אותו מתוך מחשבה שמדובר בפופ מקומי, אך להפתעתי התברר שמדובר בדיסק של אותה זמרת אלמונית, ומהכתוב על הדיסק גיליתי ששמה Soledad (בדידות בספרדית, וקצת מוזר שיש שם פרטי כזה). מאוחר יותר קניתי דיסק כפול שלה שמסכם עשר שנים על הבמה ושמו Diez años de Soledad (בקריצה לספרו של גבריאל גארסיה מארקס). מעטיפת הדיסק הילדותית ומההופעה הפומבית המוקלטת בו אפשר להבין שמדובר בזמרת בשנות העשרים לחייה שפונה בעיקר לבני נוער, ומבצעת חידושים (Covers) למוזיקה פולקלורית. בעיני היא מצטיירת כגרסה ארגנטינאית של נינט, החידושים שלה מקבלים פרשנות מעט מודרנית אך עדיין שומרים על הרוח המקורית, ומן הסתם דרכה הצעירים נחשפים למוזיקה הזאת שקרנה ירד בעשורים האחרונים. בסך הכל נחמד להאזין לה, ואני כאן הרחק משם לא צריך להרגיש נבוך מכך שאני מאזין לכוכבת ילדים, ומי שיגיע לשם שירשום לפניו שבקרב אלו שבעניינים היא מכוּנה Sole ואף יש למעריצים שיר עידוד כמקובל במגרשי הכדורגל: Ole ole ole ole Sole Sole..
