רייסטלין מאגר
New member
Digimon Guardians: ה"סרט" השני../images/Emo13.gif
Digiworld Collapse! The Metal Digimon Appears! הרוח נשאה עימה את הענן הגדול ואור השמש נחשף שוב, זוהר על שדה מלא פרחים בעשרות צבעים שונים, שראשיהם התנודדו ברוח. השיער החום הצליף בעיניו, וחולצתו השחורה, הקצרה, התנופפה סביב גופו. אור השמש השתקף ממסכת המתכת על פניו של היצור הגדול שלידו. הוא גיחך ברוע וחשף שיניים מחודדות, ואז פרש מעט את כנפי העור המחוררות שלו והצל על השניים שמולו. העיניים האדומות הצטמצמו בשמחה. "רק אחד." אמר. "גם אתה. אני רואה שחזרת לסיבוב שני בלי החברים שלך, אז אין מי שיגן עליך עכשיו." החזיר היצור השני. פניו של בעל הכנפיים התעוותו לרגע בכעס, אך אז שב החיוך המזלזל והופיע. "בוא נראה מה אתה..." נשימתו נעתקה ורוק ניתז מפיו כשאגרופו של אויבו ננעץ עמוק בבטנו. היצור השחור, בעל הכנפיים, התנודד לאחור כמה צעדים ונפל. צילו של אויבו נח עליו. "המ, אתה מפסיד." אמר בעל מסכת המתכת. השני החל להתרומם, אבל אויבו הניח את רגלו על חזהו והשכיב אותו שוב על האדמה. "גמור אותו." אמר הנער מאחור בקול קר. "בשמחה." השיב בעל המסכה. השני רק חייך את חיוכו המרושע והניף את ידיו. הן נמתחו וכמעט הכו בפניו של אויבו, אך הוא מיהר ונסוג לאחור, ובעל הכנפיים זינק לאחור והזדקף. "תותח רוח!" אויבו לא נתן לו הזדמנות להתייצב, ומיד הפיל אותו שוב. בעל הכנפיים קם שוב, מתנודד, וזרזיף של דם זלג מפיו. "חתיכת..." סינן. כתפו החזקה של בעל המסכה הכתה בחזהו והעיפה אותו משם. "קדימה, שינומון! סיים את זה!" קרא הנער מאחור. שינומון הניף את ידיו וכדור של אור ורוד מוקף בברקים סגולים הופיע ביניהם. "תותח רוח!" הכדור התנפח במהירות וידיו הופנו אל עבר היצור ששכב על האדמה. עשבים ופרחים, אבנים ורגבי אדמה עפו לכל עבר כשקרן האור של שינומון הרסה את האדמה. לבסוף פסק האור והמנצחים היו יכולים לראות שאויבו של שינומון נעלם לחלוטין. "ניצחנו!" אמר ריי. "לא בדיוק." התנשף שינומון והצביע. הנער הרים את מבטו והביט בדווימון מתרחק משם, מעופף בקושי, ומכל גופו עולים נתונים אדומים. שינומון התנשף בתשישות ובקושי יכול היה לעמוד ישר. "אתה בסדר?" שאל ריי. "כן, רק השתמשתי ביותר מדי כוח." אמר שינומון והזדקף כמיטב יכולתו, מנסה להסתיר כל סימן לחולשה או עייפות. "דווימון המחורבן." "אני מקווה שהאחרים בסדר." "רק אם הציידים האחרים לא מצאו אותם." ריי הביט אל השמיים ונאנח. "אההה!!!" צרח יוטה הנמלט בבהלה ומיהר לזנק מאחורי סלע גדול. הפרי פגע בסלע ונמעך עליו, משפריץ מיץ אדום לכל עבר. יוטה הביט מעבר לסלע וזרק פרי נוסף על יריבו, אבל קאבומון הקטן התכופף וחרץ את לשונו. "כמעט פגעתי הפעם!" קרא יוטה בתסכול. קאבומון ויוטה המשיכו לזרוק זה על זה את הפירות שקטפו מהעצים עד שתשו כוחותיהם והם נשכבו על אדמת היער והביטו למעלה. "זה היה כיף." אמר יוטה והתיישב לפתע. "אבל אנחנו חייבים למצוא את האחרים, נכון?" "בטח!" השיב קאבומון וקם. במקום אחר בעולם הדיגיטלי, על ראש גבעה מוריקה, חצאיתה של נקו התנופפה סביב ברכיה ושיערה התבדר ברוח. עיניה הסגולות היו נעוצות במרחק. ניאמון התחככה ברגלה. "נמצא אותם, את תראי." אמרה. "כן." מלמלה הילדה. ברק השמש השתקף מהעדשות השחורות שהסתירו את עיניו. "רק אל תגיד לי שאתה מתגעגע אליהם." קנטר אותו קיטסונומון. זווית פיו של קאטסואו התעקמה מעט. "אולי. בוא נלך." והם החלו להתקדם שוב על שביל העפר, שעליו הלכו כבר כמה ימים מבלי להגיע לשום מקום. אור בוהק זרח על חיוכו המרושע והנתונים הלבנים שצפו סביבו נעשו כחולים והחלו להיספג בגופו. פניו השתנו ונעשו אדומות, וקרן ברזל מעוקלת צמחה על אפו. "לא, מצטער. לא ראיתי עוד בני-אדם." אמר סאלאמון. שינומון פתח את פיו כדי לענות, כשלפתע הוסחה דעתו על-ידי תחושה משונה כלשהי. גם סאלאמון הביט לאותו כיוון, ושניהם קפאו לרגע. "שינומון?" שאל ריי. "משהו..." מלמל שינומון. "משהו מה?" "משהו...פוגע בעולם הדיגיטלי." "יש לי הרגשה רעה." אמר סאלאמון. הוא חזר להביט בהם בעיניים כחולות. "כן, אני יודע." אמר שינומון והביט בריי. "אנחנו חייבים לעשות משהו." ריי הביט בו בהפתעה. "אתה רוצה שנלך...?" "מישהו מפר את האיזון של העולם הדיגיטלי ואוסף כוח מהמקור. אני מרגיש את זה. כל הדיג'ימונים מרגישים את זה. ואנחנו עדיין שומרים." הוסיף כשראה שריי אינו משתכנע. "טוב, אם זה כל-כך חשוב..." "העולם הדיגיטלי עלול להיהרס, אז זה די חשוב." אמר שינומון. "בסדר. ניאו דווימון יחכה עוד קצת." הוא הביט בשינומון. "נעשה את זה." "טוב מאוד." אמר שינומון וכרך את ידיו סביבו. "בהצלחה!" אמר סאלאמון. "תודה. ותודה על העזרה." אמר ריי. שינומון פרש את כנפיו, עלה לאוויר והחל לעוף. "אתה יודע איפה הוא?" שאל ריי. "אני מרגיש את התנודות באנרגיה של העולם הדיגיטלי." אמר שינומון. "וואו, אז זה בטח משהו רציני." "כן, כנראה שמישהו כבר הגיע למקור עצמו, שהוא קרוב מאוד לשם." "אם זה ניאו דווימון?" שאל ריי, ונימה של חשש התגנבה לקולו. שינומון שתק לרגע. "בוא נקווה שלא." אמר לבסוף. הדיג'ימון דאה בין העננים, הרוח ממלאת את כנפיו הקטנות ונושאת אותו בעקבות תחושתו. אחרי זמן מה שקעה האדמה ונעלמה מתחת לים סוער. "ים סוער? במזג-אוויר כזה?" תהה ריי לעצמו. "זה בגלל המקור." אמר שינומון והגביר את מהירותו. כמה דקות אחר-כך הם היו יכולים לראות מולם אי גדול ובמרכזו בוהק חזק ולבן. שינומון הידק את לסתותיו ונהם. הוא נחת על החוף והחל לרוץ בעקבות ריי עד שהגיעו שניהם לקצהו של צוק גבוה, שהיה בעצם חלק ממכתש ענק, בעומק של כמה אלפי מטרים. מתוכו קרן אור חזק ומסנוור ובתוכו הבחינו השניים בעצם כהה כלשהו. "לעזאזל." קילל שינומון, שהופיע מאחוריו. "מה זה?" לחש ריי. "זה הוא." אמר שינומון. "הוא שואב כוח מהמקור." "אז עשה משהו!" אמר ריי. "תותח רוח!" צעק שינומון. ההתקפה שלו פגעה בעצם הכהה, אך דבר לא קרה. "אתה בטוח ש...?" החל ריי, אבל שאגה חזקה עצרה אותו. נתונים עפו לאוויר כשדיג'ימון אדום וגדול זינק מתוך האור. הוא נופף בכנפיו הלבנות וטבעות הזהב שעליהן שקשקו ונקשו. "דורוגרמון!" אמר שינומון. הוא זינק על ריי והפיל אותו, ושניהם היו יכולים לחוש את הרוח החזקה על גבם בשעה שהדיג'ימון המסוכן חלף מעליהם. "איזה דיג'ימון." מלמל ריי והביט בו נוסק. "כן, דורוגרמון הוא אחד מסוכן." "אתה יכול לעשות את זה?" "בטח!" אמר שינומון בביטחון ועף בעקבות הדיג'ימון. "אני מקווה." מלמל ריי לעצמו. "לעזאזל! איפה האחרים?!" "דורוגרמון!" קרא שינומון. הדיג'ימון פיתל את צווארו הארוך והביט בו מעבר לכתפו, אז בלם והסתובב אליו. "אתה חייב להפסיק לשאוב אנרגיה מהמקור! זה מזעזע את שיווי המשקל של העולם הדיגיטלי!" אמר שינומון. גל ענקי התרומם לפתע מהים והכה בחופי האי, כאילו כהוכחה לדבריו. שני הדיג'ימונים צפו בו, ואז שבו להביט זה בזה. דורוגרמון משך באפו קלות. "אני מריח אלוף." אמר. "המוח שלו גדל ביחס הפוך לגוף שלו." מלמל שינומון. בצווחה מחרישת אוזניים הסתער דורוגרמון ופער את פיו מלא השיניים המחודדות. שינומון צלל ודורוגרמון בעקבותיו, ולרגע התנהל מרדף בשמיים. "תותח רוח!" צעק שינומון והסתובב. דורוגרמון זז הצידה והביט בדיג'ימון שמעליו, שמיהר לעוף מעל ענן גדול ולהיעלם מאחוריו. "צא החוצה." נהם דורוגרמון. משב של רוח חזקה נשב והזיז את הענן באיטיות. שינומון עמד מאחוריו ונעץ את מבטו בעיניו של אויבו, שהביט בו גם כן. שניהם חיכו שהענן יחלוף בשקט. "מה זה? דו-קרב?" שאל ריי בתסכול. גופו של שינומון נחשף בהדרגה לעיניו של דורוגרמון, ואילו דורוגרמון נחשף לעיניו של שינומון. הענן חלף.
Digiworld Collapse! The Metal Digimon Appears! הרוח נשאה עימה את הענן הגדול ואור השמש נחשף שוב, זוהר על שדה מלא פרחים בעשרות צבעים שונים, שראשיהם התנודדו ברוח. השיער החום הצליף בעיניו, וחולצתו השחורה, הקצרה, התנופפה סביב גופו. אור השמש השתקף ממסכת המתכת על פניו של היצור הגדול שלידו. הוא גיחך ברוע וחשף שיניים מחודדות, ואז פרש מעט את כנפי העור המחוררות שלו והצל על השניים שמולו. העיניים האדומות הצטמצמו בשמחה. "רק אחד." אמר. "גם אתה. אני רואה שחזרת לסיבוב שני בלי החברים שלך, אז אין מי שיגן עליך עכשיו." החזיר היצור השני. פניו של בעל הכנפיים התעוותו לרגע בכעס, אך אז שב החיוך המזלזל והופיע. "בוא נראה מה אתה..." נשימתו נעתקה ורוק ניתז מפיו כשאגרופו של אויבו ננעץ עמוק בבטנו. היצור השחור, בעל הכנפיים, התנודד לאחור כמה צעדים ונפל. צילו של אויבו נח עליו. "המ, אתה מפסיד." אמר בעל מסכת המתכת. השני החל להתרומם, אבל אויבו הניח את רגלו על חזהו והשכיב אותו שוב על האדמה. "גמור אותו." אמר הנער מאחור בקול קר. "בשמחה." השיב בעל המסכה. השני רק חייך את חיוכו המרושע והניף את ידיו. הן נמתחו וכמעט הכו בפניו של אויבו, אך הוא מיהר ונסוג לאחור, ובעל הכנפיים זינק לאחור והזדקף. "תותח רוח!" אויבו לא נתן לו הזדמנות להתייצב, ומיד הפיל אותו שוב. בעל הכנפיים קם שוב, מתנודד, וזרזיף של דם זלג מפיו. "חתיכת..." סינן. כתפו החזקה של בעל המסכה הכתה בחזהו והעיפה אותו משם. "קדימה, שינומון! סיים את זה!" קרא הנער מאחור. שינומון הניף את ידיו וכדור של אור ורוד מוקף בברקים סגולים הופיע ביניהם. "תותח רוח!" הכדור התנפח במהירות וידיו הופנו אל עבר היצור ששכב על האדמה. עשבים ופרחים, אבנים ורגבי אדמה עפו לכל עבר כשקרן האור של שינומון הרסה את האדמה. לבסוף פסק האור והמנצחים היו יכולים לראות שאויבו של שינומון נעלם לחלוטין. "ניצחנו!" אמר ריי. "לא בדיוק." התנשף שינומון והצביע. הנער הרים את מבטו והביט בדווימון מתרחק משם, מעופף בקושי, ומכל גופו עולים נתונים אדומים. שינומון התנשף בתשישות ובקושי יכול היה לעמוד ישר. "אתה בסדר?" שאל ריי. "כן, רק השתמשתי ביותר מדי כוח." אמר שינומון והזדקף כמיטב יכולתו, מנסה להסתיר כל סימן לחולשה או עייפות. "דווימון המחורבן." "אני מקווה שהאחרים בסדר." "רק אם הציידים האחרים לא מצאו אותם." ריי הביט אל השמיים ונאנח. "אההה!!!" צרח יוטה הנמלט בבהלה ומיהר לזנק מאחורי סלע גדול. הפרי פגע בסלע ונמעך עליו, משפריץ מיץ אדום לכל עבר. יוטה הביט מעבר לסלע וזרק פרי נוסף על יריבו, אבל קאבומון הקטן התכופף וחרץ את לשונו. "כמעט פגעתי הפעם!" קרא יוטה בתסכול. קאבומון ויוטה המשיכו לזרוק זה על זה את הפירות שקטפו מהעצים עד שתשו כוחותיהם והם נשכבו על אדמת היער והביטו למעלה. "זה היה כיף." אמר יוטה והתיישב לפתע. "אבל אנחנו חייבים למצוא את האחרים, נכון?" "בטח!" השיב קאבומון וקם. במקום אחר בעולם הדיגיטלי, על ראש גבעה מוריקה, חצאיתה של נקו התנופפה סביב ברכיה ושיערה התבדר ברוח. עיניה הסגולות היו נעוצות במרחק. ניאמון התחככה ברגלה. "נמצא אותם, את תראי." אמרה. "כן." מלמלה הילדה. ברק השמש השתקף מהעדשות השחורות שהסתירו את עיניו. "רק אל תגיד לי שאתה מתגעגע אליהם." קנטר אותו קיטסונומון. זווית פיו של קאטסואו התעקמה מעט. "אולי. בוא נלך." והם החלו להתקדם שוב על שביל העפר, שעליו הלכו כבר כמה ימים מבלי להגיע לשום מקום. אור בוהק זרח על חיוכו המרושע והנתונים הלבנים שצפו סביבו נעשו כחולים והחלו להיספג בגופו. פניו השתנו ונעשו אדומות, וקרן ברזל מעוקלת צמחה על אפו. "לא, מצטער. לא ראיתי עוד בני-אדם." אמר סאלאמון. שינומון פתח את פיו כדי לענות, כשלפתע הוסחה דעתו על-ידי תחושה משונה כלשהי. גם סאלאמון הביט לאותו כיוון, ושניהם קפאו לרגע. "שינומון?" שאל ריי. "משהו..." מלמל שינומון. "משהו מה?" "משהו...פוגע בעולם הדיגיטלי." "יש לי הרגשה רעה." אמר סאלאמון. הוא חזר להביט בהם בעיניים כחולות. "כן, אני יודע." אמר שינומון והביט בריי. "אנחנו חייבים לעשות משהו." ריי הביט בו בהפתעה. "אתה רוצה שנלך...?" "מישהו מפר את האיזון של העולם הדיגיטלי ואוסף כוח מהמקור. אני מרגיש את זה. כל הדיג'ימונים מרגישים את זה. ואנחנו עדיין שומרים." הוסיף כשראה שריי אינו משתכנע. "טוב, אם זה כל-כך חשוב..." "העולם הדיגיטלי עלול להיהרס, אז זה די חשוב." אמר שינומון. "בסדר. ניאו דווימון יחכה עוד קצת." הוא הביט בשינומון. "נעשה את זה." "טוב מאוד." אמר שינומון וכרך את ידיו סביבו. "בהצלחה!" אמר סאלאמון. "תודה. ותודה על העזרה." אמר ריי. שינומון פרש את כנפיו, עלה לאוויר והחל לעוף. "אתה יודע איפה הוא?" שאל ריי. "אני מרגיש את התנודות באנרגיה של העולם הדיגיטלי." אמר שינומון. "וואו, אז זה בטח משהו רציני." "כן, כנראה שמישהו כבר הגיע למקור עצמו, שהוא קרוב מאוד לשם." "אם זה ניאו דווימון?" שאל ריי, ונימה של חשש התגנבה לקולו. שינומון שתק לרגע. "בוא נקווה שלא." אמר לבסוף. הדיג'ימון דאה בין העננים, הרוח ממלאת את כנפיו הקטנות ונושאת אותו בעקבות תחושתו. אחרי זמן מה שקעה האדמה ונעלמה מתחת לים סוער. "ים סוער? במזג-אוויר כזה?" תהה ריי לעצמו. "זה בגלל המקור." אמר שינומון והגביר את מהירותו. כמה דקות אחר-כך הם היו יכולים לראות מולם אי גדול ובמרכזו בוהק חזק ולבן. שינומון הידק את לסתותיו ונהם. הוא נחת על החוף והחל לרוץ בעקבות ריי עד שהגיעו שניהם לקצהו של צוק גבוה, שהיה בעצם חלק ממכתש ענק, בעומק של כמה אלפי מטרים. מתוכו קרן אור חזק ומסנוור ובתוכו הבחינו השניים בעצם כהה כלשהו. "לעזאזל." קילל שינומון, שהופיע מאחוריו. "מה זה?" לחש ריי. "זה הוא." אמר שינומון. "הוא שואב כוח מהמקור." "אז עשה משהו!" אמר ריי. "תותח רוח!" צעק שינומון. ההתקפה שלו פגעה בעצם הכהה, אך דבר לא קרה. "אתה בטוח ש...?" החל ריי, אבל שאגה חזקה עצרה אותו. נתונים עפו לאוויר כשדיג'ימון אדום וגדול זינק מתוך האור. הוא נופף בכנפיו הלבנות וטבעות הזהב שעליהן שקשקו ונקשו. "דורוגרמון!" אמר שינומון. הוא זינק על ריי והפיל אותו, ושניהם היו יכולים לחוש את הרוח החזקה על גבם בשעה שהדיג'ימון המסוכן חלף מעליהם. "איזה דיג'ימון." מלמל ריי והביט בו נוסק. "כן, דורוגרמון הוא אחד מסוכן." "אתה יכול לעשות את זה?" "בטח!" אמר שינומון בביטחון ועף בעקבות הדיג'ימון. "אני מקווה." מלמל ריי לעצמו. "לעזאזל! איפה האחרים?!" "דורוגרמון!" קרא שינומון. הדיג'ימון פיתל את צווארו הארוך והביט בו מעבר לכתפו, אז בלם והסתובב אליו. "אתה חייב להפסיק לשאוב אנרגיה מהמקור! זה מזעזע את שיווי המשקל של העולם הדיגיטלי!" אמר שינומון. גל ענקי התרומם לפתע מהים והכה בחופי האי, כאילו כהוכחה לדבריו. שני הדיג'ימונים צפו בו, ואז שבו להביט זה בזה. דורוגרמון משך באפו קלות. "אני מריח אלוף." אמר. "המוח שלו גדל ביחס הפוך לגוף שלו." מלמל שינומון. בצווחה מחרישת אוזניים הסתער דורוגרמון ופער את פיו מלא השיניים המחודדות. שינומון צלל ודורוגרמון בעקבותיו, ולרגע התנהל מרדף בשמיים. "תותח רוח!" צעק שינומון והסתובב. דורוגרמון זז הצידה והביט בדיג'ימון שמעליו, שמיהר לעוף מעל ענן גדול ולהיעלם מאחוריו. "צא החוצה." נהם דורוגרמון. משב של רוח חזקה נשב והזיז את הענן באיטיות. שינומון עמד מאחוריו ונעץ את מבטו בעיניו של אויבו, שהביט בו גם כן. שניהם חיכו שהענן יחלוף בשקט. "מה זה? דו-קרב?" שאל ריי בתסכול. גופו של שינומון נחשף בהדרגה לעיניו של דורוגרמון, ואילו דורוגרמון נחשף לעיניו של שינומון. הענן חלף.
