רייסטלין מאגר
New member
Digimon Guardians: פרק חמש!
"הוא מגיע, ריי! השותף שלי מגיע!" קרא יוטה בהתרגשות ואגרופו רעד. עיניו נצצו בציפייה מאחורי עדשות המשקפת שלו. הנערים עמדו בחדר מדרגות שהואר על-ידי האור הבוהק שבקע מצג הדיג'יכלי של יוטה, השומר השני, בשעה שהדיג'יביצה שבו בקעה ושותפו של האחרון היה בדרכו מהעולם הדיגיטלי. מחוץ לבניין, שינומון שכב על הרצפה במכתש שהוא עצמו יצר כשהוטח באדמה על-ידי דוקוגומון, הדיג'ימונית האלופה שהשתוללה בעיר ביחד עם טאסקמון. "כדאי שזה יהיה אחד חזק." אמר ריי ללא קול. ואז, נעלם האור והוא יכול היה להביט בדיג'ימון שעמד מולו. "מה?!" צרח בתדהמה. "הוא כל-כך חמוד!" התמוגג יוטה וזרם חזק של דמעות פרץ מעיניו והרטיב את לחייו. הדיג'ימון הקטן בעל הפרווה שבצבע הקש והבטן הלבנה, האוזניים המחודדות השמוטות וזנב השועל שקצהו לבן, הביט בהם בשתיקה ועיני החרוז השחורות שלו נצצו. "למה?" קרא ריי בייאוש וטמן את פניו בידו. "אתה...השותף שלי?" שאל הדיג'ימון בקול מתוק והתקרב אל ריי. "מהההה?!" הזדעק יוטה. "הוא?! זה אני! אני!" הוא קרא והרים את הדיג'ימון. "יש לי דיג'ימון!" הוא מעך את היצור הקטן. "אתה חונק אותי." השתנק האחרון. "תניח אותו." הורה ריי. "אתה יודע למה אתה כאן?" שאל את הדיג'ימון לאחר שיוטה עזב אותו. "כן, המועצה כבר הסבירה לי הכל." "אני שומר כדור-הארץ, ריי אוסאקה. השותף שלי, שינומון, נמצא בחוץ וזקוק לעזרתך." "ואני יוטה טויה!" קרא השני. "וגם אני שומר כדור-הארץ!" "היי!" קרא הקטן וזינק לידיו. "אני קאבומון, השותף שלך." הוא חייך. "בואו נצא מכאן כבר." אמר ריי, והם החלו לרוץ במורד המדרגות. "טירון, הם שלחו טירון." אמר שינומון בייאוש והביט בקאבומון. "אני טירון עם עוצמה של אלוף!" אמר קאבומון בכעס. "כן! תראה להם, קאבומון!" קרא יוטה. קאבומון רץ אל טאסקמון, שהיה עסוק בניגוח קירות, וזינק לאוויר. "אוי לא." אמר ריי וטמן את פניו בידו שוב. "מעיל פרווה!" צעק הדיג'ימון הקטן. אלפי שיערות קטנות נורו ממנו כחיצים ונדבקו כגוש לכתפו של טאסקמון, ואז התפוצצו. קאבומון נחת על רגליו בשמחה, אך הדיג'ימון הגדול והירוק רק הביט בו, הניף את קרניו ושאג בקול. "ידעתי! שינומון!" קרא ריי. אבל שינומון לא היה צריך לחכות כדי לפעול, והוא כבר נסק כשקאבומון בידיו, והשאיר את טאסקמון להכות ברצפה הריקה מאויבים. "אני צריך שתטפל בה." אמר שינומון בעודם טסים מעל דוקוגומון, שהייתה עסוקה בטוויית רשת. "כוון לרשת." "מיד!" אמר קאבומון. "מעיל פרווה!" הרשת של דוקוגומון התעטפה בשיערות זהובות דקיקות. "מה לכל הרוחות...?" היא החלה, כשהשיערות התפוצצו, קרעו את הרשת וזרקו אותה משם. "עבודה טובה," אמר שינומון, וקאבומון החל לשמוח. "ועכשיו חכה פה." הראשון הניח את הדיג'ימון הקטן על אחד הגגות וצלל אל דוקוגומון. "רגע! חכה! גם אני רוצה להשתתף בקרב!" מחכה קאבומון מלמעלה. "תותח רוח!" שינומון ניסה לפגוע בעכבישה, אך הייתה מהירה מדי והצליחה להימלט. האחרונה הביטה למעלה, אל הדיג'ימון הצולל לעברה, ועטפה אותו בחוט שירקה מפיה. האחרון נחת על הרצפה וניסה להשתחרר מהכבלים, אך לשווא. "נו, נו, אז בכל-זאת לא הצלחת להימלט ממני." אמרה השנייה והתקרבה אליו כשריר נוטף מפיה. קאבומון הביט בכל מלמעלה, אבל לא ידע מה לעשות. "אני חייב למצוא את יוטה!" בינתיים, דוקוגומון הרעבה כבר כמעט ונעצה את שיניה בטרף, אלא שאז רעדה האדמה והיא הרימה את מבטה בבהלה. בתשע עיניה הירוקות הנוצצות השתקפו פניו של טאסקמון הזועם, ששעט לכיוונה. "לעזאזל!" קראה העכבישה. "אם ניאו דווימון לא היה הורג אותי בייסורים על זה, הייתי מחסלת אותך מזמן!" והיא החלה לטפס על הבניין במהירות. שינומון הצליח לקרוע את הקורים שעטפו את גופו ונסק במהירות אל מעל הדיג'ימון המסתער. "אז הם כן שליחיו של ניאו דווימון." מלמל לעצמו ועף אל ריי. "הנה הוא!" קרא יוטה והצביע. שני הנערים עמדו שם והקשיבו לסיפורו של קאבומון המבוהל, כששינומון הופיע לפתע בשמיים. "שינומון!" קרא ריי. "ריי, עוד דיג'ימונים יגיעו בקרוב." אמר השני ונחת. "מה זאת אומרת?!" התפרץ הנער. "דוקוגומון הזכירה את ניאו דווימון. הם עובדים בשבילו, ואם הוא שלח רק שני אלופים, כנראה שיבואו עוד. זה הסיבה היחידה שמסבירה למה הוא לא שלח עוד דיג'ימון על." "אולי הם נגמרים לו?" הציע יוטה, וריי ושינומון הביטו בו. "לא קונים אותם במכולת, אתה יודע..." הוא ניסה להצטדק ומשך בכתפיו.
"הוא מגיע, ריי! השותף שלי מגיע!" קרא יוטה בהתרגשות ואגרופו רעד. עיניו נצצו בציפייה מאחורי עדשות המשקפת שלו. הנערים עמדו בחדר מדרגות שהואר על-ידי האור הבוהק שבקע מצג הדיג'יכלי של יוטה, השומר השני, בשעה שהדיג'יביצה שבו בקעה ושותפו של האחרון היה בדרכו מהעולם הדיגיטלי. מחוץ לבניין, שינומון שכב על הרצפה במכתש שהוא עצמו יצר כשהוטח באדמה על-ידי דוקוגומון, הדיג'ימונית האלופה שהשתוללה בעיר ביחד עם טאסקמון. "כדאי שזה יהיה אחד חזק." אמר ריי ללא קול. ואז, נעלם האור והוא יכול היה להביט בדיג'ימון שעמד מולו. "מה?!" צרח בתדהמה. "הוא כל-כך חמוד!" התמוגג יוטה וזרם חזק של דמעות פרץ מעיניו והרטיב את לחייו. הדיג'ימון הקטן בעל הפרווה שבצבע הקש והבטן הלבנה, האוזניים המחודדות השמוטות וזנב השועל שקצהו לבן, הביט בהם בשתיקה ועיני החרוז השחורות שלו נצצו. "למה?" קרא ריי בייאוש וטמן את פניו בידו. "אתה...השותף שלי?" שאל הדיג'ימון בקול מתוק והתקרב אל ריי. "מהההה?!" הזדעק יוטה. "הוא?! זה אני! אני!" הוא קרא והרים את הדיג'ימון. "יש לי דיג'ימון!" הוא מעך את היצור הקטן. "אתה חונק אותי." השתנק האחרון. "תניח אותו." הורה ריי. "אתה יודע למה אתה כאן?" שאל את הדיג'ימון לאחר שיוטה עזב אותו. "כן, המועצה כבר הסבירה לי הכל." "אני שומר כדור-הארץ, ריי אוסאקה. השותף שלי, שינומון, נמצא בחוץ וזקוק לעזרתך." "ואני יוטה טויה!" קרא השני. "וגם אני שומר כדור-הארץ!" "היי!" קרא הקטן וזינק לידיו. "אני קאבומון, השותף שלך." הוא חייך. "בואו נצא מכאן כבר." אמר ריי, והם החלו לרוץ במורד המדרגות. "טירון, הם שלחו טירון." אמר שינומון בייאוש והביט בקאבומון. "אני טירון עם עוצמה של אלוף!" אמר קאבומון בכעס. "כן! תראה להם, קאבומון!" קרא יוטה. קאבומון רץ אל טאסקמון, שהיה עסוק בניגוח קירות, וזינק לאוויר. "אוי לא." אמר ריי וטמן את פניו בידו שוב. "מעיל פרווה!" צעק הדיג'ימון הקטן. אלפי שיערות קטנות נורו ממנו כחיצים ונדבקו כגוש לכתפו של טאסקמון, ואז התפוצצו. קאבומון נחת על רגליו בשמחה, אך הדיג'ימון הגדול והירוק רק הביט בו, הניף את קרניו ושאג בקול. "ידעתי! שינומון!" קרא ריי. אבל שינומון לא היה צריך לחכות כדי לפעול, והוא כבר נסק כשקאבומון בידיו, והשאיר את טאסקמון להכות ברצפה הריקה מאויבים. "אני צריך שתטפל בה." אמר שינומון בעודם טסים מעל דוקוגומון, שהייתה עסוקה בטוויית רשת. "כוון לרשת." "מיד!" אמר קאבומון. "מעיל פרווה!" הרשת של דוקוגומון התעטפה בשיערות זהובות דקיקות. "מה לכל הרוחות...?" היא החלה, כשהשיערות התפוצצו, קרעו את הרשת וזרקו אותה משם. "עבודה טובה," אמר שינומון, וקאבומון החל לשמוח. "ועכשיו חכה פה." הראשון הניח את הדיג'ימון הקטן על אחד הגגות וצלל אל דוקוגומון. "רגע! חכה! גם אני רוצה להשתתף בקרב!" מחכה קאבומון מלמעלה. "תותח רוח!" שינומון ניסה לפגוע בעכבישה, אך הייתה מהירה מדי והצליחה להימלט. האחרונה הביטה למעלה, אל הדיג'ימון הצולל לעברה, ועטפה אותו בחוט שירקה מפיה. האחרון נחת על הרצפה וניסה להשתחרר מהכבלים, אך לשווא. "נו, נו, אז בכל-זאת לא הצלחת להימלט ממני." אמרה השנייה והתקרבה אליו כשריר נוטף מפיה. קאבומון הביט בכל מלמעלה, אבל לא ידע מה לעשות. "אני חייב למצוא את יוטה!" בינתיים, דוקוגומון הרעבה כבר כמעט ונעצה את שיניה בטרף, אלא שאז רעדה האדמה והיא הרימה את מבטה בבהלה. בתשע עיניה הירוקות הנוצצות השתקפו פניו של טאסקמון הזועם, ששעט לכיוונה. "לעזאזל!" קראה העכבישה. "אם ניאו דווימון לא היה הורג אותי בייסורים על זה, הייתי מחסלת אותך מזמן!" והיא החלה לטפס על הבניין במהירות. שינומון הצליח לקרוע את הקורים שעטפו את גופו ונסק במהירות אל מעל הדיג'ימון המסתער. "אז הם כן שליחיו של ניאו דווימון." מלמל לעצמו ועף אל ריי. "הנה הוא!" קרא יוטה והצביע. שני הנערים עמדו שם והקשיבו לסיפורו של קאבומון המבוהל, כששינומון הופיע לפתע בשמיים. "שינומון!" קרא ריי. "ריי, עוד דיג'ימונים יגיעו בקרוב." אמר השני ונחת. "מה זאת אומרת?!" התפרץ הנער. "דוקוגומון הזכירה את ניאו דווימון. הם עובדים בשבילו, ואם הוא שלח רק שני אלופים, כנראה שיבואו עוד. זה הסיבה היחידה שמסבירה למה הוא לא שלח עוד דיג'ימון על." "אולי הם נגמרים לו?" הציע יוטה, וריי ושינומון הביטו בו. "לא קונים אותם במכולת, אתה יודע..." הוא ניסה להצטדק ומשך בכתפיו.