Digimon Guardians 10

Digimon Guardians 10

"הילדים האלה מתחילים להימאס עליי, דמידווימון." התלונן ניאו דווימון בפני משרתו. "גם עליי, אדוני." השני הסכים מיד. "לך ומצא את גנרל איירדראמון, העבר לו את הפקודה: צא לכדור-הארץ." "כן, אדוני! מיד, אדוני! זה יהיה ממש קל לגנרל איירדראמון ולצבא שלו! הם ימחצו אותם כמו חרקים!" "לך כבר!" שאג ניאו דווימון, ומשרתו הקטן נמלט מיד. "אני סומך עליך, גנרל איירדראמון." יוטה שכב על מיטתו והביט בתקרה בכעס. "מי הוא חושב שהוא?! אומר לי מה לעשות!" "הוא די צדק." מלמל קאבומון בשקט. חום השיער לא יכול היה להפסיק לחשוב על מילותיו של קאטסואו מאז שהתעורר בבוקר שאחרי הקרב בקאבוטרימון. "אני לא אתן לו לצחוק עלינו ככה." אמר. "מה זאת אומרת?" "הוא חושב שהוא כל-כך טוב, בגלל איך שהוא הציל את ניאמון ובגלל שהדיג'ימון שלו היה מסוגל להילחם בקאבוטרימון. אנחנו עומדים להראות לו שאנחנו יותר טובים, על-ידי זה שנבצע דיג'יגדילה." "מה?!" יוטה קם מהמיטה וחיוך על פניו. הוא קפץ את אגרופו ואש בערה בעיניו. "אתה עומד לדיג'יגדול לסאנבימון ולהיות הדיג'ימון הכי חזק!" קרא. קאבומון המופתע שתק. "בוא כבר!" אמר השני ויצא מהחדר בריצה. "מה אנחנו עושים פה?" שאל קאבומון. "הופכים אותך לחזק יותר, חזק כמו קיטסונומון וקאטסואו." אמר יוטה בחיוך. הם ירדו מהאוטובוס ביער המרוחק כמה קילומטרים מהעיר. הנער פסע אל בין העצים. "בוא כבר." אמר. קאבומון החל ללכת אחריו, ויחד הם צעדו בין העצים עד שהגיעו לקרחת יער קטנה. "ועכשיו, התרכז הכי חזק שאתה יכול ואסוף את כל הכוח שלך." אמר יוטה. הדיג'ימון עצם את עיניו בריכוז והשני החל ללחוץ על הכפתורים בדיג'יכלי בניסיון לגרום לו לעשות משהו. קרן שמש נקלטה בצג וחזרה ממנו, וליוטה היה נדמה שהוא מפיץ אור. הוא הניף את המכשיר לאוויר וצעק: "קאבומון! דיג'יגדל!" אך דבר לא קרה. קאבומון פקח עין אחת בהיסוס. "אני עדיין קאבומון?" שאל. "אממ...כן." השיב השני באכזבה ובחן שוב את הדיג'יכלי. "אני בטוח שהוא עשה משהו." נקודה אדומה הבהבה על הצג והמכשיר האפור צפצף. "מה...?" החל הנער בבלבול. נהמה חזקה נשמעה והשניים הסתובבו לאחור בבהלה. מבין העצים הגיח דינוזאור גדול ומצולק, כחול ולבן, ובעל שתי כנפי עור וקרניים מרשימות וקטלניות כאחד. "דיג'ימון!" קרא יוטה בבהלה. עיניו של הדיג'ימון התמקדו בקאבומון, אחר-כך בנער שלידו. "תחזיק חזק, דיג'ימון! אנחנו שולחים אותך בחזרה לעולם הדיגיטלי!" אמר האחרון. הוא התכוון להורות לקאבומון לתקוף, כשהדיג'ימון הבלתי מזוהה עצר אותו. "אתה...שומר?" שאל. לסתו של יוטה נשמטה ועיניו נפערו בתדהמה. "אנחנו שומרים מטעם העולם הדיגיטלי." ענה קאבומון. "הם שלחו טירון." מלמל הדיג'ימון. "היי!" ידיו של יוטה נקפצו. "מי אתה?" שאל קאבומון. "אני איירו וידראמון." הדיג'ימון הציג את עצמו. "מה אתם עושים ביער שלי?" "אני מנסה ללמוד לדיג'יגדול, כדי שאוכל להילחם בצבאות שמתקיפים את כדור-הארץ." השיב קאבומון. "אתה מדבר על ניאו דווימון." אמר איירו וידראמון. "אבל...אתה צריך לדעת שאי אפשר לדיג'יגדול בכדור-הארץ." "אפשר, וכבר עשינו את זה. קאבומון דיג'יגדל." אמר יוטה. עיניו של הדיג'ימון התרחבו מעט בהפתעה. "הצלחת לגרום לו לדיג'יגדול?" הוא הביט בנער. "הוא דיג'יגדל לבד." "זה בלתי אפשרי." "אמרת את זה גם על דיג'יגדילה בכדור-הארץ." "אבל...יש מקרים יוצאי דופן. למעשה, במקרים נדירים, דיג'יגדילה יכולה להתבצע מחוץ לעולם הדיגיטלי." "איך?" שאל יוטה בעניין. "דרך הלב." איירו וידראמון נתן את תשובתו הסתומה. "מי אתה? איך אתה יודע דברים כאלה?" שאל קאבומון. "תסביר לנו איך לבצע דיג'יגדילה." דרש הנער. "כמו שאמרתי, שמי איירו וידראמון. בעבר הייתי חבר במועצה העליונה של העולם הדיגיטלי, החבר החזק ביותר, העתיק ביותר, והחכם ביותר. ידועים לי סודות רבים, סודות שחברי המועצה כיום לא מודעים להם. הדעה הרווחת כיום היא שלא ניתן להעביר אנרגיה מהעולם הדיגיטלי לעולמות אחרים, אך זו טעות. הלב מקשר בין העולמות, כך נבחרים שותפים לשומרים: הדיג'ימונים והנערים הנבחרים מקושרים דרך הלב, והגורל שלהם זהה. זה כך אצל כל אדם, כל אחד הוא שומר פוטנציאלי." הסביר הדיג'ימון. "אז כשאתה הורג דיג'ימון..." החל יוטה. "הנתונים שלו חוזרים לעולם הדיגיטלי, עוברים טיהור, מתחברים עם נתונים של דיג'ימונים אחרים ויוצרים דיג'ימון חדש, אך הליבה שלו עדיין מקושרת עם הלב אליו הייתה מקושרת קודם." "וואו." פלט הנער. "במקרים נדירים נולדים אנשים המסוגלים להתקשר עם העולם הדיגיטלי, והם נקראים מקשרים. יש להם כוח אדיר, הכוח לגרום לדיג'יגדילה מחוץ לעולם הדיגיטלי ולפתוח את השער המקשר בין העולמות." המשיך איירו וידראמון. "אם הצלחת לגרום לדיג'יגדילה בקלות כזו, אתה מקשר." "אז איך אני גורם לה לקרות שוב?" "אתה רק צריך להתרכז, לפתוח את לבך ולזמן את האנרגיה מבעד למחסום. תעל אותה דרך הדיג'יכלי, והוא יעביר אותה לשותף שלך, שישתמש בה כדי לדיג'יגדול." "תודה! מוכן לנסות, קאבומון?" הדיג'יכלי שוב צפצף. "יש דיג'ימון בעיר!" והנער החל לרוץ בחזרה אל עבר הכביש. "קדימה!" קרא אל שותפו. "איך נגרום לשומרים אחרים לבצע דיג'יגדילה?" שאל קאבומון. "לא תוכלו לעשות זאת. רק מקשר יכול לזמן אנרגיה מהעולם הדיגיטלי, ולהשתמש בה מחוץ לו." השיב איירו וידראמון. "מדוע שוב יש צורך בעוד שומרים?" שאל כשהשני פנה ללכת. "שוב? זה אומר..." "קאבומון! בוא כבר!" נשמעה צרחתו של יוטה. "אני חייב ללכת! תודה!" אמר הדיג'ימון והחל לרוץ משם. "בהצלחה." איחל איירו וידראמון בשקט.
 
Digimon Guardians 11

הוא נע במהירות במנהרה של אור לבן, חלקיקים זוהרים חולפים על פניו. גופו הארוך התפתל בחלקלקות, ימינה, שמאלה, ימינה, וישר אל הנקודה הזוהרת שבה התמקדו כל קרני האור. מעל הפארק הציבורי, בשמי כדור-הארץ התכולים הופיע כדור של אור בוהק ומסנוור. הוא הגיח מן המנהרה ושאג בקול, גורם לצרחות בהלה בכל מקום. אחרי דיג'ימון הנחש המעופף והענק הגיחו האחרים, כמו נחיל של חרקים מילאו את השמיים. כמה מהם פערו פיות מלאים שיניים מחודדות וירקו כדורים של אור אדום. מכתשים גדולים נוצרו באדמה מתחתיהם. ריי וקאטסואו הגיעו לפארק ביחד והביטו למעלה. "מה, לעזאזל...?" מלמל שחור השיער. "חרא, איירדראמונים." קילל שינומון ועלה לאוויר. "לך אחריו!" אמר קאטסואו לשותפו והצביע אל השמיים. הדינוזאור הקטן הצדיע, פרש את כנפיו והלך לעזור לדיג'ימון השני. "תותח רוח!" "להבת ענבר!" האיירדראמון שנפגע הסתובב וטס לעברם במהירות. השניים נמלטו לצדדים והניחו לדיג'ימון לחלוף ביניהם. "להבת ענבר!" קיטסונומון פגע בו, ואיירדראמון הסתובב והביט בו בזעם בעיניו האדומות. "בוא נראה מה יש לך!" התגרה בו השני. איירדראמון הסתער ופער את פיו מלא הניבים. קיטסונומון קפץ את אגרופיו חיכה, אבל שינומון תפס בו והזיז אותו מהדרך. "אתה לא יכול להילחם בו חזיתית." אמר. שני הדיג'ימונים הביטו באיירדראמון המתקרב אליהם. הוא פער את פיו וירק ממנו כדור בוהק של אור אדום. שינומון סגר את כנפיו על גופו וההתקפה התפוצצה מבלי לגרום לו נזק. "תותח רוח!" צעק. איירדראמון נפגע והחל להתפוגג. איירדראמון אחר הסתער על הדיג'ימון, אך זה תפס בזנבו, סחרר אותו מעל ראשו וזרק אותו על איירדראמון שלישי שטס לעברם. "לעזאזל, יש לנו רק שני דיג'ימונים, והאיירדראמונים מתפשטים בכל העיר!" אמר קאטסואו. "איפה האחרים?!" "ממש כאן!" קראה ניאמון מאחוריו. היא זינקה אל עבר האיירדראמון שצלל לעברם וטפריה נצצו. "להבי רוח!" התוקף נפגע ונסוג. "תותח רוח!" שינומון פגע בו מלמעלה והרג אותו. "איפה הייתן?" שאל ריי את הילדה שהתקרבה אליו. "מצטערת." מלמלה. "להבי רוח!" קראה ניאמון. "להבת ענבר!" נשמע קולו של קיטסונומון. "איפה המטומטם הזה, יוטה?" שאל קאטסואו. "הוא לא כאן?" התפלאה נקו. "כרגיל." השיב שחור השיער. כדור של אור אדום עף לעברם. "להבי רוח!" ניאמון הסתערה. ההתקפות יצרו פיצוץ גדול שהטיח אותה באדמה בחוזקה, והדף את האיירדראמון התוקף לאחור. זה צלל לעברם ובפה פעור לרווחה, אך שינומון תפס בו ונסק איתו למעלה. הוא הטיל את הדיג'ימון למטה ותקף: "תותח רוח!" איירדראמון הוטח באדמה והתפוגג מיד. "הוא מדהים!" אמרה נקו. שינומון נחת ואחד האיירדראמונים צלל לעברו. הוא שאג בקול וניסה לתפוס את הראשון במלתעותיו, אך זה התחמק בזינוק לאחור. שינומון זינק שוב ונחת על אפו של התוקף, ומשם זינק לאוויר. "תותח רוח!" איירדראמון הוטח באדמה והחל להתפוגג. גבוה יותר בשמיים, קיטסונומון היה עסוק בקרב משלו: "להבת ענבר!" השני הצליח לזוז מעט הצידה, אבל כדור הלהבה התחכך בצד גופו והותיר אחריו שובל של פחם. קיטסונומון נגח במצחו בכוח שזעזע את כל גופו הנחשי. איירדראמון אחר הצליף בו בזנבו והפיל אותו מהשמיים. "קיטסונומון!" קרא קאטסואו. כדור של אור אדום כמעט הרג את הדיג'ימון, אך הוא הצליח לעוף משם ונחת ליד שותפו האנושי. שני איירדראמונים צללו לעבר הילדים. "להבי רוח!" "להבת ענבר!" הטירונים התאחדו וגרמו לאחד לנסוק בחזרה למעלה, אך השני פער את פיו מלא הריר ונעצר במרחק של כמה סנטימטרים מהחבורה המבוהלת. הדיג'ימון הביט לאחור, אל שינומון האוחז בזנבו. איירדראמונים הסתערו עליו, אבל הוא השתמש באיירדראמון שתפס כבנשק והכה בהם בזה אחר זה. "עזור לו!" קרא קאטסואו. קיטסונומון פרש את כנפיו וחזר לקרב. "להבת ענבר!" "ניאמון!" אמרה נקו. "להבי רוח!" קראה החתולה. אחד האיירדראמונים פשוט נופף בכנפיו לעברה, והיא נאלצה לנעוץ את ציפורניה באדמה כדי לא לעוף. שינומון הסתער על האיירדראמון מאחור, תפס בראשו והטיח אותו באדמה. הוא ישב על צווארו והניח את ידיו על ראשו. זוהר ורוד בקע מתחתן, והן הוקפו ברקים סגולים. "תותח רוח!" ראשו של האיירדראמון התפוגג בפיצוץ ושינומון עף משם והותיר את הגוף להתפוגג באיטיות. האחרון שיגר את עצמו כמו חץ וחדר דרך אחד מכנפיו של אחד האיירדראמונים שתקף את קיטסונומון. האיירדראמון איבד שליטה והחל לצלול. קיטסונומון נגח בו וליווה עוד עד הקרקע, ואז עלה לאוויר במסלול פתלתל והסתובב אל אויבו. "להבת ענבר!" איירדראמון ניסה לקום, אך נפגע והחל להתפוגג. אחר הסתער על קיטסונומון, אחד זה התחמק שוב ופגע גם בו. נתונים אדומים עלו מהפצע שבצד גופו, והוא הסתובב כדי להעיף מעליו את האיום. קיטסונומון פגע בו בנקודה אחרת, ונתונים אדומים החלו לעלות גם משם. עוד פגיעה, ועוד נתונים מגופו של הדיג'ימון אבדו. "השתמש בראש שלך!" קרא קאטסואו מלמטה. קיטסונומון נגח באויבו, הפיל אותו על האדמה ונטש אותו למות שם. ריי הביט בקרב ונראה מודאג. "מה קרה לך? אנחנו מנצחים!" אמר קאטסואו. השני התנער והביט בו. "אתה חושב שאנחנו יכולים להביס את כולם?" "בקלות!" שחור השיער קפץ את אגרופו. "הם כבר בכל העיר." השיב ריי. "אז נצוד אותם אחד אחרי השני, עד שכולם יחזרו לעולם הדיגיטלי!" קאטסואו הביט בקרב והרים את המשקפיים שהחליקו מעט על אפו. איירדראמון צלל אל עבר ניאמון ונקו. החתולה זינקה מעליו והניחה לו לעבור מתחתיה, תוך כדי שהיא שורטת את כל גופו ומשאירה עליו חתכים עמוקים ואדומים. נתונים החלו לעלות מהם. "להבי רוח!" איירדראמון אחר נפגע ועף לאחור, ישר לידיו של שינומון, שבעט בו בכוח והעיף אותו ממנו והלאה. הדיג'ימון העצבני הסתובב וטס לעברו, ושינומון תפס את פיו והחזיק אותו פתוח. כדור ורוד מוקף ברקים סגולים נוצר בין כפות-ידיו. "תותח רוח!" קרן האור חדרה לפיו של איירדראמון, חלפה לאורך כל גופו ויצאה מזנבו. חצאי גופו של הדיג'ימון החלו להתפוגג, ושינומון המשיך לקרב אחר. "אנחנו ממש מצליחים!" שמחה נקו. ריי הביט בה, והיא הביטה בו במבוכה. "את יכולה ללכת למצוא את יוטה?" שאל הנער. "למצוא את יוטה? כן!" השיבה השנייה ורצה משם. ניאמון נחתה ליד ריי וקאטסואו. "לאן היא הולכת?" "למצוא את האידיוט." אמר קאטסואו. "למצוא את השומר החסר שלנו." אמר ריי. "הגיע הזמן." השיבה ניאמון וזינקה בחזרה לעזור בקרב. "תותח רוח!" "להבת ענבר!" "להבי רוח!" האיירדראמונים עלו לשמיים. "הם נסוגים!" אמר קאטסואו בשמחה. "הם מתקבצים מחדש!" אמר שינומון, שנחת לידם. האיירדראמונים התאספו בשמיים, כדור שחור של נחשים מתפתלים שהסתיר את אור השמש. ואז טסו ונעלמו, מותירים מאחור רק כמה עשרות שיילחמו בילדים ובדיג'ימונים שלצידם. האיירדראמונים צללו לעברם במהירות שיא ושינומון החל לרחף לעברם. "מה הוא עושה?" שאל קאטסואו. "הוא עומד לעכב אותם בשבילנו." אמר ריי, ונראה שגם הוא לא מאמין בדבריו. שינומון הביט בצבא הצולל לעברו. הוא חשק שיניו, קפץ את אגרופיו והתכונן. "סיים את זה!" צעק ריי מלמטה. "רוח פרצים מרסקת!!!" נשמעה הצרחה. רוח חזקה החלה לנשוב וכמעט העיפה גם את השומרים לאחור. הם רק עמדו שם וחיכו לראות מה יקרה עכשיו.
 
Digimon Guardians 12

"רוח פרצים מרסקת!!!" שינומון הסתחרר סביב עצמו והפך לכתם צבע מטושטש, מערבולת של עוצמה שתעצור כל תוקף. האיירדראמונים המהירים ביותר, אלה שהגיעו אליו ראשונים, התרסקו לחתיכות ומתו כמעט מיד. האחרים הכו בדיג'ימון בזה אחר זה עד שקרס ונפל לאדמה. אז נסק אחד מהם וירה כדור אור אדום לעברו. הפיצוץ החזק יצר מכתש סביב שינומון המעולף. "שינומון!" קרא ריי בבהלה. "חרא!" קילל קאטסואו. "יוטההההה!" צעק השני בקול. בשעה שרצה ברחובות העיר, הביטה נקו אל הנחשים שעופפו בשמיים מעליה וירו לכל עבר, והפחד בליבה התגבר. היא ידעה שהיא חייבת למצוא את יוטה, היחיד שיכול לבצע דיג'יגדילה. ולמרות שקאטסואו ניצל כל הזדמנות כדי להביע את כעסו עליו, הילדה ידעה שיוטה וקאבומון הם התקווה היחידה. "יוטה!" היא נתקלה בו והסמיקה במבוכה. "אני מצטערת, לא ראיתי אותך..." "למה את לא עם האחרים?" "יצאתי לחפש אותך. איפה היית?" "בדרך, אבל אני כאן עכשיו. איפה כולם?" "בפארק." "בואי נלך." הוא תפס בידה ומשך אותה אחריו בריצה. כדור של אור אדום הרעיד את האדמה והשניים נעצרו על שפתו של מכתש עמוק. קאבומון, ששכב על ראשו של יוטה, הביט למעלה. "לעזאזל." פלט. "מה זה היה, קאבומון?" שאל יוטה. "מצטער, נפלט לי." "אתה מסתובב יותר מדי עם ריי ושינומון." איירדראמון צלל לעברם ועוד שניים בעקבותיו. עיניהם האדומות ננעצו בשלושה. יוטה הרגיש את ידה של נקו רועדת בידו, והיא נצמדה אליו בפחד, מה שגרם לו להסמיק במבוכה. "קאבומון, עשה משהו!" "מה אני אמור לעשות?" "כל דבר! רק עשה משהו!" קאבומון זינק מראשו של יוטה. "מעיל פרווה!" הוא פגע באחד האיירדראמונים, נחת מאחוריו והחל לרוץ. "מה אתה עושה?!" צרח הנער בבהלה. "אני יכול להתחמק מהם בקלות! ניפגש בפארק!" צעק קאבומון ופנה לרחוב אחר, מושך את האיירדראמונים אחריו. "אני לא מאמין שהוא עשה את זה." מלמל יוטה. אז התעשת, ונזכר מה עליו לעשות. "קדימה." אמר והחל לרוץ שוב. "עזבתי את העיר לחצי שעה, ותראו מה קורה. זו בטח אשמת קאטסואו." מלמל מתחת לאפו, ונקו צחקקה בשקט. הם הגיעו לפארק, שהיה מלא בורות ומכתשים, עצים שנפלו ומתקני שעשועים מפוחמים ושבורים. קול יפחה נשמע, ויוטה עצר. "מה זה היה?" שאל. "מה?" שאלה השנייה. הקול נשמע שוב. "זה." אמר יוטה. "זה נשמע כמו ילד." נקו הביטה סביבה והבחינה ביד מבצבצת מתחת לאחד המתקנים שקרסו. "שם!" אמרה והצביעה. יוטה רץ אל המתקן ההרוס והחל לנסות להרימו. "זה לא...זז." הוא התנשף במאמץ. נהמה מפחידה נשמעה, ויוטה ונקו הסתובבו אל האיירדראמון שעמד מאחוריהם. "א...א..." גמגמה כתומת השיער. "איפה קאבומון כשצריך אותו?" מלמל יוטה. "להבת ענבר!" כדור של אש פגע באיירדראמון, והוא פנה אל תוקפו הצהוב. קיטסונומון נגח בו בעוצמה והעיף אותו על אחד העצים שעוד נותרו עומדים, אך לא להרבה זמן. "להבת ענבר!" העץ החל להישרף ונפל על איירדראמון, שצווח בכאב והחל להתפוגג. "קאטסואו!" אמרה נקו בהקלה. "הילד הזה מומחה בכניסות דרמטיות." התלונן יוטה. קאטסואו התקרב אל המתקן ההרוס והניח שתי אצבעות על פרק כף-היד של הילד שנקבר. "הוא עוד חי." הודיע לאחרים. "קיטסונומון!" קרא. הדיג'ימון ניגש אליהם והחל להרים את המתקן. הוא חשק את שיניו ונשף במאמץ, והמתקן החל לזוז. "אני לא מאמין." מלמל יוטה והביט בנקו. עיניה הסגולות נצצו, והיא הביטה בקאטסואו בהערצה. הנער השני הרגיש שהוא עומד להשתגע, ובדיוק כשהתקרב כדי לעזור לשניים, שחור השיער הצליח למשוך את הילד החוצה וקיטסונומון שמט את המתקן מאחיזתו. "עשית את זה!" אמרה הילדה באושר. "עשית את זה." יוטה חיקה את קולה בלחש, שילב את ידיו על עורפו וגלגל את עיניו. "חיכינו לך." אמר קאטסואו, והשני הביט בו. "אז עכשיו הגעתי, והצרות שלכם עומדות להיפטר." הוא חייך. שחור השיער נאנח בייאוש ומסר את הילד הבוכה לנקו. "עשי איתו משהו." וכמו בקסם, הילדה הצליחה להרגיע את הילד הקטן וכרעה ברך כדי להביט בעיניו הרטובות מדמעות. "אתה בסדר?" שאלה. הוא הנהן ומשך באפו. "לך הביתה, מהר. היזהר בדרך." הילד הנהן שוב והחל לרוץ משם באיטיות, עקב הפצעים והשריטות שעיטרו את גופו. "איפה הדיג'ימון שלך?" שאל קאטסואו והביט ביוטה. "הוא אמור להגיע." "נפרדתם?!" השני התאמץ כדי לא להרים את קולו. "לא הייתה לנו ברירה." "אוף, לעזאזל." קאטסואו נאנח שוב. "אז עכשיו אנחנו צריכים לחכות כאן?" "אממ...משהו כזה." מלמל יוטה. "קאטסואו, שינומון צריך אותנו." התלונן קיטסונומון. "אתה צודק, נלך." הסכים השני והסתלק משם. "יש לכם מושג מה קורה פה? מאיפה הגיעו כל-כך הרבה דיג'ימונים?" שאל יוטה. נקו נענעה בראשה לשלילה, וגופה רעד לרגע. "מה קרה?" "כלום, זה פשוט..." "זה פשוט מה?" "הם כל-כך הרבה, ואנחנו כל-כך מעט. אין לנו סיכוי, וכל העיר הולכת להיחרב. המשפחה שלי..." "היי, את לא צריכה להיות שלילית כל-כך." "אני לא, זו האמת." "זו לא, כי העיר עדיין עומדת. את לא יכולה לקבוע את העתיד." היא הביטה בו בעיניים רטובות. "איך אתה יכול להגיד את זה? יש לנו רק ארבעה דיג'ימונים." "אם תראי עתיד שחור וחסר סיכוי, פשוט תפסיקי להתאמץ. אסור לך לעשות את זה. את צריכה להמשיך ולהמשיך, עד שתגיעי למטרה שלך. אם תתייאשי מההתחלה, לעולם לא תצליחי. אם תביני שגם סיכוי קלוש הוא סיכוי, אז תוכלי לעשות את זה. האמיני בעצמך." אמר יוטה בשקט. "יוטה!" נשמעה הצעקה. השניים הסתובבו, וראו את קאבומון רץ לעברם. "היי, קאבומון!" קרא יוטה בשמחה ורץ אליו. "איפה כולם?" שאל הדיג'ימון. "נקו תיקח אותנו אליהם." "אז בואו נלך, הם צריכים אותנו!" הילדה הנהנה בראשה והחלה לרוץ. השניים האחרים מיהרו אחריה. "להבת ענבר!" קרא קיטסונומון, והאיירדראמון שצלל לעברו נסק שוב. הוא הסתובב וירה כדור של אור אדום. השני ניסה להתחמק, אך כדור אור אחר פגע בו והטיח אותו באדמה. שינומון וקיטסונומון היו שניהם חסרי הכרה, וניאמון הייתה פצועה ובקושי הייתה יכולה לזוז. ריי וקאטסואו הביטו בעשרות האיירדראמונים הצוללים לעברם. "עצרוווו!!!" האיירדראמונים נעצרו באוויר, מבולבלים, והביטו אל מקור הצעקה. יוטה עמד שם, בליווי נקו וקאבומון. "יוטה טויה הגיע, וכך גם הסוף שלכם!" קרא והצביע לעברם. ריי וקאטסואו שניהם הרימו גבה ובהו בנער במבוכה.
 
Digimon Guardains 13

האיירדראמונים הסתערו לעבר יוטה, שרק עמד שם ולא זז. "זו ההזדמנות שלי! חכה ותראה, קאטסואו!" חשב הנער, וחזר בראשו על דבריו של איירו וידראמון. הוא עצם את עיניו והתרכז. "מה הוא עושה?" שאל ריי. הוא הרים אבן מהאדמה וזרק אותה על אחד האיירדראמונים. זה הסתובב בשאגה ועף לעברו. האחרים הביטו לאחור, אל הנער שהמשיך ליידות בהם אבנים, והסתובבו אליו. אחד מהם הצליף ביוטה בזנבו והפיל אותו. "יוטה!" נבהלה נקו וכרעה לידו. "מה חשבת שאתה עושה?" הוא פקח את עיניו החומות והביט בה בעצב ואכזבה. "זה לא עבד, זה לא עבד." מלמל. "מה לא עבד? מה קרה?" "יוטה, לא היית צריך לעשות את זה." קאבומון הביט בו בעצב. "אני היחיד שיכול! אני חייב לנסות! שמעת מה איירו וידראמון אמר!" "איירו וידראמון?" שאלה הילדה בבלבול. "להבי רוח!" נשמע קולה של ניאמון. נקו הרימה את מבטה והביטה בדיג'ימונית הפצועה נלחמת כדי להגן על הנערים. "מעיל פרווה!" קאבומון תקף והאיירדראמונים פנו עכשיו אליו. ניאמון הסתערה על אחד בטפרים שלופים ופצעה אותו. קאבומון תקף שוב, והדיג'ימון נהרג. "כנס לשם!" קרא יוטה. קאבומון רץ אל עבר האיירדראמונים והתכונן לתקוף. הם שאגו לעברו ופערו את פיותיהם, והוא זינק אליהם, כשמשהו תפס בו ומנע ממנו להפוך לארוחת-הצהריים של מישהו. "שינומון חזר!" אמרה נקו בשמחה. "אבל קאבומון היה יכול לעשות את זה." מלמל יוטה באכזבה. "תותח רוח!" צעק שינומון. "להבת ענבר!" הצטרף קיטסונומון. "להבי רוח!" "מעיל פרווה!" עוד איירדראמון מצא את מותו. אך שינומון, קיטסונומון וניאמון עדיין היו חלשים, והאיירדראמונים ידעו זאת. הם תקפו את השלושה ועזבו את קאבומון לנפשו. "הם יהרגו אותם!" קרא יוטה. "ניאמון!" צעקה נקו בפחד. החתולה הוטחה באדמה ובקושי הצליחה לקום. אחרי מאמצים רבים, הצליחה לעמוד על רגליה והתכוננה לחזור לקרב. "ניאמון, עזבי את זה! תני לאחרים לטפל בזה!" הדיג'ימונית הביטה אל הילדה בהפתעה. "מה את עושה?! אל תדכאי אותה, תעודדי אותה!" אמר יוטה. "לא הקשבת לשום דבר ממה שאמרתי?" נקו הביטה באדמה בהיסוס. "נקו!" קראה הדיג'ימונית לעברה. "תותח רוח!" "להבת ענבר!" כדור של אור אדום התפוצץ על האדמה, בין שינומון לקיטסונומון וההדף הטיח אותם באדמה. איירדראמון אחד צלל אל עבר ניאמון, אך היא לא העזה לזוז. "נקו!" צעקה והביטה אל הילדה. זו הביטה בה בהיסוס. "אני חזקה מספיק!" צעקה הדיג'ימונית. "עשי משהו!" קרא יוטה אל הילדה שלצידו. איירדראמון נגח בניאמון והפיל אותה על האדמה. "ניאמון!" נקו נפלה על ברכיה ודמעות עמדו בעיניה. שלושת הדיג'ימונים היו משותקים כעת, ויוטה וקאבומון נותרו לבד. קבוצה של איירדראמונים עצבניים למראה הפרידו בין נקו והשניים לבין ריי וקאטסואו. "קאבומון, עכשיו זה תורנו!" קרא הנער. "מה אני אמור לעשות?" שאל שותפו. "כל דבר! רק עשה משהו!" "אני לא יכול..." "קאבומוווון!" הדיג'ימון זינק אל בין האיירדראמונים. "מעיל פרווה!" הוא ריסס שיערות מתפוצצות לכל עבר, תפס בניאמון וניסה להוציא אותה משדה הקרב, אלא שאיירדראמון אחד חסם את דרכו. קאבומון המבוהל הסתובב לאחור והביט בעיניו הנוצצות בברק אדום של איירדראמון אחר. בינתיים, קאטסואו וריי פעלו: הראשון רץ אל נקו, הקים אותה על רגליה, תפס ביוטה וגרר את שניהם למחסה. השני גרר את שינומון אל האחרים תוך כדי דיבורים, שהיו אמורים להעיר אותו. אחד האיירדראמונים החל להתקרב אל קאבומון, שנסוג לאחור כשניאמון עדיין בידיו. הנחשים הגדולים פינו לו דרך וגרמו לו להתקרב אל החבורה. אחד מהם הכה בקיטסונומון המעולף בזנבנו והוא התגלגל ונחת לרגליו של קאטסואו. האיירדראמונים קיבצו את החבורה בניסיון להרוג את כולם במכה אחת, ובמרחק כמה מטרים ממנה עמד קאבומון, קו ההגנה היחידי. "תראה להם את הכוח שלך!" קרא יוטה וקפץ את אגרופיו. "מעיל פרווה!" קרא קאבומון. פניו של איירדראמון כוסו שיערות מתפוצצות, והוא התנער כדי להסיר את הפיח מפניו. הוא לא נפגע כלל מההתקפה, ורק פער את פיו כאילו הוא עומד לבלוע את הדיג'ימון הקטן. אור אדום בקע מפי המפלצת והתמצק לצורת כדור, ששוגר במהירות אל קאבומון המבוהל ופגע בו. "קאבומון!" צרח יוטה בבהלה. איירדראמון החל לרחף לעברם, הניף את זנבו והנחית אותו על נער המשקפת ההמום. "זוז משם!" קרא ריי ודחף אותו. זנב הדיג'ימון נחת במקום בו היו לפני רגע והם לא נפגעו. יוטה נפל על ארבע והרים את ראשו כדי להביט בקאבומון. אז התקדם לעברו בשקט והתבונן בו ארוכות בעצב ובדאגה. הדיג'ימון הקטן שכב על הכביש, פרוותו פרועה ומלוכלכת, עיניו הנוצצות עצומות והוא נושם אך בקושי. מכמה נקודות בגופו עלו חלקיקים אדומים. "קאבומון, נלחמת יותר מדי. נלחמת, כי אני ביקשתי...נלחמת בשבילי..." לחש יוטה. הוא הרגיש את הדמעות שהחלו להיאגר בזוויות עיניו. "אולי באמת היינו צריכים להשאיר את הקרב לאחרים. ריי, שינומון, קאטסואו...כולם כל-כך חזקים, ואתה זה שמשלם על שרציתי להיות חזק כמוהם..." הנער עצם את עיניו בחוזקה. "קאבו...מון..." דמעה צנחה על מצחו של הדיג'ימון. "למה? למה אתה עוזב אותי?!" דמעה שנייה נחתה על לחיו של קאבומון, כשלפתע צפצוף חזק נשמע מהדיג'יכלי של יוטה. הוא הכניס את ידו לכיסו והוציא את המכשיר הזוהר. "מה זה?" שאל, דמעות זולגות על לחייו. האור שבקע מצג הדיג'יכלי הפך כחול, וקרן של אור בוהק פגעה בקאבומון וכיסתה אותו לגמרי. היא הפכה לעמוד של נתונים כחולים שהחלו להסתחרר סביב הדיג'ימון. "קאבומון, דיג'יגדל ל..." הוא החל מרחף באוויר, עיניו ופיו נפערו ואור לבן זהר מתוכם. גופו של קאבומון נקרע והותיר מאחוריו גוף עשוי רשת של אור כחול, והנתונים התחברו אליה ויצרו דיג'ימון חדש: מתוך מערבולת הנתונים הכחולים התנשא דיג'ימון כחול בעל פרווה מבריקה, שלושה זנבות ועיניים בורקות ועמוקות. "סאנבימון!" יוטה בקושי יכול היה לדבר מרוב אושר. "ס...סאנ...בימון..." גמגם ודמעות עמדו בעיניו. "הוא דיג'יגדל שוב." ריי בהה בדיג'ימון בתדהמה. "אור ירח כחול!" קרן של אור כחול זוהר חדרה דרך האיירדראמון שמול סאנבימון והרגה דיג'ימונים רבים. שאגה אדירה נשמעה, ומהשמיים צלל איירדראמון גדול במיוחד בעל כנפי זהב כהות וגוף בגוון חום. הוא פגע באדמה כמו מטאור, מתיז חול ואבק לכל עבר, אך סאנבימון כבר לא היה שם. הוא נחת במרחק של כמה מטרים מהדיג'ימון, שהרים את ראשו מהאדמה והביט בו. "איזה מין איירדראמון זה?" שאל ריי. "אור ירח כחול!" האיירדראמון חסם את ההתקפה בזנבו. "הוא חזק." מלמל קאטסואו. "למה אתם ממשיכים להילחם?" הרעים הדיג'ימון הגדול בקול עמוק. "אנחנו מגנים על העולם שלנו!" קרא יוטה. עיניו האדומות של איירדראמון ננעצו בו. "העיר שלכם הרוסה, כך גם אתם, ובקרוב, גם העולם שלכם." "עדיין לא!" קרא יוטה. "האדון ניאו דווימון שלח אותי, גנרל איירדראמון, כדי לבצע את המשימה! ומעולם לא נכשלתי במשימה!" "תמיד יש פעם ראשונה." אמר נער המשקפת. סאנבימון חשף את שיניו ונהם, שינומון הזדקף והשמיע קולות פצפוץ מפרקי אצבעותיו, וגנרל איירדראמון הביט בשני האלופים בזלזול.
 

Digi Lista

New member
אני בדיוק מכניסה למאמרים אבל...

נדמה לי שחסר פרק כי יש את פרקים 7 ו8 ואז יש את השרשור הזה שמתחיל מפרק 10...אם פשוט התבלבלת אז אני אתקן כבר במאמרים אבל אם יש עוד פרק אני אשמח למצוא אותו כדי שלא יהיה חסר
אגב,אני קוראת תוך כדי שאני שמה ואני מאוד נהנית בינתיים
 

Digi Lista

New member
חמור היית ונשארת...../images/Emo191.gif

אין דרך קלה להגיד את זה אבל אתה לגמרי
(וזה כי אין אטומיקון של חמור עדיין),אתה מבקש שאני אנעץ ואסדר את הדברים וכשאני אכן עושה את אותם סידורים(שהייתי עושה גם בלי קשר לתחינותיך במרתף החשוך
)אתה שוב מתלונן,אשפוז דחוף
 
למעלה