Digimon Original Story: Message In the Packet

[Snake Bandage]

Digimon Original Story: Message In the Packet

והגיע הזמן לדרמה האחרונה שיש לי תרגום אליה, Digimon Original Story: Message In the Packet. זו דרמה של טיימרס, ובניגוד לשתיים הקודמות, יש לה סיפור מסגרת. הדרמה מתרחשת אחרי שהסדרה נגמרת, כשטקאטו והחברים בכיתה ו'. נראה שהיא מתעלמת מקיומו של הסרט השישי; יש דברים שפשוט לא מסתדרים בין הדרמה והסרט. בכל מקרה, בגלל שהדרמה הזו ארוכה יותר מהאחרות, כנראה ייקח לי יותר זמן לעבור על כולה. Ichinen Ato no Bokutachi (אנחנו, אחרי שנה) תקציר: שנה אחרי סוף הסדרה, טקאטו, ג'נריה ורוקי נפגשים מול הבית של גילמון בפארק בשינג'וקו. ג'ן מתנצל בפני טקאטו על כך שהם נפגשים שם; הבית של גילמון מוסתר עכשיו מאחורי קיר של בטון, שהוקם משום שהשדה הדיגיטלי שטקאטו מצא בסוף הסדרה גדל יותר מדי. טקאטו אומר לו שגילמון יודע לחפור טוב, אז אם הוא אי פעם יחזור, הוא יחפור מתחת לחומה בקלי קלות. אחרי שהם צוחקים קצת, ג'ן מעלה את ההצעה שבגללה הוא הזמין את טקאטו ורוקי להיפגש; כשהוא יהיה גדול, הוא רוצה לבנות מערכת שתמנע מהעולם הדיגיטלי לפגוע בעולם האמיתי, ולהפך, כדי שהם יוכלו לפגוש את הדיג'ימונים שלהם שוב בלי בעיות. רוקי מתעצבנת עליו - היא רוצה לראות את ריינמון *עכשיו*. טקאטו נוזף בה כי היא דורשת יותר מדי. רוקי אומרת שאולי, אם הם לא ייפגשו, הדיג'ימונים שלהם ישכחו אותם. זה גורם לג'ן להעלות את ההצעה השנייה שלו: להקליט את הקולות שלהם ולשלוח אותם לעולם הדיגיטלי בתוך פקט דיגיטלי. ג'ן חושב שכדי שהפקט יגיע לדיג'ימונים, הוא יזין לתוכו את המספר זיהוי הדיגיטלי של הדיג'ימונים, ואז הפקט יגיע רק לדיג'ימונים שתואמים את מספר הזיהוי הזה. רוקי מפקפקת ברעיון, אבל טקאטו חושב שכדאי לנסות בכל אופן, כי כולם מתגעגעים לדיג'ימונים שלהם והוא בטוח שהדיג'ימונים שלהם מתגעגעים אליהם. רוקי עושה סצינה ובורחת משם, מסרבת להשתתף בניסוי הקטן של ג'ן. למרות שזה גורם לג'ן לפקפק ברעיון של עצמו, טקאטו משכנע אותו שזה רעיון טוב. *רוקי אומרת שהיא בכיתה ו'. זה תקף גם לגבי שאר הילדים (חוץ מריו ושיוצ'ון, כמובן). מכאן גם ניתן להסיק שהסצינה האחרונה בטיימרס התרחשה בתחילת שנת הלימודים החדשה, שבה הילדים עלו לכיתה ה'; במשך הסדרה טקאטו והחברים שלו היו בכיתה ד'. *ג'ן רוצה להיות חוקר, כמו אבא שלו. כמה חמוד. (= *טקאטו ורוקי עדיין לא חשבו על מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים. Jenrya kara Terriermon e (מג'נריה לטריירמון) תקציר: מובן שג'ן הוא הראשון להקליט את המסר שלו. הוא מסביר שיאמאקי שולח עבורו את הפקט הדיגיטלי, ושאם הפקט לא יגיע לטריירמון, הוא יהפוך לפקט אבק ויתפזר. הוא אומר שכולם בסדר, למרות שכולם מתגעגעים, ושיוצ'ון בכתה כל יום אחרי שטריירמון ולופמון עזבו למשך תקופה מסויימת, ואמא שלו מכינה את כופתאות הבשר שטריירמון אהב פעם בשלושה ימים מרוב געגועים. הוא מספר שהוא לומד מחשוב ועל רשתות כדי שהוא יוכל לחקור את העולם הדיגיטלי, ושאבא שלו ושאר יוצרי המפלצות שיצרו את העולם הדיגיטלי ואת הדיג'ימונים עדיין חוקרים את הנושא. הוא משער שהעולם הדיגיטלי משתנה כל יום, כמו שהרשת והעולם האמיתי משתנים כל יום. כמו שהרגשות שלו משתנים כל יום... הוא מתחיל לדבר על היום שבו טריירמון הופיע. הוא אומר שהוא היה מופתע ומבולבל, ואפילו פחד קצת. הוא אומר שטריירמון בטח שם לב... הוא לא באמת היה זהיר ומחושב. ג'ן מספר שפעם, הוא פגע בחבר עם אומנויות הלחימה שהסנסיי שלו לימד אותו, אחרי שאותו חבר עיצבן אותו. הוא התחרט על כך מהר מאוד, כי לא לשם כך הוא למד אומנויות לחימה, ומיד התחיל ללמד את עצמו לספוג ולקבל דברים שהוא לא אוהב לשמוע. כשטריירמון הגיע לג'ן, פצוע וחבול, המילה הראשונה שהוא אמר הייתה Moumantai - תירגע (רגעון, מישהו?). ג'ן תמיד תהה מאיפה הוא לקח את המילה הזו, כי בטוח שהוא לא שמע אותה מאבא של ג'ן. ג'ן תמיד רצה לשאול את טריירמון איפה הוא שמע את המילה הזו, אבל לא יצא לו. כשהוא חושב על זה, ג'ן עצמו לא משתמש במילה ביום-יום, אבל זה היה שונה כשהוא שיחק במשחק; כנראה שאיכשהו, עוד כשהוא היה במשחק, טריירמון יכל לשמוע את הקול של ג'ן. טריירמון שמע את ג'ן - ואולי בגלל זה טריירמון החליט לצאת מהמשחק. הוא בחר בג'ן להיות החבר האמיתי שלו. ג'ן מודה לטריירמון על כך שהוא היה חבר שלו, ואחר כך, בקול חנוק במקצת, הוא אומר לטריירמון לחכות, כי הם בטוח ייפגשו שוב. הוא חותם את המסר במילה אחת: Moumantai. Hirokazu to Kenta (הירוקאזו וקנטה) תקציר: הירוקאזו וקנטה נמצאים בבית של הירוקאזו, והירוקאזו באמצע שיחת טלפון עם טקאטו. קנטה מפריע להירוקאזו כל הזמן בזמן שהירוקאזו מנסה להקשיב להסבר של טקאטו על הפקט הדיגיטלי ("אז אני אוכל לשלוח מסר לגארדרומון?" "רגע, מה עם מארין אנג'מון?!" "אמרתי לך לסתום כבר, לא?!"). אחרי שהוא אומר לו לבוא לבית של ג'ן, טקאטו שואל אותו על רוקי, אבל הירוקאזו לא ראה אותה בזמן האחרון. אחרי שהוא מנתק, הירוקאזו פונה לקנטה ומסביר לו את התוכנית של ג'ן. קנטה שואל אם הדיג'ימונים יוכלו לענות למסרים שלהם, אבל הירוקאזו לא שאל. קנטה דואג שמארין אנג'מון שכח אותו, והירוקאזו מתרגז עליו; איך הוא יכול לחשוב שהדיג'ימון שלו ישכח אותו? הם יכולים לצעוק להם "היי, אל תשכחו אותנו!" או משהו כזה. קנטה שואל את הירוקאזו מה הם באמת אמורים לומר, והירוקאזו אומר שזה ברור, אבל אז משתתק. קנטה מחליט לכתוב את מה שהוא רוצה לומר, ומבקש מהירוקאזו נייר מכתבים. הירוקאזו המבולבל אומר לו שזה לא אמור להיות מכתב, אבל קנטה חייב לרשום הכל כדי שיהיה לו סדר בראש. הוא שואל את הירוקאזו אם הוא יודע מה להגיד, והירוקאזו אומר שברור שהוא יודע, כי ברור שמישהו מדהים כמוהו. יידע. מובן שאז הוא עושה קול מתוסכל של מישהו שאין לו מושג מה לומר. שלושת הטראקים הראשונים מתוך 14.

 

[Snake Bandage]

המשך...

Takato kara Guilmon e (מטקאטו לגילמון) תקציר: הגיע הזמן של טקאטו להקליט את המסר שלו. הוא מתחיל בצעקות, שואל אם גילמון שומע אותו. הוא אומר שעבר הרבה זמן וצוחק, כי זה קצת מוזר לשלוח לגילמון מסר כשהוא זוכר את הדברים שהוא עשה עם גילמון כל יום. לשחק איתו, לאכול איתו ארוחת ערב, לישון איתו, לצאת איתו להרפתקאות... טקאטו מספר שאבא שלו מכין לחם גילמון כל יום; הוא מאוד פופולרי. גם אמא שלו מדברת על גילמון בחיבה לפעמים. הוא מוסיף גם שג'ן, רוקי, ג'ורי והאחרים בסדר, ומבקש מגילמון שאם הדיג'ימונים האחרים לא יקבלו את המסרים שלהם, הוא יגיד להם שהשותפים שלהם בסדר. טקאטו מדבר על כך שכולם התחילו לחזור לשגרה אחרי המתקפה של הדי-ריפר. כולם מתנהגים כאילו הכל כשורה, והוא משער שזה כדי להגן על מי שנלחם בדי-ריפר מתשומת לב לא רצויה. אבל טקאטו לא רוצה לשכוח. בגלל זה הוא היה כל כך מאושר כשהוא מצא שדה דיגיטלי קטן. הוא היה בטוח שהשדה יגדל ויהפוך לשער לעולם הדיגיטלי, אז הוא התכונן ללכת לעולם הדיגיטלי בחופשת החורף שלו... אבל גם יאמאקי מצא את השדה. יאמאקי, אבא של ג'ן ויוצרי המפלצות הקימו קיר אש, כדי שבני האדם לא יוכלו לחצות את הגבול בין שני העולמות, ויאמאקי אמר לטקאטו שבגלל קיר האש, השדה הדיגיטלי יתכווץ עד שייעלם. מובן שטקאטו כעס, אבל הוא נתן להם לעשות את זה, כדי להגן על בני האדם ממתקפות נוספות. טקאטו עדיין רוצה ללכת לעולם הדיגיטלי שוב. הוא מספר שאבא של ג'ן ויוצרי המפלצות מנסים לפתח את התיבה שאיתה חילצו את הילדים מהעולם הדיגיטלי כדי שתוכל לנוע בין שני העולמות כמו ספינה. בגלל זה, טקאטו מאמין שהוא יראה את גילמון שוב. וגילמון ירצה לראות אותו שוב גם, נכון? הרי הוא הדיג'ימון שטקאטו יצר! טקאטו מספר שהוא תמיד אהב את הקלפים ואת הטמגוצ'י Pendulum, והוא הכי אהב להסתכל על אנציקלופדיית הדיג'ימונים המאויירת שלו, לראות איך הדיג'ימונים משתנים וגדלים ונהיים יותר חזקים. הוא התחיל לחשוב על דיג'ימון משלו, שהוא כמו אגומון, רק יותר חזק. בהתחלה, טקאטו חשב רק על העוצמה של הדיג'ימון המומצא הזה, אבל גילמון לא היה רק חזק. הוא התנהג כמו תינוק בהתחלה, אבל גדל והתבגר במשך הזמן. הוא היה חברותי ונחמד והתיידד עם כולם, לא רק עם טקאטו. כשהכעס של טקאטו גרם לגילמון לגדול למגידרהמון, הוא נבהל; טקאטו הוא זה שגרם לדיג'ימון החברותי שלו להפוך ליצור נורא כזה. בגלל זה, הוא מאוד שמח כשגילמון חזר לעצמו וגדל לדיוקמון יחד איתו. טקאטו מתקשה לבטא את עצמו בקטע הבא. הוא מנסה לומר לגילמון שהוא גדל להיות מה שהוא, מה שהתאים לו, לא בגלל שטקאטו עיצב אותו. טקאטו רצה שגילמון יהיה אמיתי, והדיג'ינומים מילאו אחר הבקשה שלו, אבל מהרגע שגילמון נוצר, הוא התחזק בכוחות עצמו וגדל לפי רצונותיו. וטקאטו מאוד שמח על כך שהדיג'ימון שהוא יצר גדל לבדו והפך ליצור מוחשי. טקאטו אומר שבגלל זה גילמון הוא דיג'ימון כל כך מדהים, הדיג'ימון הכי טוב בעולם. טקאטו מסיים את המסר שלו בהבטחה; הם יראו אחד את השני שוב ויצאו להרפתקאות, עוד לפני שטקאטו יהיה מבוגר. הוא מזכיר לגילמון שהוא הבטיח שהם יתראו, והוא בטוח שההבטחה תתקיים. Hirokazu kara Guardromon e (מהירוקאזו לגארדרומון) תקציר: הירוקאזו הגיע כדי להקליט את המסר שלו לגארדרומון. הוא אומר שלום לדיג'ימון שלו, ואומר מיד שלא ינסה להעתיק אותו שוב. הוא תוהה אם גארדרומון עדיין גארדרומון. אולי הוא גדל לאנדרומון שוב? אין סיכוי שהוא נשאר קאפורימון. הוא מספר שהכל רגיל אצלו. אמא שלו צועקת עליו שילך כבר ויעשה מבחני כניסה לחטיבת ביניים, אבל הירוקאזו טוען שזה פשוט בלתי אפשרי עבורו. הוא אומר שאמא שלו צעירה נורא, ולכן היא חזקה מדי עבורו, ומזכיר לגארדרומון את הפעם שבה אמא שלו בעטה בגארדרומון. הירוקאזו שואל אם גארדרומון מרגיש בודד בלעדיו, בלי שהם יוכלו לספר בדיחות ביחד. אבל אז הירוקאזו אומר שגארדרומון לא הסוג לומר משהו כמו "כן, אני בודד, הירוקאזו!" ומתחיל לצחוק. הוא אומר שאם גארדרומון שכח אותו, הוא יקרע לו את הצורה, ומיד מצהיר שזו בדיחה. הירוקאזו מחליט לספר לגארדרומון משהו אישי. הוא תמיד אמר שהוא רוצה להיות הטיימר של דיג'ימון חזק באופן מטורף, אבל הוא תמיד מאוד אהב את אנדרומון. הוא לא הכי חזק, אבל הוא מגניב ונראה טוב. כשהוא היה בעולם הדיגיטלי וראה את אורוצ'ימון מכסח את אנדרומון, הוא היה מאוכזב, אבל הוא היה גמיש ו"הודה" שמה שגארדרומון ניסה לעשות, לעזור לגקומונים, לא היה רע בכלל. ואז הוא הפך לטיימר של אנדרומון. מובן שכשהוא היה עם הירוקאזו, הוא תמיד היה גארדרומון, אבל הירוקאזו חשב שהוא ממש מגניב וחזק בכל מקרה. כשהוא השתמש במתקפות שלו, זה היה הדבר הכי מדהים שהירוקאזו אי פעם ראה! אבל אולי זו רק הייתה גאווה של טיימר? אבל למרות שהרבה דברים קרו, לא כולם טובים בהכרח, להירוקאזו היה כיף עם גארדרומון. הירוקאזו כבר קצת גדול מדי בשביל כל מיני דברים שטותיים, אבל לפעמים הוא רוצה להשתטות עם גארדרומון שוב. הוא רוצה להיות צוות עם הדיג'ימון שלו שוב... אולי הפעם גארדרומון יהיה אנדרומון או אולי אפילו הייאנדרומון? הירוקאזו אומר שזה יהיה ממש מגניב, ואז הוא יהיה הטיימר הגדול מכולם! הרעיון מרגש מאוד את הירוקאזו, ובזאת הוא מחליט: שניהם יתאמנו וכשהם ייפגשו שוב, הם יהיו הצוות של הירוקאזו והייאנדרומון! [אני כל כך אוהבת את הירוקאזו. הוא כזה גוגל בוי.] Kenta kara MarineAngemon e (מקנטה למארין אנג'מון) תקציר: תורו של קנטה להקליט, אבל ההקלטה מתחילה כשהוא עוד מנסה לבדוק איך הכל עובד. הוא שואל את ג'ן אם צריך פשוט לדבר באופן רגיל. הוא אומר שעם המיקרופון ביד, הוא ממש רוצה להתחיל לשיר! אבל זה יגרום להד נוראי, נכון? ואז ג'ן מודיע לו שהוא כבר התחיל את ההקלטה, וקנטה משתנק, וצועק שהוא צריך להתכונן-- ההקלטה נפסקת ומתחילה מחדש. קנטה מתחיל להקריא, בטון רובוטי במיוחד, את מה שהוא כתב למארין אנג'מון. בשפה מאוד מליצית, הוא שואל את מארין אנג'מון אם הוא בסדר, ואומר שבטח קשה בעולם הדיגיטלי, אבל מארין אנג'מון בשלב הגבוה ביותר לדיג'ימון, אז בטח אין לו בעיות. קנטה דואג, כי עבר הרבה זמן מאז ראו אחד את השני בפעם האחרונה, ואולי מארין אנג'מון שכח אותו מאז. אולי זה בגלל שהוא הציל את מארין אנג'מון כשהוא הפך לטיימר. כשהם היו ביחד, קנטה נהנה מאוד מחברתו של מארין אנג'מון... קנטה מקמט את המכתב. הוא אומר למארין אנג'מון (בקול רגיל) שהוא טוב בכתיבה, אבל הוא לא יכול לומר למארין אנג'מון מה הוא באמת מרגיש ככה. מה שהוא יגיד מעכשיו לא יהיה מאוד מאורגן. מארין אנג'מון לא מדבר כמו דיג'ימונים אחרים, וזה מאוד בילבל את קנטה בהתחלה. הוא חשב שאם הוא לא מסוגל לתקשר עם הדיג'ימון שלו, איך הוא יוכל להיות טיימר טוב? אבל איכשהו, הוא הצליח להבין את כל הציוצים של מארין אנג'מון. זה היה מוזר, אבל הוא הצליח להבין מה מארין אנג'מון רוצה לומר לו, והיה שמח על כך. והוא יודע שגם מארין אנג'מון הבין אותו. מארין אנג'מון היה קטן, ולא נראה חזק בכלל, אבל קנטה תמיד חשב שזה מעניין שלמרות זאת, הוא אולטימייט, בשלב הכי גבוה. בגלל זה היו לקנטה כל כך הרבה קלפים של מארין אנג'מון! בסופו של דבר, מארין אנג'מון באמת לא היה הכי חזק, אבל עדיין היה לו כוח עצום והוא תמיד הגן על כולם. הוא היה זה שהציל את טקאטו ואת כל האחרים אחרי שחיסלו את הדי-ריפר! קנטה אומר שכל פעם שהוא מרגיש חסר תועלת, הוא נזכר בפעם הזו שהדיג'ימון שלו הציל את כולם. שהוא ומארין אנג'מון עבדו קשה ביחד. בגלל זה, קנטה רוצה לראות את מארין אנג'מון שוב. קנטה כמעט מתחיל לבכות. הוא שונא את זה שהוא לא יכול להיות עם הדיג'ימון שלו! אבל הם יהיו אחד עם השני בסוף, נכון? הוא מתנצל ומבקש מג'ן להפסיק את ההקלטה. טראקים 4-6 מתוך 14.

 

[Digi Lista]

כול הכבוד על ההשקעה,אקרא בהמשך...

 

[Digi Lista]

מחכה להמשך,קראתי הכול...

אני אגיב בהרחבה כשתכתבי את כול הטארקים. בינתיים אני חייבת לצטט אותך "אני כל כך אוהבת את הירוקאזו. הוא כזה גוגל בוי."-לגמרי וללא צל של ספק,טענתי את זה תמיד. כול הכבוד שי על ההשקעה המבורכת,אכניס בקרוב מאוד למאמרים ולקישורים המומלצים

 

[Snake Bandage]

המשך 2!

Jen to Shiuchon (ג'ן ושיוצ'ון) תקציר: ג'ן ושיוצ'ון משוחחים על הקלטת המסרים לפקט הדיגיטלי. שיוצ'ון שואלת את אחיה אם זה כמו שיחת טלפון, אבל ג'ן מתקן אותה ומסביר שזה מסר שלופמון והאחרים ישמעו אחר כך. היא שואלת אם לופמון יענה לה, אבל ג'ן לא בטוח שזה יקרה. הוא אפילו לא בטוח שהמסר בכלל יגיעה ללופמון. אבל הוא מעודד אותה ואומר לה שאם היא תקווה מכל הלב, אז לופמון ימצא את המסר בקלות. שיוצ'ון מאוד עצובה ואומרת שהיא רוצה לראות את לופמון וטריירמון, וג'ן אומר לה שגם הוא, ושהוא בטוח שבעתיד הם יתראו שוב. בגלל זה חשוב ששיוצ'ון תשלח את המסר, כדי שלופמון יידע שהיא בסדר ושהיא רוצה לראות אותו. הוא מעודד אותה להקליט את המסר עם חיוך, כדי שלופמון יאמין שהם יתראו שוב. Shiuchon kara Lopmon, Terriermon e (משיוצ'ון ללופמון וטריירמון) תקציר: שיוצ'ון מתחילה את ההקלטה שלה ב"הלו?", ואז נזכרת שזה לא טלפון. היא מתחילה לצעוק ללופמון וטריירמון ולהזכיר להם שהיא שיוצ'ון, הטיימרית של לופמון, אבל נאנחת. זה מוזר כשאין מישהו בצד השני שיענה לה. היא שואלת את לופמון אם הוא בסדר, ומקווה שהוא הפסיק לדבר בצורה ארכאית ומיושנת. היא הרי לימדה אותו לדבר בצורה יותר טובה (כלומר, באופן מודרני), והיא מקווה שהוא הפנים את השיעורים שלה. היא מוסיפה שהיא שיחקה הרבה עם טריירמון, אבל לא עם לופמון, והיא מבטיחה לו שכשהם יפגשו שוב, הם ישחקו ביחד עד שהם יהיו סחוטים מעייפות, כי לשחק יחד עם הדיג'ימונים זו אחת מהמטלות החשובות של הטיימרים! אחרי שהיא שוקלת את המילים שלה, היא אומרת שהיא לא בודדה בכלל, ושהיא לא מטרידה את ג'ן ואת ג'ארין, האחות הגדולה שלהם (היא לא מזכירה את רינצ'יי, האח הגדול שלהם. הגיוני, כי הוא כבר אמור להיות בן 19 בתקופה הזו, תלמיד באוניברסיטה) ולא אומרת להם שהיא רוצה לראות את לופמון וטריירמון שוב. היא נשבעת שזו האמת. היא פונה אל טריירמון ואומרת שהוא בטח מרגיש בודד, כי היא לא שם כדי לשחק איתו. היא אומרת לא שלא יבכה, כדי שלא יכביד על ריינמון. לשיוצ'ון יש הרבה חברים, ואת ג'ן, ואת אבא ואמא... היא לא בודדה. באמת! היא אומרת לטריירמון ולופמון שהיא בטוחה שהם כמו אחים, ושלא יריבו ויסתדרו אחד עם השני. שיקשיבו לטיימרית שלהם. היא כמעט מתחילה לבכות, אבל הטון שלה אופטימי. היא מוסרת להם שיהיה ילדים טובים עד שהם ייפגשו שוב, ואומרת שאפילו אם היא תרגיש בודדה, היא לא תבכה. היא מבקשת מהם שיחזיקו מעמד עד שכולם ייפגשו שוב. Ryo kara Cyberdramon e (מריו לסייברדרמון) תקציר: תורו של ריו. הוא מתחיל בלהיאנח בלהזכיר לסייברדרמון שזה הוא, אקיאמה ריו, ואומר שעבר הרבה זמן. הוא מסביר שהוא קיבל SMS מג'ן, וממילא הוא היה בדרך לטוקיו מעיר הבית שלו, קיטאקיושו, אז זה היה מושלם. כן, ריו עדיין משחק בקלפים ומשתתף בטורנירים (בגיל 16!!!). הוא לא מבין בעצמו למה הוא עדיין שם; כל היריבים שלו צעירים ממנו, ומצטרפים יריבים חזקים חדשים כל הזמן. הוא משער שביום מן הימים הוא כבר יתחיל לשחק משחק שונה. הוא אומר שאין לו מושג איך הוא יהיה בתור מבוגר, אבל הוא יודע שהוא מרגיש הכי טוב כשהוא נלחם. ויכול להיות שסייברדרמון הוא זה שהבין את הרגש הזה של ריו הכי טוב. הוא מזכיר לסייברדרמון את הלילה שבו הם נפגשו, בתחרות הקלפים לפני שנתיים. הוא בדיוק ניצח בגמר ילדה מאוד חזקה (כאן הוא צוחק; הוא מכיר את הילדה הזו הרבה יותר טוב עכשיו). הוא היה בדרך למלון שלו, כשלפתע הופיע שדה דיגיטלי. סייברדרמון לא הופיע לגמרי בעולם האמיתי, אלא קרא לריו להצטרף אליו מהעולם הדיגיטלי. הוא היה מתוסכל מהעובדה שהוא לא הצליח לגדול לשלב הבא, ורצה שריו יעזור לו להתחזק. ריו כמעט לא האמין למראה עיניו, אבל החליט ללכת לעולם הדיגיטלי בלי לחשוב בכלל. הוא אפילו לא עצר כדי לחשוב כמה זה ידאיג את אבא שלו. סייברדרמון אף פעם לא היה דברן גדול, אבל ריו חושב שהקשר ביניהם היה עמוק יותר מסתם מאסטר דיג'ימון והדיג'ימון המלווה שלו. ריו עוצר לרגע, ואז שואל את סייברדרמון מה שלומו. הוא דואג לו. סייברדרמון תמיד מחפש יריבים עם כוחות עצומים, לפעמים חזקים ברמות מטורפות. הוא חשב שזה הגורל שלו להילחם בהם. עם ריו, הוא יכל לגדול סוף סוף לג'אסטימון... אבל הכוח שלו לא נועד סתם להביס את היריב. היריב שסייברדרמון מחפש ורוצה להילחם בו עד מוות... האם הוא יותר חזק מארבע החיות המקודשות? האם הכוח של היריב שקול בעצם לכמות הרוע שבלב? האם היריב של סייברדרמון נמצא קרוב יותר ממה שהוא חושב? כן. בתוך סייברדרמון עצמו. ריו אומר לסייברדרמון שאם הוא עדיין מחפש יריבים חזקים, הוא רוצה שהוא יקשיב לו; כדי להיות חזק באמת, סייברדרמון צריך להביס את האויב האמיתי - הישות בתוך ליבו של סייברדרמון. אם הוא יעשה את זה, הוא יוכל לגדול ולהתחזק לבדו, אפילו בלי טיימר. ריו נאנח שוב. הוא באמת היה רוצה לומר לסייברדרמון פנים מול פנים. בקריאה נואשת ואחרונה, הוא מבקש: סייברדרמון, המשך לחיות! [ובגלל זה אני חושבת שריו של טיימרס הוא ריו בפני עצמו.]

 

[StellarWind]

"הישות בתוך ליבו של סייברדרמון"

Also known as Milleniumon >>. לי זה רק מחזק את הקישור ביניהם...

 

[Snake Bandage]

הא, כן, גם אני חשבתי על זה.

בגלל שלריו של טיימרס יש משפחה ועבר משלו, אז אני מפרידה אותו מהריו האחרים, אבל אין ספק שיש קשר מסויים.

 

[Snake Bandage]

המשך 3!

אני משערת שזה הפוסט לפני אחרון. Ruki to Ryo (רוקי וריו) תקציר: רוקי הולכת ברחוב ומקשיבה למוזיקה (לא סתם מוזיקה, אלא שיר הסיום של הסרט השישי!), כשלפתע מישהו מוריד את האוזניות שלה. מובן שהיא מופתעת, וכשהיא מסתובבת לצעוק על פרא האדם שעשה את זה, היא רואה את ריו. הוא שואלת אותו מה לעזאזל הוא עושה פה, וריו עונה שהוא בא לטורניר ראווה של משחק הקלפים של דיג'ימון. הוא גם מוסיף שהוא לא רואה אותה בטורנירים האלה יותר. רוקי אומרת שהיא כבר סיימה עם הטורנירים האלה, וריו, משועשע מהתגובה שלה, אומר שכנראה אין מנוס מכך, כי היא בת. רוקי צועקת עליו שאין קשר בכלל, וריו נבהל ומתנצל. הוא אומר שהיא תמיד הייתה חזקה ללא קשר להיותה בת, בכל אופן. רוקי מתחילה להיות קצרת רוח, ושואלת אותו אם יש לו משהו אחר לעשות חוץ מלהתקשקש איתה על ימים עברו. ריו אומר שהיא לא השתנתה. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שהם נפגשו, לא יזיק להיות נחמדים אחד לשני. רוקי נאנחת, ואומרת ש*הוא* זה שלא השתנה, אבל היא מתחילה לצחוק קצת. ואז ריו מזכיר שג'ן סימס לו; הוא אומר שהוא בדיוק סיים להקליט את המסר לסייברדרמון, ושהוא שמע מג'ן שהיא לא מסכימה להקליט מסר לריינמון. רוקי אומרת שלא אמור להיות אכפת לו, ושהם יכולים לשלוח את המסרים אם הם רוצים. וחוץ מזה, היא לא יכולה להסכים עם זה, כי הכריחו אותה להיפרד מריינמון, ולא לראות אותה יותר זה... ריו קוטע אותה ואומר שהיא לא יודעת אם היא לא תיפגש עם ריינמון שוב, ורוקי שואלת אותו בכעס מתי היא כן תראה אותה שוב. מחר? בעוד שבוע? בעוד עשר שנים?! ריו ממלמל שבגלל זה ג'ן והאחרים חוקרים את העולם הדיגיטלי, ורוקי צועקת שזה מגוחך ורצה משם. ריו נשאר שם ברחוב, מבולבל ודואג. Takato to Juri (טקאטו וג'ורי) תקציר: הבר של משפחת קאטו מאוד פעיל הלילה, אבל זה לא מפריע לג'ורי. היא אומרת לאמא שלה (האמא החורגת שלה, אבל היא ממש קוראת לה "אמא") שהיא יוצאת החוצה לכמה זמן. כשהיא בחוץ, היא מתנצלת בפני טקאטו שלקח לה כל כך הרבה זמן, אבל טקאטו מצטער בפניה, שהוא קורא לה החוצה כשהיא אמורה לעזור להורים שלה. ג'ורי אומרת שהם לא עסוקים מדי הלילה, אז זה בסדר. טקאטו אומר שזה נראה כאילו עבר הרבה זמן, וג'ורי תוהה למה הוא אומר את זה; הרי הם מתראים בבית הספר כל יום. טקאטו מתחיל לגמגם, ואומר שזה לא זה... הם לא דיברו לבד ככה כבר הרבה זמן. זה כאילו שקשה להם לדבר בבית הספר או משהו... ופתאום ג'ורי מוציאה את הבובת כלב המוזרה שלה, והבובה מתחילה לנבוח ואומרת "אז אתה מחבב את ג'ורי עד כדי כך, הב!" טקאטו נשמע מזועזע לחלוטין עד שג'ורי מתחילה לצחוק ומתנצלת, ואומרת לו שהוא לא צריך להיות כל כך לחוץ. טקאטו תוהה למה, וג'ורי ממלמלת שגם היא... אבל אז טקאטו קוטע אותה ואומר שהוא בא כדי להזמין אותה למשהו. הוא מסביר לג'ורי את הרעיון של ג'ן ואומר שהוא, ג'ן, הירוקאזו, קנטה, שיוצ'ון וריו כבר הקליטו את המסרים שלהם, ושרוקי מתנהגת מוזר ולא מסכימה להקליט. ג'ורי נשמעת עצובה כשהיא אומרת שזה טוב שכולם התמודדו עם הרגשות שלהם לדיג'ימונים שלהם. טקאטו שואל אם היא רוצה להצטרף אליהם, אבל ג'ורי אומרת שהשותף שלה כבר לא חי... טקאטו אומר שזה נכון שליאומון לא נמצא איתם יותר, אבל עדיין יש דיג'ימונים שהיא חברה שלהם. ג'ורי מבולבלת לרגע, אבל אז מחייכת, כי טקאטו צודק. טקאטו אומר שבגלל זה הוא רצה להזמין אותה, והיא מודה לו. היא גם מוסיפה שיהיה נחמד אם הוא יזמין אותה לעוד משהו... טקאטו מבולבל ושואל אותה למה בדיוק היא רוצה שהוא יזמין אותה, אבל ג'ורי ממלמלת שזה שום דבר. [חמודים.] Juri kara Culumon, Impmon e (מג'ורי לקולומון ואימפמון) תקציר: ג'ורי באה להקליט את המסר שלה, ומתחילה בפנייה לקולומון. היא אומרת שזה מטריד אותה. שכשהיא הייתה בדיכאון והייתה משוכנעת שאי אפשר לעמוד בפני הגורל, לא משנה כמה הוא נורא, קולומון עמד לצידה וניחם אותה. מטריד אותה שהם לא יכלו לדבר אחרי זה. בהתחלה, כשהוא רק הגיע לעולם האמיתי, קולומון ניסה להתחבר עם אנשים אבל לא כל כך הצליח. הוא בטח היה מאוד בודד. אבל הוא שינה את הגורל שלו והתעקש לחיות את חייו, החיים שהוא רצה. ובגלל זה, ג'ורי חושבת שהוא מדהים. בגלל שהוא שינה את גורלו, הוא היה בטוח שג'ורי יכולה לשנות את גורלה. ג'ורי מצטערת שהיא לא ראתה את זה מההתחלה. היא שמעה אחר כך מטקאטו על איך שקולומון הפיץ את כוח האבולוציה שלו ברחבי העולם הדיגיטלי, ושהיו היה כל כך מודאג שהוא ליווה את המתחזה שלה ברכבת למשפחה שלה יחד עם טקאטו. כשהיא שמעה על זה, היא לא יכלה להפסיק לבכות. אחרי שטקאטו והאחרים הצילו אותה מהדי-ריפר, הם היו צריכים להיפרד מהדיג'ימונים דקות ספורות לאחר מכן ולא היה לה זמן... היא מודה לקולומון ואומרת שהוא יקר לליבה כמו שליאומון היה יקר לליבה. היא אומרת שהיא מתפללת כל יום שישאר הדיג'ימון השמח והידידותי שהוא, ושכולם יאהבו אותו ושהוא יחיה חיים מאושרים. וביום שהם ייפגשו שוב, היא רוצה לחבק אותו ולהודות לו אישית. היא נאנחת. היא שולחת את המסר הזה לעוד מישהו. אימפמון. היא שואלת אותו אם הוא מרגיש טוב. היי... הוא בטח הבין, נכון? הוא שאל אם היא מוכנה לסלוח לו. היא הרגישה מוזר. הרי אימפמון מחק את ליאומון שלה, אבל היא סלחה לו בלי כל היסוס. אפילו שהיא לא ילדה נחמדה עד כדי כך. היא לא זוכרת הרבה ממה שקרה כשהיא הייתה בתוך הדי-ריפר, אבל היא זוכרת שבילזבומון סיכן את חייו בניסיון להציל אותה. הזיכרונות מאז קצת מטושטשים, אבל זה משהוא שהיא זוכרת בבירור. היא ידעה מה הוא מנסה לעשות, אבל לא רצתה להינצל. אבל זה לא בגלל שהיא שנאה אותו! היא הייתה פשוט מיואשת. הדמות של ליאומון שהוא הראה לה גרמה לה לחשוב שוב על קללת הגורל, שהרגה את מי שהיה הכי יקר לה. היא מתנצלת, ואומרת שלו רק הייתה נפתחת מוקדם יותר... היא שמעה שיש לו שותפים, וחושבת שזה נפלא. היא נזכרת בפעם שהיא טיפלה בליאומון הפצוע, ואומרת שאם גם אימפמון היה מת, היא באמת לא הייתה מסוגלת להימלט מהגורל. טקאטו, קולומון והאחרים הצילו אותה. בהשוואה אליהם... היא באמת לא הייתה ילדה טובה כל כך. אבל היא למדה שאם מישהו הולך בדרך הלא נכונה, תמיד יהיה מישהו שיחזיר אותו אל הדרך הנכונה. היא לא בטוחה מי עשה זאת עבור אימפמון, אבל היא בטוחה שעכשיו, בעולם הדיגיטלי, הוא הולך בדרך הישר. אחרי הכל, הוא הציל אותה... וגם לו היא מאחלת שיהיה מאושר. ושלא יציק לקולומון; שיסתדר עם כולם. היא מאמינה שהם יתראו שוב, והיא בטוחה שהוא גם יראה את איי ומאקו שלו שוב.

 

[Snake Bandage]

ו-א-ח-ר-ו-ן

Futatabi Takato, Jenrya, Soshite Ruki (ושוב, טקאטו, ג'נריה ורוקי) תקציר: טקאטו בבית של ג'ן. כנראה שהוא ליווה את ג'ורי לשם, אבל היא חזרה הביתה לבד. ג'ן שואל אותו למה הוא לא ליווה את ג'ורי הביתה, וטקאטו אומר שהיא רצתה להיות לבד. ג'ן מתחיל לחשוב... אולי הוא עושה משהו לא טוב? הוא אומר שהוא גרם לכל מי שהקליט את המסרים לעצב גדול. הם לא יודעים אם הם אי פעם יראו את הדיג'ימונים שלהם שוב, וג'ן הכריח אותם להתמודד עם הרגשות שלהם לדיג'ימונים ולהרגיש את הכאב הזה של הגעגוע אליהם שוב. אולי זה היה אכזרי מצידו? טקאטו אומר שזה לא נכון, ושהוא בטוח שכולם אסירי תודה. טקאטו אסיר תודה שג'ן נתן לו את ההזדמנות הזאת לומר לגילמון מה הוא מרגיש. זה פשוט מעצבן לחכות עד שהם יראו את הדיג'ימונים שוב. ג'ן אומר שזה מה שהוא חשב, אבל בסוף רוקי אפילו לא באה ו... טקאטו צועק עליו. "ג'ן!!! אסור לך לחשוב ככה! זה לא מתאים לך, ואתה טועה!" הוא מיד מתנצל על זה שצעק וממלמל שאסור לו לומר לחבר שלו אם הוא טועה או לא, אבל ג'ן קוטע אותו ואומר לו תודה, על זה שהוא חבר אמיתי. ג'ן אומר שאם חברים סתם מסתדרים ביחד, הם לא חברים אמיתיים. חברים אמיתיים עוזרים אחד לשני, ואם חבר אחד הולך בדרך הלא נכונה, חבר אמיתי יעצור אותו, גם אם זה אומר שהם יתחילו לריב. ג'ן וטקאטו חברים אמיתיים... וג'ן שמח על כך. טקאטו נשמע מאוד רגשני כשהוא אומר שגם הוא שמח. פתאום פעמון הדלת מצלצל. ג'ן תוהה מי זה בשעה כזאת, והולך לפתוח את הדלת. בזמן הקצר שג'ן לא בחדר, טקאטו ממלמל "חבר אמיתי, הא...?" וצוחק; הוא נשמע מאוד שמח. באותו רגע ג'ן חוזר עם... רוקי. טקאטו קורא בשמחה שזה אומר שהיא פגשה את ריו, ורוקי אומרת שזה לא קשור ל"קרן שמש" (Sawayaka Kousen, כינוי לאדם עם אישיות שמחה וחלקלקה). ג'ן שואל אותה אם היא תקליט מסר לריינמון, והיא אומרת שכולם מקליטים מסרים... אם היא לא תקליט אחד, ריינמון תהיה מרירה אחר כך. טקאטו צוחק ואומר שזה נכון, אבל ריקה שואלת אותו מה לעזאזל כל כך מצחיק והוא מתנצל. ג'ן מושיב אותה ליד המיקרופון ומסביר לה איך להקליט את המסר, ואומר שהוא וטקאטו יהיו בחדר השני. לפני שהוא עוזב את החדר, טקאטו אומר לרוקי תודה על זה שהיא באה. רוקי מבולבלת מעט, ושואלת אותו למה *הוא* מודה לה, והוא אומר שהוא מודה לה בשם ריינמון ומאיץ בה, שתתחיל להקליט. Ruki kara Renamon e (מרוקי לריינמון) תקציר: וסוף כל סוף, הגיע תורה של רוקי. היא מתחילה בניסיונות להחליט אם לדבר באופן פורמלי או פשוט לדבר כמו שהיא מדברת בדרך כלל. בסוף היא מחליטה לדבר כרגיל. ואז היא אומרת לריינמון שהיא נוראית. היא יודעת שזו לא אשמתה של ריינמון, אבל היא בכל זאת נוראית. פתאום היא התכווצה והלכה הביתה, ואמרה דברים כמו "נתראה שוב בעתיד". רוקי מתנצלת. היא זו שמדברת בצורה נוראית כל כך. היא פשוט מרגישה ריקנות איומה. כל יום עובר ממש לאט עכשיו. בימים שריינמון הייתה איתה, היא הייתה די מתוחה, ועכשיו רוקי לא בטוחה מה יותר טוב בשבילה. הקרבות האלה, שסיכנו את חייה... היא לא ממש רוצה לעבור את זה שוב, אבל... מה היא אמורה לעשות במקום זה? אפילו לא בא לה לשחק בקלפים יותר. בזמן האחרון רוקי מסתדרת טוב מאוד עם אמא וסבתא שלה, אבל זה עדיין קצת מוזר לה. לא שהיא לא אוהבת את זה, אבל... היא לא מרגישה שהיא איבדה את הדיג'ימונית השותפה שלה. רוקי מודה שזה יהיה קצת מוזר אם זה יבוא ממנה, אבל... בהתחלה ריינמון הייתה עם רוקי כי היא רצתה להילחם ולהתחזק, וזה היה גם הדבר היחיד שרוקי רצתה לעשות בתור הטיימרית של ריינמון. אבל אחרי כל הזמן שהן בילו ביחד, והמסע לעולם הדיגיטלי, וכשהן הפכו לישות אחת וגדלו ביחד לסאקויהמון... היא הרגישה מין חמימות כזו שהיא לא הרגישה אי פעם. היא הרגישה כאילו ריינמון היא... האחות הגדולה שאף פעם לא הייתה לה. רוקי מודה שגם היא חושבת שזה מוזר קצת. היא אומרת לריינמון שהיא רצתה לדבר איתה על כל כך הרבה דברים. היא מסוגלת לדבר עם אמא שלה וסבתא שלה על דברים עכשיו, אבל... לא על הכל. וריינמון הייתה כל כך דומה לרוקי, אבל לא. היא הייתה הרבה יותר חזקה. בגלל זה רוקי מרגישה שריינמון היא כמו אחות גדולה. למרות שרק עכשיו היא התחילה לחשוב על זה ככה. היא רוצה לדבר עם ריינמון על כל כך הרבה דברים, כמו למשל... אבא שלה, שמת (אהא!!!). היא צוחקת קצת. היא משערת שריינמון לא תבין את זה כל כך, אבל... בסופו של דבר, היא זו שהבינה את הרגשות של רוקי יותר מכולם. הודות לריינמון, היא תמיד הבינה מה היו הרצונות האמיתיים שלה. רוקי מרגישה שעכשיו היא יכולה להיות יותר כנה לגבי הרגשות שלה ולדבר עם ריינמון בפתיחות. כשריינמון נאלצה לעזוב, רוקי הרגישה שהן פשוט לא יכולות להיפרד ככה. ולכן היא לא יכלה לומר שלום, לחייך ולהבטיח שהן יפגשו שוב. היא הייתה מאוד מתוסכלת מעצמה אחר כך... היא מודה שזה קצת מעורר רחמים. רוקי שונאת את האדם שהיא עכשיו. מה היא אמורה לעשות? להיות כמו טקאטו והאחרים, ולחיות עם המחשבה האופטימית שיום אחד הם יפגשו עם הדיג'ימונים שלהם? אי אפשר לבקש את הבלתי אפשרי. רוקי יודעת שהמצב לא יכול להמשיך ככה. אם היא לא חיה כדי להילחם, אז היא צריכה ללמוד לחיות בהווה ופשוט ליהנות ממה שסביבה. נכון? היא שואלת את ריינמון. אם ריינמון הייתה שם, היא הייתה עונה "נכון מאוד, רוקי"... נכון? היא כל כך רוצה לשמוע את קולה של ריינמון שוב... היא רוצה לשמוע אותו עכשיו. היא מבקשת מריינמון שתכעס עליה. שלא תיתן לה להתפנק, שתכעס עליה כשמגיע לה. כמו אחות גדולה. באמת, כמו שאמא של רוקי אמרה, ריינמון היא חלק מהמשפחה של רוקי! רוקי אומרת שהיא לא רצתה לעשות את זה קודם, אבל עכשיו שהיא מקליטה את המסר, היא מרגישה יותר רעננה. לפחות היא יודעת שהאדם שהיא עכשיו הוא אדם די גרוע. היא מודה לריינמון, על זה שבאה אליה לפני שנתיים. יש קצת שקט, ורוקי מתפרצת שוב. היא לא יכולה להפסיק את ההקלטה בטון כזה! היא לא תסלח לעצמה אחר כך. היא מתחילה לתהות, האם הפקט הדיגיטלי באמת יגיע לריינמון? ג'ן אמר שאם היא תתקרב אליו, היא תדע מה זה, אבל רוקי חושבת שזה נשמע קצת כמו סיפורים על מסר בבקבוק. רוקי אומרת שיש הרבה דברים שריינמון לא יודעת, והיא תספר לה עליהם בפעם הבאה.אז... הן בהחלט ייפגשו שוב! כי הן משפחה! רוקי משוכנעת בזה עכשיו. לכל הטיימרים - טקאטו, ג'ן, הירוקאזו, קנטה, שיוצ'ון, ג'ורי, אפילו "קרן שמש" - לכולם יש קשר שונה עם הדיג'ימונים שלהם, אבל לכל הקשרים האלה יש כוח עצום. העובדה שהם יכלו לפגוש אחד את השני וליצור את הקשרים האלה מלכתחילה הופך אותם לברי מזל. רוקי מבטיחה שממחר בבוקר, היא תעשה את הטוב ביותר. היא לא בטוחה בדיוק במה היא תעשה את הטוב ביותר, אבל היא תמצא משהו שהיא תהיה טובה בו. והיא לא אומרת שלום. כי... עכשיו גם היא מאמינה! בבוא היום, היא וריינמון ייפגשו שוב.