Do you feel the same?
אני צריכה עצות ממשהו שעבר את אותן בעיות (ואני מדגישה- *עבר*), ומזדהה- --אני יוצאת ונהנית מזה והכל (בד"כ נהנית), אבל כשאני לא יוצאת אני מרגישה אשמה, וזה לא צריך להיות ככה! אני מרגישה כאילו שאני לא ממשת את התפקיד שלי כטינייג´רית, ושאח"כ ביציאות שהפסדתי כולם כאילו עברו דברים ביחד שאני לא עברתי איתם והם קצת יותר קרובים אחד לשני (כשאני מאחורה). מישהו מרגיש לפעמים אותו דבר או שזה רק אני? -- ההרגשה הכי נוראה בעולם שאני עוברת לפעמים שאני יכולה לתאר לכם זה להרגיש לבד, כאילו אין לך אף אחד בעולם, ולקנא בכל אלה שיש להם. אני מרגישה את לפעמים אחרי שאני רואה איזה סרט עם משהו רומנטי, או זוג מאוהב או משהו כזה, ואני לאו דווקא מדברת על הקטע הרומנטי, אלה בכלל, הקנאה לזה שיש מישהו קרוב אליהם, כאילו חבר שאתה ממש מרגיש שאתם קרובים. אין לי חברות\חברים כ"כ קרובים, ואני לא יודעת עם אי פעם יהיו לי (לצערי)... מה אני יכולה לעשות עם זה?
אני צריכה עצות ממשהו שעבר את אותן בעיות (ואני מדגישה- *עבר*), ומזדהה- --אני יוצאת ונהנית מזה והכל (בד"כ נהנית), אבל כשאני לא יוצאת אני מרגישה אשמה, וזה לא צריך להיות ככה! אני מרגישה כאילו שאני לא ממשת את התפקיד שלי כטינייג´רית, ושאח"כ ביציאות שהפסדתי כולם כאילו עברו דברים ביחד שאני לא עברתי איתם והם קצת יותר קרובים אחד לשני (כשאני מאחורה). מישהו מרגיש לפעמים אותו דבר או שזה רק אני? -- ההרגשה הכי נוראה בעולם שאני עוברת לפעמים שאני יכולה לתאר לכם זה להרגיש לבד, כאילו אין לך אף אחד בעולם, ולקנא בכל אלה שיש להם. אני מרגישה את לפעמים אחרי שאני רואה איזה סרט עם משהו רומנטי, או זוג מאוהב או משהו כזה, ואני לאו דווקא מדברת על הקטע הרומנטי, אלה בכלל, הקנאה לזה שיש מישהו קרוב אליהם, כאילו חבר שאתה ממש מרגיש שאתם קרובים. אין לי חברות\חברים כ"כ קרובים, ואני לא יודעת עם אי פעם יהיו לי (לצערי)... מה אני יכולה לעשות עם זה?
